המנוי אינו זמין זמנית: סיקור פיצוצי הביפרים של מחבלי חיזבאללה

מי שמחזיקים טלפון מהעבודה בוודאי מכירים את ההתרגשות המתפשטת בגוף ביום שבו משדרגים לעובדים את המכשיר. רטט של חדשנות טכנולוגית. גם בארגוני טרור זה אותו דבר.

אתמול נודע כי חיזבאללה, כמו כל תאגיד המכבד את עצמו, פינק לאחרונה את מחבליו בביפרים מדגם חדיש, כדי שפעיליו יישארו זמינים ומעודכנים גם מחוץ לשעות העבודה הסטנדרטיות. בטלפונים חכמים יש ווטסאפ, טלגרם ופושים מאתרי החדשות, ואמנם ביפרים הם יותר מאותגרים טכנולוגית, אבל בסופו של דבר גם הם מספקים למשתמשים את אותו הצורך - להרגיש מחוברים ומעודכנים וזמינים בכל רגע נתון.

בזכות הביפרים, הטלפונים והטלוויזיות, המציאות רודפת אחרינו כל הזמן ולכל מקום. בבסטה של הירקות ליד ערימת מלפפונים, וגם בסופרמרקט בתור לקופאית - אתמול צפצפו לכולנו המכשירים הקטנים, שדיווחו על אלפי אנשי חיזבאללה שהמכשירים הקטנים שלהם התפוצצו באופן סימולטני בזמן ביקור בשוק, מנוחה בחדר השינה או נסיעה במכונית. המחבלים קיבלו הודעה, קירבו את המכשיר לפרצוף - ואז הוא התפוצץ, סיפרו עדי הראייה והסרטונים.

המגישים והפרשנים בערוצים הישראליים רטטו בהתרגשות, כמו ביפר בכיס של מחבל. "זה אירוע בסגנון 'הסנדק'", הודיע נועם אמיר ב־14. "מבצע ג'יימס־בונדי מצית דמיון", התרשם רביב דרוקר ב־13. "גרנדיוזי, ואל תקטינו", דרשה ב־11 אילה חסון. "השפלה שלא עוברת בשום גרון, גם לא של ג'ירפה", הפליג ישראל זיו ב־12.

במשך שעות ניסו באולפנים לדלות מידע על שיטת ההפעלה, על התגובה הצפויה או על זהות המבצע. אבל רק בקריצה. כי איך רומזים, אבל לא אומרים, מי שתל חומרי נפץ במכשירי קשר מעבר לגבול? "מיקרונזיה", התבדח יעקב ברדוגו ב־14, מישהו באולפן  תיקן אותו ל"לוקסמבורג", ופתאום אוהד חמו פלט בטעות "ישראל", ומייד תיקן "לפי פרסומים זרים". שששש...

"מה אנחנו למדים מהפעולה הזאת?", שאל את אילה חסון רמי איגרא, מוסדניק לשעבר, וישר ענה: "אף פעם אל תקנו (מוצרי אלקטרוניקה) אלא רק מהיבואן הרשמי". עם זאת, המסקנה האמיתית צריכה להיות שכמעט אף פעם לא יוצא משהו חיובי מלהיות מכורים למסך, מכל סוג שהוא, כמו גם מצורך אובססיבי להישאר זמינים ומעודכנים 24/7, אפילו בזמן קניית ירקות. רגע, בדיוק קיבלתי פוש חדשותי מעניין.