לג’ואל האס הייתה קריירה מצליחה כאיש “מאחורי הקלעים” של עולם הקומדיה. במשך שנים הוא הפיק וכתב לאייקונים של סצנת הסטנד-אפ כמו לואי סי. קיי, ג'ים גפיגן וגבריאל איגלסיאס, אך בעשור האחרון הוא עבר לקדמת הבמה – ובאופן מפתיע, לא באמצעות בדיחות, אלא דווקא זלילות.
האס בחר להקדיש את חייו למסע קולינרי נדיר, שהפך אותו למשפיען עולמי ברשתות החברתיות ולמדריך הגורמה הלא-רשמי של ארצות הברית. באמצעות מעל 945 מסעדות מישלן בהן אכל וערוץ טיקטוק פופולרי במיוחד, האס יוצר תוכן שלא רק חוגג את מסעדות העלית ברחבי הגלובוס, אלא גם מספר סיפור אישי ומרגש.
האס מקדיש את זמנו לדילוגים ברחבי העולם במרדף אחר המנות הידועות ביותר של מסעדות שזכו לכוכבי מישלן ומספר על החוויה לעוקבים הרבים שלו. כמובן שהשאלה שהכי סיקרנה אותנו היא - מאיפה הכסף לסגנון החיים היקר הזה? בראיון בלעדי עם "ישראל היום" הוא מסביר: "את הכסף שאנשים אחרים מוציאים על אוניברסיטאות של הילדים שלהם אני מוציא על אוכל… מעולם לא התחתנתי ואין לי ילדים, אז אני מנצל את החופש הכלכלי שלי כדי לגלות את המסעדות הטובות ביותר".
האס התחיל כפודי מן השורה שמתעד את האוכל שלו באמצעות הטלפון החכם, אך ב-2019 הפך את התשוקה שלו למיזם תוכן קולינרי שזכה לשם: "High Speed Dining". "במהלך נסיעות העבודה שלי הייתי נשאר כמה ימים נוספים בערים שהגעתי אליהן כדי להספיק לבקר בעוד מסעדות", הוא משתף, "ולאט לאט החלטתי לראות כמה רחוק אני יכול לקחת את זה".
עם פרוץ משבר הקורונה, במקום לעצור הוא דווקא הגביר את הקצב. "כולם פחדו שהמסעדות ייעלמו, אז הרגשתי שהמשימה שלי היא לעזור להן כמה שאפשר", הוא מסביר. בזמן הסגר, האס הזמין 1,250 מנות טייק-אוויי, בעיקר ממסעדות בוושינגטון הבירה, וביקר בשלל מסעדות שהיו על סף סגירה בגלל המצב.
“כשהתחלתי, המסעדות היו בשבילי מקום לברוח אליו אחרי העבודה, אבל עם הזמן זה הפך למשהו הרבה יותר עמוק. כל מנה שאני אוכל היא כמו סיפור חדש, ואני פשוט אוהב לשמוע את הסיפורים האלה דרך הצלחות", הוא אומר.
View this post on Instagram
"אני מעודד מסעדות"
עם הזמן, האס גילה את כוחן של הרשתות החברתיות. מה שהתחיל כניסיון לשתף כמה תמונות של מנות הפך במהרה לעסק של ממש, כשהוא צובר מעל 1.1 מיליון עוקבים בטיקטוק, ו-227 אלף עוקבים באינסטגרם. “כשהתחלתי להעלות סרטונים בטיקטוק, הכל פשוט התפוצץ", הוא מספר. “הייתי מעלה סרטון קצר ופתאום הייתי מקבל אלפי צפיות ומאות תגובות".
בניגוד למבקרי אוכל רבים, שמסתמכים על תוקפנות כדי למשוך תשומת לב, האס בחר בגישה שונה לחלוטין: “אני לא מבקר מסעדות, אני יותר כמו מדריך או מעודד", הוא מסביר. “אני לא מחפש פגמים, או מנסה לשכנע אנשים לאכול במקום כזה או אחר - אני פשוט אומר 'הייתי פה, וזה מה שאכלתי - ואם זה נראה לכם טוב, אתם יכולים לנסות גם'".
האס יצר לעצמו מערכת ברורה שבה הוא מתעד כל מנה וכל חוויה. “אני דואג שהמסעדות יידעו מראש מי אני ומה אני עושה", הוא אומר. “בדרך כלל, הצוות והשפים מעריכים את זה, כי זה פרסום חינמי בשבילם". למרות המספרים המרשימים ברשתות החברתיות, האס מודה שזה לא תמיד פשוט. “אני עושה הכל לבד – מתעד, מצלם, עורך ומעלה לרשת", הוא משתף. "כשאני במסעדה, אני לא רק מתרכז באוכל - אני חושב על הזווית הכי טובה לצלם, על איך הסרטון ייראה ואיך אני הולך לערוך את זה אחר כך. בגלל זה, כשאני מתעד את הארוחות אני לא באמת נהנה מהן באותו הרגע כמו שהרבה חושבים - רק אחר כך אני חוזר באמת לחוויה".
"נשמה על הצלחת"
האס מתמקד בביקורים במסעדות שזכו לכוכב מישלן. לדבריו, מישלן זה לא רק ציון איכות – אלא הבטחה לחוויה, דרך להכיר תרבויות ושפים שמספרים את סיפורם דרך האוכל. “המסעדות האלו הן אמנות חיה", הוא אומר, "כל שף שם את הנשמה שלו בצלחת. זו הדרך שלו לתקשר עם העולם". מבחינתו, ארוחות מישלן הן שילוב של טעם, יצירתיות והקפדה על פרטים קטנים. “זה לא רק האוכל עצמו – זו האווירה, השירות, והדרך שבה הכל מוגש. לפעמים זה מרגיש כמו קונצרט, שבו לכל פרט יש משמעות".
ומה לגבי המטבח הישראלי?
האס מחייך מייד ואומר: "אני אוהב אוכל ישראלי". המטבח הים תיכוני, לדבריו, התגלה לו בעיקר דרך מסעדות בארצות הברית, אחת הבולטות שבהן היא "זהב" של מייקל סולומונוב בפילדלפיה, שזכתה ב-2019 בתואר המסעדה הטובה ביותר באמריקה. "ב'זהב', לא רק שאתה נהנה ממנות טעימות, אתה זוכה לחוויה תרבותית שלמה", הוא מספר בהתלהבות. "יש שם המון מנות קטנות, סלטים, ותבשילים שמרגישים כמו חגיגה של טעמים".
View this post on Instagram
לדבריו, האוכל במסעדות כמו "זהב" מצליח לייצר חיבור בין שורשים מסורתיים לטכניקות מודרניות, "זה מטבח שמכבד את העבר, אבל גם יודע להציג דברים בצורה יצירתית וחדשנית".
ומה הייתה הארוחה הכי טובה שאכל?
“Blue Hill at Stone Barns בניו יורק", הוא אומר ללא כל היסוס. "כל ביקור שם הוא חוויה שאין כמותה. זה לא רק אוכל, זו ארוחה שנמשכת שש שעות, עם לפחות 30 מנות שמגיעות היישר מהחווה של המסעדה. כל מנה שונה לחלוטין ותמיד מרגישים את הטריות ואת היצירתיות של השף".
אבל כמו בכל מסע, לא כל צעד הוא מושלם לגמרי. האס זוכר גם חוויה מאכזבת: "ביקרתי במסעדת סושי ידועה בלוס אנג’לס ולא היה נעים. האוכל עצמו היה טעים, אבל הצוות והאווירה לא התחברו. הכל הרגיש כמו פס ייצור – שלושה אנשים עבדו על כל חתיכת סושי, אבל זה היה חסר נשמה. הם פשוט רצו שאסיים ואעזוב".
"המנה יכולה להיות מושלמת, אבל אם הצוות לא מתקשר עם הסועדים בצורה חיובית, משהו מתפספס", הוא מוסיף. "במסעדה טובה אתה צריך להרגיש שהם שם בשבילך, לא להפך".
כל ביס שהאס לוקח ממנת מישלן מקרב אותו לעוד יעד במסע הקולינרי שלו. עם מעל 945 מסעדות מישלן מאחוריו, והמון תוכניות לעתיד, הוא מוכיח שאוכל הוא לא רק מה שאנחנו צריכים, אלא דרך שבה אנחנו בוחרים לחוות את העולם. "בסופו של דבר, אני פשוט אוהב אוכל", הוא מסכם בחיוך, "וכמה שיותר ממנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו