לא היה מפתיע לראות את המהירות בה הואשמה הסדרה בת ארבעת הפרקים של הפרשן הפוליטי של חדשות ערוץ 2, בתעמולת בחירות. מפוליטיקאים ועד אחרוני הטוקבקיסטים, עוד לפני שצפו ולו בפריים אחד מהמוצר הטלוויזיוני, כולם חרצו דעה וטענו שהדבר בלתי אפשרי, ואיך ייתכן שעמית סגל ועורכיו מעזים לשדר את "ימי בנימין", שהרי אנחנו נמצאים בתקופת בחירות. מדהים עד כמה אפשר לדבר על סתימת פיות מצד אחד, ומצד שני להיות אלו שממהרים לסתום את הפה למי שלא מתיישר עם ההגמוניה. נו, אבל זה לא חדש.
הביקורת שלפניכם אינה מתיימרת לעסוק בהקשרים הפוליטיים או בבחירת הנרטיבים ההיסטוריים שבהם בוחר סגל לספר את סיפורו של ראש ממשלת ישראל. צפיתי בשני פרקים עד כה מתוך ארבעה, והטקסט מתייחס לשניהם ולשניהם בלבד.
"ייתכן שבפרקים שנותרו סגל יהפוך לקמפיינר של ביבי נתניהו, אבל מסופקני" // צילום: איי. אף. פי
עמית סגל, בצוותא עם אמנון אברמוביץ' כסייד קיק שמרים להנחתות, עושה טלוויזיה מצוינת שבינה לבין תעמולה אין דבר וחצי דבר. אחדד את הטענה ואציין שאם מישהו ישפוט את שני הפרקים הללו ויגיד שמדובר בתעמולה, הרי שהוא הגיע עם הביקורת הזו מהבית: גם על ראש הממשלה ובעיקר על יוצר הסדרה.
העובדה שרבים מיהרו לקטלג את העניין כתעמולה, מעידה בעיקר על הזלזול של רבים בעם היושב בציון. כאילו השנה היא לא 2020 עוד רגע ולא חווינו כבר שתי מערכות בחירות, בואכה השלישית. האם אנחנו לא יודעים לזהות תעמולת בחירות כשהיא ניצבת אל מול עיינינו?
יבואו ויתנו כדוגמה את עידן הפייסבוק, ויזכירו את הנאום של סשה ברון כהן על מכונות התעמולה שפועלות ומשנות לנו את התודעה. אך גם זה לא המקרה של סדרת הכתבות המדוברת, שיריית הפתיחה שלה נורתה הערב (ראשון). הציבור מכיר היטב את השחקנים שהציגו לו את מרכולתם. מאחמד טיבי דרך נפתלי בנט ועד מינה צמח (למה לכל הרוחות היא עדיין אוטוריטה למשהו, בחירה מוזרה מאד של סגל לכלול אותה נוכח המבוכה שגרמה לקשת), הדעות צפויות ולא הן אלו שישנו את דעתו של מצביע, מימין לשמאל או משמאל לימין.
"עמית סגל, בצוותא עם אברמוביץ' כסייד קיק שמרים להנחתות, עושה טלוויזיה מצוינת" // צילום: גדעון מרקוביץ'
מבחינה טלוויזיונית לסגל יש את האוצר שנקרא ארכיון ערוץ 2. בעוד בסרט "קינג ביבי" הסתמך היוצר בעיקר על חומרים מרשתות בינלאומיות שסיפרו את סיפור הצמיחה של נתניהו, סגל מכניס בדלת האחורית את הבחירות המערכתיות שעשו עורכי המהדורות לאורך השנים והאופן שבה התפתחה היריבות בין כלי התקשורת לביבי נתניהו. זוהי בחירה מעניינת, כי היא מציגה נדבך נוסף במה שהולך ומסתמן כחלק העיקרי בסיפורו של נתניהו: יחסיו עם התקשורת כחוט השני שזורם בין כל שנות השילטון שלו, אבל גם בכל הסרטים שנעשו עליו לאורך השנים.
ייתכן שבפרקים שנותרו סגל יהפוך לקמפיינר של ביבי נתניהו, אבל מסופקני. סגל, שדעותיו אינן זרות לאיש, הוא בסופו של דבר תבנית נוף מולדתו וכך גם זה בא לידי ביטוי כשהוא בא לעסוק בראש הממשלה. סביר להניח שתומכי נתניהו מצאו בפרק הראשון ביקורת לא מרומזת כלל של סגל על מושא הערצתם, ויש כאלו מהצד השני, שיתעקשו על כך שמדובר בתעמולת בחירות גרידא. האמת, כמו תמיד נמצאת באמצע והכל בעיניי המתבונן. ועם זאת, במוצר רדוד כל כך כמו המדיום הטלוויזיוני, סגל מצליח לנהל דיון אינטילגנטי בלב הפריים טיים, בין "הכוכב הבא" לנינג'ה הבא. נסתפק בזה.
2010-2019 | מסכמים עשור:
• תוכניות הטלוויזיה המביכות של העשור
• אלבומי העשור של כתבי "ישראל היום"
• עידן הבינג': הסדרות הגדולות של העשור
• סיפורי האהבה הגדולים של העשור
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו