כבר יומיים יושבת מעיין פרתי באולפנים של ערוץ 12 ומשחזרת איך פחדה לחזור הביתה אחרי סיקור הפיגוע ביום חמישי בדיזינגוף (פרתי, כזכור, היא כתבת המבצעים של הערוץ); וכיצד בתום השידור נידבה יס"מניק ומתנדבת באיחוד הצלה על מנת שיבצעו אצלה סריקה בדירה, יבדקו שלא מסתתר שם מחבל ("כי השארתי הכל פתוח") וירגיעו אותה מהחרדות ("הלכתי לישון בסלון, עם סכין ליד הראש, בתקווה לא להתעורר לעוד סיוט").
גם אתמול מחזר רפי רשף את הפארטייה של פרתי, כשראיין בתוכניתו את החובשת הגיבורה שלדבריו "הצילה את חייה של פרתי". אותה חובשת סיפרה למגיש על הטיפול המיוחד שהעניקה לכתבת, שחוותה לכאורה התקף חרדה, ומה אמרו במשפחה על כך שהיא סייעה למישהי מפורסמת מהטלוויזיה, ואיזו התרגשות וכמה כבוד.
חכו, זה לא נגמר, מיד לאחר הפרסומות הגיבה פרתי בעצמה לתגובה, וניצלה את הבמה היומית שלה כדי לדבר על עצמה עוד קצת. הרי זה מה שחשוב, לא?
גם כשהם מנסים להתעסק עם ספיחי פיגוע מזעזע, וסופגים שיימינג ציבורי מתמשך על הצורה שבה מסקרים את האירועים, חדשות 12 לא יוותרו על שום הזדמנות לדבר על עצמם ולהתעסק בעצמם. מי שצופה בזה לא יכול לחשוב, איך קרה שאנשי החדשות הפכו להיות החדשות.
"חמש עם רפי רשף", קשת 12
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
