להחזיק סקוץ' ביד ולשטוף כלים, לעמוד במטבח לטגן חביתה או ללכת לסופרמרקט לקנות מצרכים. המטלות הקטנות והיום-יומיות הללו, טריוויאליות, בנאליות, יש שיגידו מעיקות, הפכו בשנה האחרונה למשאת נפשם של ישראלים רבים, למקור געגוע, סמל לאובדן של ביטחון ושליטה, מחסור בתחושה של בית וליתר דיוק - במטבח של בית.
"מטבח מעבר: לבשל בית" זה נושא התערוכה החדשה של אסיף – המרכז לתרבות אוכל בישראל. במלאת שנה לשבעה באוקטובר, התערוכה שאצרו ויצרו באסיף מבקשת להביא לקדמת הבמה את הסיפור האנושי, הלא מדובר מספיק של השנה החולפת, סיפורם של המפונים. מפרוץ המלחמה, ישראלים רבים פונו מבתיהם ועשרות אלפים עדיין מתגוררים בפתרונות דיור זמניים, מנותקים מהשגרה היציבה והמוכרת.
התערוכה מספקת מבט אישי וחשוף על החוויה של להיות מפונה, דרך החסך הגדול מאוד של מטבח בחייהם. על כל המשמעויות שלו, תחושת השליטה והביטחון שהוא מעניק, הטעם המוכר, הריח והעצמאות שהוא מאפשר, כל אלה נלקחו מהמפונים ביום אחד, והגעגוע לטעם המוכר, לטעם של בית, נוכח מאוד.
התערוכה נולדה מתוך מיזם אחר שקיימו באסיף בשנה האחרונה "סיר של בית הרחק מהבית" במסגרתו "שידכו" בין מפונים ומפונות ששוהים בבתי מלון לבין מטבחים ביתיים, במטרה לאפשר להם לחזור ולבשל. המפגשים הללו הולידו רגעים קטנים ומרגשים, שיצרו בסופו של דבר את הרעיון של התערוכה. "אחת המפונות שיתפה שבמפגש הראשון שיצא לה לבשל, אחרי 10 חודשים שהיא לא בישלה, ברגע שהדליקה לראשונה את כירת הגז היא התחילה לבכות", מספר מתן שופן, מנהל תוכן בכיר באסיף ואוצר התערוכה.
במרכז התערוכה מוצגים חמישה סרטונים קצרים שיצר רועי שאלתיאל, כל אחד מהם מספק הצצה לעולמן של חמש נשים מפונות שהשתתפו במיזם "סיר של בית הרחק מהבית". דרך סיפוריהן האישיים, תוך כדי שהן מבשלות במטבח של מישהו אחר, אפשר ללמוד על החוסר העצום בריטואלים המשפחתיים, על הגעגוע למטבח האישי ולטעמים שנותרו מאחור, געגוע לתחושת הביטחון שאותם ריטואלים מספקים, תחושת הבית שנלקחה ביום אחד מהנשים הללו, ממשפחותיהן וממשפחות רבות נוספות מאז השבעה באוקטובר.
בכל סרטון מוצגת מפונה אחרת, המספרת על השנה שעברה עליה, איך זה השפיע עליה לא להיות במטבח, על הגעגועים והערגה דווקא לדברים שעבורנו הם מאוד טריוויאליים, שגרתיים ויום יומיים. "במפגש אחר, אחת המונות אפתה לחם" מספר שופן "וכשפתחה את התנור יצאה לה צעקה 'חצי שנה לא הרגשתי את החום של התנור'".
וזה לא רק געגוע לבישול על הגז או לאפייה בתנור, במפגש הראשון, שהתקיים אצל שופן עצמו בבית, הוא אירח מפונה בשם שרונה והרגע הכי משמעותי מבחינתו היה כשהתעקשה לשטוף כלים, למרות שהוא התעקש שלא, "היא החזיקה את הסקוץ' בכוח ואמרה 'תן לי, אני שלושה חודשים לא שטפתי כלים'".
לצד הסרטונים, כל אותם דימויים, מיוצגים בתערוכה על ידי כדורי זכוכית שיצר האמן שאול כהן. בכל אחד מהכדורים יש דימוי או חוויה, המתכתבים עם הסיפור המוצג בסרטון. אותם דימויים טריוויאלים, שבהיעדרם הפכו נחשקים - סקוץ' זהב בסבון כלים, תנור אפייה, כירה דולקת או שקית של סופרמרקט עם מצרכים בסיסיים. לצידם מוצגים גם איורים של מאיה איש שלום סביב המושג בית.
חפצים
מיצב נוסף נוגע ללב בתערוכה נקרא "חפצים" אותו אצרה יפעת־שרה פרל. מאחורי ויטרינת זכוכית מרשימה מוצגת אסופת חפצים שבמבט ראשון עשויה להיראות אקראית, חסרת ייחוד אפילו. אלא שמאחורי כל חפץ עומד סיפור הקשור בדרך זו או אחרת לאירועי השבעה באוקטובר – מזכרת מהחיים שלפני. חפצים של מפונים מהעוטף ומהגבול הצפוני, חפצים שאנשים לקחו איתם כשהיו צריכים להתפנות, דברים שמסמלים עבורם איזו שהיא תקווה.
יש כאן את סיר הג'חנון של יוכי אלון, תושבת בארי, שהשכילה להגניב אותו לממ"ד בבוקר השבעה באוקטובר, כך כשהייתה נצורה עם נכדיה במשך שעות בממ"ד היה להם מה לאכול, כשהתפנו משם היא לקחה אתה את הסיר לבית המלון בים המלח כדי ללמד את הנכדה שלה להכין ג'חנון, כפי שהבטיחה לה כשהיו בממ"ד. יש את קופסת העוגיות של אסנת פרי, אשתו של חיים פרי ז"ל, ביתם ניזוק מאוד במתקפה, ורגע לפני שעזבו את הבית אסנת הציעה לבני המשפחה לקחת משם משהו שיזכיר להם את אביהם וסבם, הם בחרו בקופסת העוגיות. חיים פרי נחטף לעזה ומת בשבי החמאס.
יש צנצנת חמוצים של דני דניאל מקיבוץ רעים, צנצנת שהכינה ב-6 באוקטובר ונשארה במקרר, הם החליטו להשאיר אותה כמו שהיא ולא לאכול ממנה. יש את היין האחרון שייצרו ביקב ניר עוז, תבניות השוקולד של השוקולטייר דביר קרפ ז"ל, שנרצל בשבעה באוקטובר, וחפצים נוספים המסמלים את הגעגוע לשישה באוקטובר.
"כל מפגש עם כל אחד מהמפונים היה מאוד מרגש", מספרת פרל על תהליך העבודה, "הם סיפרו את סיפורם, ולאט לאט התגלו עוד דברים, הרצון הזה להיאחז באיזה שהוא חפץ, שלכל אחד יש משמעות אחרת, אם זה זיכרון למה שהיה לפני השבעה באוקטובר, אם זה עניין של מורשת, לשמר אותו לעתיד או משהו להיאחז בו, זה נכח אצל כל המפונים. את כל החפצים השארנו כמו שהם, עם הלכלוך וטביעות האצבעות".
באופן מפתיע את הקרדיט לרעיון הסופי של התערוכה, אותה עיצבה רונה זינגר, נותן שופן דווקא לשרה בממשלה, אך לא בטוח שהיא תקבל אותו בגאווה. "ההחלטה לקיים את התערוכה קרתה בדיעבד ולא מיד כשיצאנו לדרך עם המיזם 'סיר של בית'", מספר שופן, "לאורך החודשים שהמיזם פועל אנחנו מתעדים חלק מהמפגשים האלה כדי לשתף בסיפורים המשפחתיים ובמתכונים המשפחתיים. מה שחידד לי את המסר של התערוכה היה ראיון שנתנה מירי רגב שבו התפארה בהישגי הממשלה, כשאחד מהם הוא שיכון של מפונים בבתי מלון, מה שכמובן עורר הרבה מאוד זעם. כמי שהיה נוכח בכמה מהמפגשים האלה, אני יכול להעיד שיש פער מאוד גדול בין ההישג הזה לכאורה לבין מה שהיה שם בפועל וזה בסוף העניין – קורת הגג לא מספיקה, חדר של בית מלון לא יכול לתת תחושה של בית, ודווקא דרך העדר המטבח אפשר ללמוד כמה המטבח משמעותי בשביל להרגיש שאתה בבית".
התערוכה פתוחה למבקרים בגלריה אסיף
לילינבלום 28, תל אביב
ראשון-חמישי 9:00-16:00 שישי 9:00-15:00
הכניסה חופשית
