תפקיד העיתונאים הוא לתאר אירועים בצורה רחבה ועניינית, ולספק את מלוא המידע שעומד לרשותם. קשה לזכור זאת בימינו, כשהעיתונאים הכי פופולריים במדינה, ספקי המידע העיקריים, מתפקדים כמהנדסי תודעה המהדהדים בעיקר נרטיבים חד-ממדיים.
בלילה שבין חמישי לשישי, כשסמטאות אמסטרדם בערו משנאה יוקדת, כתבת דסק החוץ של 12, קרן בצלאל, נשאלה בשידור אם היא יודעת כיצד הכל התחיל. "מתחילים לצוץ דיווחים על מה שקרה ביממה לפני", היא ענתה, והוסיפה הסתייגות: "זו לא סיבה, וזה לא מצדיק את האלימות שאנחנו רואים כרגע, אבל יש טענות לתגרות רחוב בין אוהדי מכבי ת"א לגורמים מוסלמיים שהתחילו יממה לפני.
"אוהדי מכבי שהסתובבו ברחובות ראו דגלי פלשתין תלויים על מבנים או על בתי מגורים ופשוט תלשו אותם, או שנכנסו לעימותים קולניים עם נהגי מוניות מוסלמים. ושוב אני אומרת, זה לא מצדיק את האלימות, אבל כנראה המתח הלך ונבנה".
דיווח לגיטימי מפי כתבת לענייני חוץ על מתח ועל סימנים מקדימים. הרי סרטונים שבהם נתלשו דגלים והושרו שירים גזעניים בכיכר המרכזית צברו מאות אלפי צפיות, עוד לפני שבצלאל דיווחה על כך בשידור. "באיזה צד ערוץ 12?!" הרעיל ברשת יאיר נתניהו ממושבו במיאמי, ופתח את הסכר ללינצ'טרנט נגד העיתונאית והערוץ - עד שבחדשות 12 מחקו ציוץ שציטט את הדיווח שלה.
במוצ"ש "הפטריוטים" אירחו ניצול לינץ' שביקש להעביר מסר אישי: "גברת קרן, להצדיק שחטפתי כי כמה חבר'ה תלשו דגלים - ככה לא עושים הסברה, ככה לא מגינים על העם היהודי בגולה".
לאחר שכתבת חדשות 12 טענה שהפוגרום באמסטרדם נעשה בעקבות תלישת דגלי פלשתין, אדיר ראובן שניצל מהלינץ' המזעזע פונה אליה במסר נוקב בפטריוטים: "קרן, אני פונה אלייך באופן אישי. ככה לא עושים הסברה וככה לא מגנים על מדינת ישראל ועל העם היהודי - בטח לא בגולה וגם לא בארץ" #הפטריוטים… pic.twitter.com/tOicFFxMOC
— עכשיו 14 (@Now14Israel) November 9, 2024
אם מחפשים סיבה ותוצאה, נדמה שזעם ציבורי הוא סיבה שבגינה העדיפו בטלוויזיה להצניע ולהתעלם מהתנהגותם הפרובוקטיבית של חלק מהאוהדים. ואף על פי שאין באזכור מעשיהם יצירת קשר ישיר בין תקיפות אנטישמיות לבין התנהגות מתגרה ומכוערת של תיירים - עדיין היתה דרישה מהתקשורת להסתיר דיווח על מקרה שקרה.
בראיונות עם ניצולי הפרעות, היו כמה מהם שהזכירו באגביות את העובדה שאותם אוהדים, מהזן של הפנאטים החוליגנים (זאת אומרת, אלה שספגו ביקורת על התנהגותם), עמדו בזמן אמת לצד חבריהם, החזירו מכות והניסו תוקפים פרו-פלשתינים. גם פרט המידע הנ"ל כמעט לא הודגש בדיווחים. כי למה לערער על הנרטיב הפשוט?
והנרטיב הפשוט שעליו רכבו בסופ"ש היה חזרה לימים אפלים, לליל הבדולח או ליומן של אנה פרנק. כן, אנה פרנק שוב טרנדינג.
להיות קורבן עדיף על להיות הבריון התורן
בתוכנית הבוקר של 12 דיברו עם מכביסט ממקום מחבואו באמסטרדם. קראו לו מ', והוא סיפק עדות בלחישות עזות: "אני במלון. חייב ללחוש. אני שומע כל פיפס מבחוץ. אני שומע אבנים. המלונות פה זה כמו קרטונים. זה מרגיש ממש כמו המרתף של אנה פרנק. פחד אלוהים".
מי צריך עליית גג אם אפשר לחזור להיות רדוף ולוחש במרתף? האמת, כבר שכחנו כמה היהודים טובים בגילום קורבנות. "אחרי שהם (מכבי) הפסידו 5:0, היה צריך לשאול: Haven't the Jewish people suffered enough?" התבדח הפרשן הביטחוני אלון אביתר בשידורים של 12.
כי להיות קורבן עדיף על להיות הבריון התורן, ובטח גם יעיל יותר מבחינת התדמית הבינלאומית. לפתע העולם חזר לחבק אותנו. הם נזכרו בשואה, נזכרו ב-7 באוקטובר, התנצלו והבטיחו שוב "לעולם לא עוד". רק אל תגלו להם על תלישת הדגלים.
החיים הם לא שחור ולבן. ניתן להתמסכן ולהתבריין בו-בזמן. לפיכך, כדאי לשאול - לנוכח סיקור הפרעות באמסטרדם, ובטח לנוכח הסיקור החד-צדדי של המלחמה - מדוע מפריע לישראלים להקשיב לסיפור במלואו? למה קשה לנו לשמוע צדדים אחרים, גם כאלו שאנו לא מסכימים איתם? זוהי כנראה המורשת של ערוץ 14.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו