בפעם הבאה שמישהו יזרוק לכם את המשפט "תן לי המלצה על סדרה טובה", תזרקו לו בחזרה "תראה את מלכודת לפרקליט בספרייה הלאומית" - השם שנתתי לדוקו בן שלושת הפרקים שיצרה אילה חסון.
סדרות כמו "מנאייכ" ו"פמת"א" חשפו בפנינו איך בקודשי הקודשים של מערכות החוק והצדק נתפרים תיקים, נפרמים אישומים ומוחזקים אנשים "בגרון". המסמך שיצא לאילה חסון מלמד אותנו איך זה מתנהל אפילו במקומות השקטים והנעימים ביותר כמו הספרייה הלאומית, וההברקה שסידרה לה המציאות היא שכוכב הסיפור הוא מי שעמד בראש המערכת החושפת מזימות כאלה, פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן.
זהו סיפור לכאורה קטן, קאמרי בבסיסו, על מינוי מנהל ספרייה המתפתח לכיוונים לא צפויים וחושף את הבוכהלטריה של תחום תפירת המכרזים - איך משרה יוקרתית שניתן לשער שכל עולם הספרות האקדמי נושא אליה עיניים, יכולה להיתפר למידותיו של המועמד היחיד שישבו איתו "עשרות שעות" לראיון. העובדה שמדובר בסיפור אמיתי רק מרגיזה יותר (בהנחה שפריביליגיה לא מוכרת לכם).
ספרייה תמיד היתה מקום שקט ומשעמם, עד שכל מרכיבי סיפור טוב לסדרת דוקו הגיעו גם אליה: המצאת תפקיד וגיוס תמוה של מועמדים לתפקיד, תפירת מכרז למידותיו של איש מוכשר אחד, וחשד להחזקה בגרון סביב הטרדה מינית שהושתקה.
בלי לעשות ספוילרים, נגלה כי הפרק הראשון עסק בלספר לנו מהי הספרייה הלאומית, ואיך גוף ציבורי המג'נגל מאות מיליוני שקלים בשנה מהכספים של כל אחד מאיתנו, ומכספי תורמים שהאוצר הספרותי של העם היהודי חשוב להם - מפרסם מודעה ל"רקטור" תחת "מנהל תוכן", באתר all jobs ובמקומות תמוהים נוספים, ובוחר אליה יחיד סגולה ללא רקע מקצועי וכישורים קודמים לתפקיד.
"במקום שממנו מגיע שי ניצן כבר היו חושדים מזמן שהמכרז היה תפור", מטיחה חסון בדוד בלומברג, האיש החזק ויו"ר הדירקטוריון של הספרייה הלאומית, שהוביל את המהלך. גם לשאלות איך התקיימו עשרות שעות ישיבות עם המועמד הנבחר, והרבה פחות מזה עם מועמדים אחרים, ואיך מתפרסם תפקיד בכיר כזה תחת טייטל תמוה לכל הדעות, מספק בלומברג תשובות מתחמקות, מגומגמות ויהירות.
הפרק השני הביא תגובות נוספות של גורמים בכירים בספרייה, שמחזקים את התמיהה סביב בחירתו של ניצן על פני מועמדים ראויים יותר לכאורה, וגרר שאלות בדיון באולפן שאחרי, שכבר רמזו על האפשרות כי למישהו היה חשוב למנות דווקא את ניצן.
בפרק השלישי, שהגיע רק בשישי האחרון, מופיע טוויסט מסקרן בעלילה, ופתאום מתגלה סיפור סביב השתקת הטרדה מינית, בתשלום של אותו בלומברג, עם עובדת שלו לשעבר.
את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן אנחנו מכירים מהציטוט המפורסם ההוא של היועמ"ש מנדלבליט "הוא מחזיק אותי בגרון המניאק הזה" ומאינספור פרשיות שבהן עולה דמות של אדם מתוחכם, שנוי במחלוקת ובעל כוח משפטי בלתי מוגבל. סביר להניח שגם חסון לא צפתה שהפרק השלישי, העוסק בהטרדה מינית שהושתקה בכסף, של אותו בלומברג - יצוץ שבועיים אחרי התחקיר, עם חשד לעוד גרון של בכיר שמוחזק במחוזותינו על ידי מערכת המשפט.
ראוי לציין כי המחלוקות שהמינוי עורר בקרב גורמים רבים בספרייה על כך שניצן נטול כל רקע מקצועי לתפקיד - פורסמו בידי עמר לחמנוביץ ב"ישראל היום". התחקיר של חסון הסביר איך לכאורה הכל קרה בפועל. מי שעדיין לא ראה, יכול לזרוק איזו שקית פופקורן למיקרו ולדמיין לו איך האליטות האקדמית והמשפטית מדושנות הפנסיות התקציביות דואגות לכאורה לטובי בניהן ביום שאחרי פרישתם. רק תיזהרו שבמהלך אחד הפרקים אחד מגרעיני התירס שלא התפצחו לא ייתקע לכם בגרון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו