בקרוב תככב אתי כרייף, השופטת בדימוס וכוכבת הפרשה שזכתה לשם "מין תמורת מינוי", על מסכי הטלוויזיה שלנו בשעות השיא, כך לפי דיווחים מאת "ערב טוב עם גיא פינס". אולם היא לא תככב בראיון נוסף כמו זה שהעניקה לתכנית "עובדה", וגם לא כאורחת שלא נותנת אפילו לאופירה אסייג ואייל ברקוביץ' לגרום לה להתבלבל. זה אפילו לא יקרה רק כדמות ב"ארץ נהדרת" (ועוד נגיע גם אליה עוד מעט). לא, השופטת לשעבר כרייף, שהוגש נגדה לפני כשנתיים כתב אישום באשמת שוחד והשמדת ראיות, ואשר נאלצה בעקבות כך להתפטר מתפקידה כשופטת, הולכת למכור לכם כיסאות של רשת שלא ננקוב כאן בשמה.
זה לא שכותב שורות אלה לא מבין כיצד העולם עובד, מאיזה צד מרוחה החמאה או כל ביטוי אחר, שאמור לתרץ את העובדה שמדובר במהלך אבסורדי באיזשהו הסבר כלכלי. אם לא היינו חיים בזמנים שבהם מוסר נחשב לערך עליון, ושבהם הדיבור הכללי לא היה עוסק באנטי-בריונות, שיימינג לרעים, חשיפת הטרדות מיניות ורצון לצדק בכל תחום, ידיעה מהסוג הזה עוד הייתה יכולה להיות הגיונית. אבל איכשהו, מישהו בהנהלה של מותג ריהוט בישראל, החליט שזה בדיוק הזמן לקחת את כרייף לבחור בה לפנים של החברה.
טור זה לא מתיימר להצביע על כרייף ועל מעידתה, או לקבוע עבורה כיצד תשתכר ותפרנס את עצמה בעתיד. גם תרבות הביטול היא אקט בעייתי מאוד, שרק לאחרונה מתחיל השיח סביב האכזריות וחוסר האנושיות שבו. פרט להיותו אקט כוחני, כמעט חייתי, שלרוב מובל על ידי מי שבעצמם לא בדיוק מדגמנים קדושה, הוא לא פחות מצעד אחורה באבולוציה של המוסריות האנושית - בשלב זה כבר היינו צריכים להבין שתלייה בכיכר העיר או הגלייה הן פרקטיקות שמאפיינות חברות לא מפותחות מחשבתית.
אבל בעולם מתוקן, או אפילו באחד שמתיימר להיות כזה, בחירה במי שמעלה באמון שניתן בה כאשר הייתה במשרה שדורשת ערכים ושיקול דעת במידה גבוהה יותר ממשלח היד הממוצע, היא לא פחות ממקוממת.
אפשר לתאר את הפיכתה של כרייף לסלבריטאית כאקט ציני, אבל אולי המילה "מטורף" תתאים כאן יותר. מכל העידנים, דווקא זה של ניקוי האורוות, שבו בכל יום מתנפצת תדמיתו של ידוען זה או אחר או עולה דוקו-פשע בעניינה של דמות מוכרת מהחיים הציבוריים, דווקא בו נבחרה כרייף לידוענית החדשה בביצת הסלבס. זה נכון שהתיק נגדה נסגר (לא בשל היעדר אספקט פלילי לכאורה, כמו בשל בעיות בשלב איסוף הראיות וכתוצאה מכך סיכוי נמוך להרשעה), אבל כדאי שנצטרך קצת יותר מזה כדי להפוך מישהו לסלב.
אתי כרייף, שבימים אלה עומדת במוקד סדרת כתבות המנסה לפענח את המרכיב באישיותה התקשורתית שגורם לצופיה, וזה ציטוט מדויק, "להתמכר אליה", נבחרה לככב בפרסומת על המסך שלנו בגלל אותו מרכיב, אבל בינתיים, כאילו נשכחה כל התנהלותה הבעייתית. גם אם התרגלנו לגלוריפיקציה של אלה שלא ראויים לה (כותב שורות אלה בעצמו חתום על כתבה שמבקשת מאנשי "ארץ נהדרת" לתת לנו עוד מדמותו של מריאנו כ"נוכל הטינדר", גיבור תרבות מפוקפק נוסף), המקרה של כרייף בולט מפני שהשופטת בדימוס לא הראתה חרטה. מידה כלשהי של צניעות והכאה על חטא הייתה הופכת את שמה לקל יותר לעיכול, עבור מי שהבטן שלו מתהפכת מעצם ההבנה שיצטרך לחזות בה בקרוב במקבץ הפרסומות הבא.
תגידו - נו, זה סוד הקסם שלה. היעדר מוחלט של התנצלות, חוסר נכונות להתכופף אל מול הביקורת, עמידה איתנה אל מול כוחות המנסים לקבוע לה מי ומה היא. זו בדיוק הסיבה שבגללה היא זוכה למעמד של סלב. לו הייתה מתנצלת, כנראה שלא היה נולד לה חיקוי מדויק כל כך בתכנית הסאטירה הפופולרית ביותר במדינה.
אבל גישה סלחנית מהסוג הזה - ואפילו לא סלחנית, כי מי אומר שלא צריך לסלוח ולתת אפשרות לתקן - פותחת פתח גם לתכנית שידוכים בהנחיית, נניח, נוכל הטינדר. גם אם טכנית היא לא פשעה, ואפילו אם התיק נגדה נסגר, עדיין בחירה בה כפרזנטורית לכל מוצר - בין אם זה תכנית מציאות או רשת כיסאות - גורמת לנו להתקומם, ובצדק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו