תל אביב היא בירת הקולינריה של ישראל. המשפט הזה מעורר המון ויכוח בקבוצות קולינריות ובקרב מסעדנים, אבל עובדתית וגאוגרפית הוא נכון, בשטח העיר נמצאות המסעדות הטובות בישראל, מכל הסוגים והמינים, שם הסצנה, או לפחות מה שנשאר ממנה, מתנהלת.
כל זה לא אומר שמחוץ לתל אביב יש אוכל לא טוב, נהפוך הוא אם כבר. ברחבי הארץ מפוזרות מסעדות נהדרות, מכל הסוגים והמינים, טובות יותר ופחות מאלו שמרוכזות בשטח מאוד קטן יחסית בתל אביב. בהמשך לזה, לאחרונה יצא לנו לטעום משתי סושיות קרובות יחסית גאוגרפית אך שונות במהותן, "נאומי" מיהוד ו"קאן קאי" מראש העין, ואנחנו נורא רוצים לספר לכם עליהן, ועל הדרך, כבונוס, גם לעדכן אתכם במה חשבנו על המיתוג החדש והמנות החדשות של רשת "ריבר". הכינו את הארנקים ואפליקציות המשלוחים.
נאומי: עושה חשק לברר על נדל"ן ביהוד
לא יודעים אם אתם מכירים את "נאומי", אם אי פעם יצא לכם להגיע או לבקר, אז בואו פשוט נתחיל מלדבר רגע על מה שחשוב, זה אחד המשלוחים שהכי נהנינו מהם בזמן האחרון. החל מאופן האריזה וההפרדה בין מרכיבים שעלולים לפגוע באיכות המנה (סליחה גרטה, זה לא אישי), דרך חומרי הגלם האיכותיים ועד הטעם. כן, החמאנו פה בעבר ללא מעט מקומות, הרבה מהם גם בתחום האסיאתי כי מי שעובד עם חומרי גלם איכותיים לרוב מצליח, אבל הרבה זמן לא התלהבנו ככה, אולי כי לא ציפינו.
כלומר, זה לא שהם המציאו את הגלגל מחדש שם ביהוד, המנות עצמן פשוטות. על יבש, מבחינת מה שכתוב בתפריט, באנים, מוקפצים, סושי, מרק מיסו, קצת ספיישלים, לא משהו שלא פגשתם במקומות אחרים, אבל לא הייתה במשלוח הזה מנה לא טובה, אפילו לא בינונית. אז איך זה קרה? כנראה שחומרי הגלם שבנאומי בוחרים לעבוד איתם ובעיקר כנראה מי שמכין את האוכל, יודעים לעשות את העבודה ולייצר משלוח מעולה ששווה כל שקל.
אז מה אכלנו? לא חיפשנו את המורכב והבעייתי אלא את המנות שאנחנו בכל מקרה אוהבים. התחלנו עם מרק מיסו, מפוצץ אצות וטופו. קו ה"מלא אצות" נמשך עם סלט וואקמה ולצדו הזמנו גם באנים של בקר וסוג נוסף של עוף בחמאת בוטנים. מהרגע שגילינו שהבאן לא נהרס חרף הנסיעה הלא קצרה מיהוד לתל אביב, ידענו שגם המילוי בפנים יהיה סיפור הצלחה. העוף היה מאוזן למרות שהוא גם מטוגן וגם עם חמאת בוטנים, אך המינון היה מאוד עדין. הבקר היה......בקר, אבל לא התבשל יתר על המידה וגם לא הוכנס לבאן בכמות שתגרום לו להתפרק לנו בידיים.
בגזרת הדגים התחלנו עם מנת ספיישל ושמה "דרגון", כלומר, כדור אורז, בפנים טונה או סלמון, וציפוי של דג, זו מנה טעימה שגם תביא לכם לא מעט לייקים באינסטגרם אם אתם יודעים לצלם יפה. אנחנו לא. מבחינת הסושי, אכלנו אחד "רגיל" - קריספי סלמון. סלמון מטוגן וקצוץ, מלפפון ואבוקדו בציפוי סלמון צרוב. זו מנה עם חומרי הגלם הכי כיפיים שיש, צריך להתאמץ כדי להרוס אותה, וצריך להיות מעולה בעבודה שלך כדי שהיא תהיה ממש טעימה. יחד איתה קיבלנו גם פרש רול, שכולל נענע,בזיליקום,מיקרו כוסברה,חסה אלון,לימון,אבוקדו בציפוי סלמון ואבוקדו. היה נחמד, תאהבו יותר אם אתם מחסידי החמוצים.
עכשיו וידוי, מהרגע שהבנו שהזמנו יותר מדי ראשונות וסושי, החלטנו, אחרי בדיקה כמובן, ששתי המנות העיקריות שהוזמנו, צ'יקן קשיו (אורז ועליו נתחי עוף עם קשיו,בצל,פלפלים בשלושה צבעים,פטריות,נבטים,ברוקולי) והוטוק סינטה (רצועות סינטה,שלושה סוגי בצלים,פטריות מלך היער,באק צ'וי ,שיטאקה ברוטב סויה שחורה ,פפריקה מעושנת וצ'יפוטלה, מוגש על אורז מאודה), יאכלו בצהרי היום למחרת. החלטה קשה וכואבת, אבל נגמרנו.
כך או כך, שתי המנות נשמרו היטב במקרר 12 שעות ועברו חימום ראוי במיקרוגל מבלי שנפגעו. האורז לא התייבש ואף אחד מחומרי הגלם לא נפגע, כך שלפנינו עמדו שתי מנות ווק משביעות ויוצאות מן הכלל. שתי ארוחות משביעות במשלוח אחד, מי צריך יותר מזה. ומה נשאר עכשיו אתם שואלים? לחכות לפתיחה. כי אם המשלוח כל כך טעים, מה נרגיש כשנשב שם?
מוהליבר 2, יהוד. להזמנות:
קאן קאי: טעים, אבל לא לכל אחד
מסעדת "קאן קאי" (המילה מוכרת לכם? היה שבט קנקאי בהישרדות לפני שתי עונות, אתם כנראה רואים יותר מדי טלוויזיה) בראש העין נפתחה על ידי השפית והאמנית הדר אכרם מתוך תשוקה לאוכל, אירוח וחיבור בין תרבויות.
לכאורה, מדובר ב"עוד" סושיה או מסעדה אסיאתית, לטוב ולרע, אך המקום הזה הוא דוגמה נהדרת ללמה כדאי לקרוא ולברר על מקום לפני שמזמינים ממנו, זה משפט שנשמע רע, אבל הוא לא. אם היינו אוכלים שם בלי לשמוע את סיפור הרקע כנראה שהיינו מתעצבנים מעט ממה שהיינו מפרשים כ"חנפנות יתר" לחיך הישראלי, חטא שהמון מסעדות נופלות בו.
אבל אחרי שקוראים את דבריה של אכרם ועל הדרך שהיא מגדירה את המקום, מבינים את הדברים אחרת. "כמו באמנות שלי - כך גם באוכל, אני מתייחסת למרכיבים בדרך שאוצר תערוכה בוחר את היצירות", אומרת אכרם, שעומדת גם מאחורי מותג אמנות הגרפיטי הבינלאומי mr she.
"אני לא מפחדת לטעות כי המנות הכי טובות נוצרות מתוך טעויות. אני משלבת במטבח האסיאתי טעמים מקמבודיה, תאילנד, יפן וסין ואת כל הטעמים והניחוחות אני מגבשת בעזרת נגיעות מזרח תיכוניות שמנגישות את החוויה האסיאתית לחיך הישראלי. זו לא גרסה של אוכל אסיאתי, זו יצירה ישראלית בהשראה אסיאתית".
ברגע ששומעים שבעלים של מקום מתאר את המקום בו השקיע כ"יצירה ישראלית בהשראה אסיאתית", הציפיות הן שונות, לאו דווקא לרעה, כי במקום כזה אולי לא תקבלו את הסושי שאתם רגילים אליו, אבל ייתכן מאוד שאם אינכם חובבי סושיות דווקא המקום הזה ינגיש לכם אותו בצורה יותר קלה.
רוצים דוגמא? נדבר על מה שהכי בלט. סלט טונה בסושי. אם אניני טעם שרגילים לאכול דגים נאים יקראו את זה הם יעקמו פרצוף, אבל תקראו לנו חיוביים מדי, אנחנו רואים את זה אחרת. אנחנו לא חושבים שזה דבר נורא, מספיק שבנאדם אחד שנרתע מדגים נאים יתחיל לאכול סושי בגלל שהיה בו טונה שימורים או אפילו "סלט טונה", אז אכרם עשתה את שלה.
