אם תשאלו את יובל בן נריה, ולא רק אותו אלא לא מעט שפים מפורסמים בישראל, סביר להניח שהוא היה פוסל על הסף כל אפשרות שבה ייאלץ "לתרגם" את אופי התפריט של טאיזו שלו לתפריט משלוחים. אבל תראו מה זה, זה קרה בסוף, בערך. העולם נדפק ויקח זמן רב עד שישתחרר מעולם המשלוחים, המארזים והמכולות, אז השפים נתקלו במבחן חדש, שלמראית עין נראה כאילו קל יותר כי ישנה סטיגמה כזאת שמשלוחים הם יותר "נחותים" ממסעדות.
בפועל, זה בדיוק ההפך, כי למסעדנים ברמה של יובל בן נריה יש יותר מה להפסיד מאשר מה להרוויח בסיטואציטה שכזו. מי שהיה בטאיזו יודע שרוב המנות בתפריט, בעיקר מנות הדגל המפורסמות, לא באמת יכולות להגיע במשלוח, לא בצורה שלא תבזה את המנה לפחות, ולכן לי, וחשבתי שגם לרבים אחרים, היה ברור שאמנם המשלוח מ"קפה טאיזו" נושא את השם טאיזו, הגיע פיזית מהטאיזו ואחראי עליו השף של הטאיזו, אבל עליי להתייחס לזה כמסעדה חדשה, עם מנות חדשות ושונות לגמרי. לשים את הטאיזו שהתרגלנו אליו בצד, ולהתייחס למשלוח כמשהו חדש ושונה לגמרי, בתקווה שיהיה מוצלח כמו המקורי.
עם זאת, עדיין מדובר פה באוכל של יובל בן נריה ובאחות הקטנה של המסעדה שהיא ללא ספק הטובה בישראל, אז הציפייה היא, מן הסתם, שנקבל משהו טעים. לזה הצטרפו בונוסים שאותי כחובב איכות הסביבה הלהיבו במיוחד ואלו הכלים המתכלים. בכללי, עוד לפני שנדבר על האוכל, ניתן לראות שמדובר במקום וב"אח קטן", שהושקעה בו מחשבה רבה, הן מבחינת התפריט וחומרי הגלם והן מבחינת המיתוג, הבנייה וכל מה שאנחנו אוהבים לכנות "המסביב".
אם היינו נותנים לכם לקרוא את התפריט ומסתירים את השם, יכול מאוד להיות שהציפיות שלכם היו יורדות, או לכל הפחות נשארות רגילות, "עוד מסעדה אסיאתית סבבה כזה", אבל כשמקבלים את המשלוח כבר מבינים שזו תהיה חוויה שונה. החל מהריחות ודרך דברים קטנים כמו המיתוג ואפילו האריזה שכבר הזכרנו קודם לכן.
היינו צמאים אז פתחנו דווקא עם שני קוקטיילים שקיבלנו, גרין תאי (סטולי חלפיניו, ליצ'י, קוקוס, מלפפון, ליים וכוסברה. קוקטייל מתוק-חמוץ) ושארפ סטורי (סטולי, קוניאק, קוקוס, אננס, למון גראס, ליים ומעט ווסאבי. קוקטייל טרופי מתקתק). אין באמת דרך לשפוט קוקטיילים שבאים במשלוח למעט הטעם כי הויזואליה לא קיימת, זה פשוט מגיע בבקבוק וצריך להוסיף קצת קרח ולשפוך לכוס, שזה מה שעשינו, ואהבנו. אם אתם חובבי הסגנון החמצמץ גם אתם תתחברו.
בגזת הראשונות אכלנו ספרינג רול בקר, שהיא אולי מנה ראשונה בהגדרתה אך ממש לא בגודלה. מי שלא בא רעב ועם מספיק שטח אחסון לארוחה בסדר גודל כזה עלול חלילה לשבוע רק מהמנה הזאת, כי היא ממכרת וגורמת לסועד לאכול אותה בקריז ובמהירות, לא חבל? רק התחלנו.
על יבש, ארבע המנות העיקריות שאכלנו נראות רגילות, תקראו את התיאורים. פרייד רייס, פאד קפאו, היינו שם, אכלנו כאלה, בארץ, בחו"ל ויותר מפעם אחת בשלל ורסיות. עם זאת, לא אכלנו אותם עם חומרי הגלם של טאיזו, וזה עשה את ההבדל. אז הפאד קפאו, שאכלנו עם בקר, היה מעולה, ובהחלט הטוב ביותר שיצא לנו לאכול, בעיקר בגלל הבקר עצמו ומינון יחסית נמוך של רטבים שבמסעדות אחרות הופכות את המנה הזאת לתעשייתית ומעט מעצבנות. כאן מאוד נהנינו.
גם הפרייד רייס, עוד מנה סטנדרטית, הייתה טובה. אמנם הכי פחות טובה מארבע העיקריות אבל עדיין לא כזו שהיינו מוותרים עליה או מזיזים הצידה בפרצוף עקום. אולי זה אנחנו שלא מסתדרים עם טעם דומיננטי של רטבים, אולי לא, לא נורא, היו עוד מספיק מנות.
המנה השלישית, לארב גאי, עם חזה עוף, נענע, בצל סגול, מלפפון, כוסברה, צ'ילי, ליים ואורז קלוי, על סטיקי רייס, הייתה טעימה, קצת מבולגנת ועמוסה עם המון מרכיבים דומיננטיים. אם אתם אוהבים את כל המרכיבים במנה הרווחתם, אבל מספיק שלא תתחברו לאחד מהם והמנה תיהרס.
הרביעית, צ'או פאן טופו, דווקא זו עם הטופו הכביכול רגיל, הייתה הטעימה ביותר. אטריות אורז טריות, נבטים טריים, ברוקולי, ביצה, כוסברה, תרד, שקדים, באק צ'אי, סויה וקריספי שום - גם כאן, המון מרכיבים, אבל התמהיל הכללי של הכל יצר מנה מאוד טעימה, כיפית ומשביעה, ראויה לפסגה.
מי שהגיע עד לפה בטח תוהה: "שני סועדים, חמש מנות גדולות ושני קוקטיילים, מעניין אם היה להם מקום גם לקינוח". אז התשובה היא- בהחלט כן. רבים טוענים שבמסעדת מגזינו, השוכנת ממש עשר שניות הליכה מהטאיזו, נמצא את הקראק פאי הטוב בתל אביב. יכול מאוד להיות שזה נכון, למרות שיש עוד מתחרים ובאופן כללי תל אביב הפכה לה לאיטה לבירת הקראק פאי של ישראל.
אז כמישהו שאכל את הקראק פאי של המגזינו, ויותר מפעם אחת, או מאה, אני בהחלט יכול לבשר לכם שקינוח הקראק פאי פיסטוק של קפה טאיזו הוא בהחלט מתמודד ראוי לתואר. עם זאת, מדובר במנה שהיא גם מלכוד. בנאדם רואה קינוח מפתה וקטן יחסית ומסתער עליו רק כדי לגלות אחרי ארבעה ביסים שהוא מפוצץ ולא מסוגל יותר, אבל התפקיד הזה, מבקר משלוחים, המון מחויבות יש בו. חייבים להשאיר צלחת ריקה, אין מה לעשות.
אז לסיכום, בואו נענה על מה שחשוב. יש סיבה מאוד ברורה לזה שאנשים שבילו פעמים רבות בטאיזו והכתירו אותה למסעדה הטובה בארץ (בצדק גמור), לא התחברו למשלוח הזה, גם מבחינת הטעמים וגם מבחינת ה"וייבים" שלו. הסיבה היא שזה פשוט לא אותו דבר. מסעדה אחרת, מקום אחר ונורא מוצלח.
כשכל הטרלול ייגמר ונוכל לחזור לשבת בטאיזו, קפה טאיזו תמשיך לפעול במקביל וסביר להניח שגם תצלח את חבלי הלידה שחווה כל מקום חדש שהקים מערך משלוחים תוך זמן קצר ועם סטנדרטים מאוד גבוהים. הטאיזו תמשיך להיות מלאה עד אפס מקום, או עד אפס מקום מתוך X אחוז שמרשים להם להושיב, אבל העולם עובר למוד משלוחים, איתו גם כל השפים שנרתעו מזה, אין ברירה חוץ מלהמשיך ולפתח את המותג כמה שיותר. אנחנו, הסועדים, רק נרוויח מהעניין.
קפה טאיזו, דרך מנחם בגין 23 תל אביב
משלוחים ב"וולט"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
