"נחמה": המוות כדמות מרכזית

צילום: מתוך "נחמה" // דרמה רגישה ומשפחתית

מכירים את זה שאתם צופים בסדרה האהובה עליכם, ואז כמעט ללא הכנה מוקדמת פתאום רוצחים לכם מול העיניים את אחת הדמויות המובילות? בדרך כלל זה מרגיש כמו סכין בלב. כל עוד ראינו גופה, ובמקרים שבהם לא מדובר בג'ון סנואו, ברור לצופים כי זוהי נקודת אל-חזור. מוות של דמות עשוי להפתיע ואפשר גם להתכונן אליו, אבל חשוב מאוד להשתמש בו בתבונה כי הוא הסוף המוחלט. עם זאת, השימוש בו בטלוויזיה הפך עם השנים לשכיח מאוד - מאופרות סבון ועד דרמות ומהדורות חדשות - נדמה כאילו כולם מתים כל הזמן.

• חבר של דורון מדלי נפסל מהתמודדות ב"דה וויס"

• מפתיע: גבולות העירום של הסלבס

• רוצים להשאר מעודכנים? בואו לאינסטגרם

לפעמים דמויות מתות בסדרות רק בשביל לזעזע את הצופים ולייצר קליימקס רגשי, או סתם כי שחקן התפטר מעבודתו או איזה תסריטאי נסחף בתחושה האלוהית שהוא מסוגל בהקשות מקלדת לחסל את הדמויות שלו. הרבה פחות נפוץ לראות כיום שימוש נכון במוות של דמות מרכזית, כזה שבאמת משרת את העלילה ומייצר את הקונפליקטים הנדרשים כדי לדחוף את שאר הדמויות לעבר הנקודה הבאה בסיפור.

בסדרה החדשה "נחמה", שיצר רשף לוי (ימי חמישי, ‭ ,20:15‬ ;HOT3‬פרק הבכורה הכפול זמין ב-‭,(VOD‬ המוות הוא הדמות המרכזית בסיפור. המוות נוכח בכל רגע בחייו של הגיבור גיא נחמה: במחשבותיו הבלתי פוסקות על סוף הקיום, בהיפוכונדריות המוחצנת שלו ובהומור השחור; בדמותו של אחיו (שלום מיכאלשווילי), עובד סוציאלי משטרתי שבתפקידו מבשר לאזרחים על מות קרוביהם; ובדמותה של אשתו (לירון ויסמן) שמתה בתאונה בפרק הפתיחה ומשאירה אותו לבדו בתוך משבר אמצע החיים עם חמישה ילדים, קריירת היי-טק מתסכלת שהוא שונא וגעגוע עז לחזור ‭ 17‬שנה אחורה - לימים שבהם נחמה היה הסטנדאפיסט הכי מצחיק בארץ.

רשף, שמשחק בתפקיד ראשי ולמעשה מופיע כמעט בכל הסצנות, מצליח לבסס את הסדרה שלו על המורכבויות בחיי גבר מתבגר ומפרנס יחיד, שלפתע צריך לדאוג לגידול ילדיו - שלא צחצחו שיניים מאז שאמא מתה - נוסף על כל התסבוכות האישיות שלו והרצון הפנימי להגשים את עצמו.

בתפקיד החמות. גילה אלמגור // צילום: קוקו

וככה, לאורך שני הפרקים הראשונים, הוא מקדם את העלילה בין דכדוך לבין הומור שחור, בין הרצון להישאר שמח ובכך לקיים את הצוואה של רעייתו המנוחה לבין חוסר היכולת או הרצון להתאבל כמו שכתוב בספר. היעדרו של הבכי לאורך תהליך האבל המתוסרט בולט במיוחד, ומעניק זווית לא שגרתית להתמודדות עם מוות במשפחה.

לצידו של רשף (שזכה על התפקיד בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל סדרות הטלוויזיה של קאן השנה) אפשר לראות דמויות משנה רבות שעוזרות לו להעצים את התפקיד - ובהן הבוס שלו ערן זרחוביץ', חמותו גילה אלמגור, וגם גאלה קוגן, שלומי קוריאט, יובל סגל, יובל שרף, אלמה דישי ואחרים.

זה לא "הבורר" וגם לא "אהבה קולומביאנית", אבל יש כאן דרמה רגישה ומשפחתית שבוחנת את משמעויות העיסוק העצמי במי אני ומה אני, בדיוק כמו שנהוג לעשות בתקופתנו בסדרות רבות. "נחמה" מציגה בפנינו את רשף לוי הבוגר והחרדתי, האבהי והמורכב, שמרוכז בעצמו ובעולמו הקודר.

המוות ב"נחמה" הוא בלתי נמנע. הוא שם כדי לדכדך, הוא שם כדי לרגש, הוא שם כדי לייצר את הסיפור, הוא שם כדי להתמודד עם החרדות הכי גדולות של הורים ובכלל של בני האדם. לפעמים טוב למות בעד טלוויזיה טובה.