הרי יש שם גם סושי רגיל, כזה שנמכר בעוד מקומות, והוא טעים. המנות האחרות, מטוגנות וסלטים כאחד, לא רעות בכלל גם כן, בטח יחסית לכך שעשו דרך ארוכה מדי מראש העין לתל אביב. בשורה התחתונה, מדובר במקום בהחלט ראוי, ואפילו יותר מכך, במקום שאין בו יותר מדי היצע קולינרי ביחס לגודל האוכלוסיה, רק תגדילו קצת את הראש.
קאן קאי (כשר - רבנות)
משה דיין 2, ראש העין. טלפון: 03-9021833.
http://www.kankai.co.il/
ריבר: אותה הגברת בשינוי אדרת?
הרשת הוותיקה, שחוגגת 20 בימים אלו, השיקה תפריט חורף שכולל מנות חדשות לצד מיתוג חדש של המנות, בדגש על המשלוחים, הדבר היחיד שכדאי להשקיע בו בלי לחשוש שייסגר. נתחיל דווקא מהסוף, בלי קשר לאוכל ועוד לפני שטעמנו, אנחנו חייבים לציין לטובה את האסתטיות והצבעוניות המזמינה של האריזות, אין לזה באמת השפעה על הטעם, אך על החוויה בהחלט כן.
ריבר, כידוע, היא רשת רצינית, בכל זאת, ותק של שני עשורים. היא לא הייתה מגיעה להישג הזה אם היא לא הייתה טובה. היא הייתה בטופ עוד לפני שקמו פה אסיאתיות מובחרות בכל פינת רחוב ותמיד הייתה באזור הצמרת, בין המסעדות האהובות והיציבות. לכן, גם אם יש נפילות פה ושם אנחנו שומרים לה חסד נעורים, אך עדיין, אם נצטרך לסכם את המשלוח הזה בשתי מילים, הן יהיו "לא יציב".
לראשונות הזמנו "סאמר רול" (במילוי אטריות שעועית, נענע, כוסברה, חסה,עירית, אבוקדו וטונה אדומה מגולגל בעלי אורז ברוטב צ'ילי ליים) ו"סלט בנג בנג" מלפפון, סלק , גזר, בצל סגול ,כוסברה ונענע בקרם בוטנים.
העיקריות כללו שני רולים אינסייד אאוט ושתי מנות ווק. הרול הראשון : דניס עם אבוקדו ובצל ירוק עטופים בדניס בנגיעות פילה לימון, צ’ילי חריף ואיולי יוזו. ברול השני: סופר ספייסי סלמון עם סלמון צלוי בגריל, מלפפון ואיולי ספייסי עטוף בסלמון נא, צ’ילי חריף וגרידת לימון. מנות הווק שבחרנו היו קימונו ירוק צמחוני (אטריות חיטה, זוקיני, כרישה, בצל ירוק, ברוקולי בקרם קארי ירוק בתיבול בזיליקום, נענע וכוסברה) וצ'אנג מאי סלמון (אטריות חיטה בקרם קארי צהוב, בתוספת זוקיני, שעועית ירוקה, בצל ירוק וכוסברה עם סלמון צרוב).
בסאמר רול שקיבלנו שני המרכבים היחידים שהורגשו היו החסה בכמות נדיבה וחתיכת והטונה האדומה, בטעמם של שאר המרכיבים לא חשנו וגם הרוטב היה חסר. הסלט, בניגוד לסאמר רול היה קריספי וטרי וגם הרוטב שנלווה אליו נתן עוד קיק של טעמים .
שני הרולים היו מוצלחים גם הם , חומרי הגלם היו טריים הלימון והחריפות הוסיפו לטעם הדגים. לעניין מנות הווק, טעמי הקארי לא היו דומיננטיים מספיק והאטריות בושלו יתר על המידה, הסלמון שהיה מצורף לאחת המנות היה עסיסי ומתובל כהלכה אולם הוא לא הרגיש כחלק מהמנה אלא פשוט הגיע כנתח קטן שהונח על גבי המנה. רולים נהדרים, מנות הווק קצת אכזבו, כפי שכתבנו בהתחלה. חוסר יציבות, אבל כזה שבטוח תוקן במהרה.
להזמנות: https://river-bar.co.il/
בהכנת הידיעה השתתפה מירי הדס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו