אצלנו במדינה מתווכחים בכל מקום, והשבוע העימותים התרכזו בתחבורה הציבורית. ויכוחים על מקומות ישיבה באוטובוסים ובמטוסים התנפחו להיות האייטמים הכי חמים בחדשות.
רק אתמול הכתבת של 13 נריה קראוס נקלעה לוויכוח אווירי עם חרדים שסירבו לשבת לצידה בטיסה, גיא לרר שיגר לאוטובוסים שתי נציגות ממערכת "הצינור" בגופיות ובמצלמות נסתרות (רוני אבירם וריבה רפופורט), וגם במהדורת חדשות 12 שלחו תחקירניות.
"יצאנו לבדוק מה קורה בערים ובשכונות המעורבות - בקווים שעליהם עולים חילונים וחרדים", הסבירה אבירם. שלושה ימים הן תיזזו באוטובוסים, תיעדו חרדים חוסמים מושבים באמצעות שקיות, אחרים מציעים בעדינות להתחשב בכבוד הגברים, בודדים זורקים הערה כזו או אחרת. כמו מסע למציאת שערוריית הרשת הבאה.
"צריך אומץ במצב שלך, לשבת מקדימה", אמר להן נהג אחד, ובתחנה אחת הן ספגו יריקה מגברת חרדית שהשוותה אותן למחבלים. "היו גם תמונות אחרות", ניסה לרר לערער על הממצאים, אך זה לא עזר לאזן את התמונה העגומה ששידר. ובכלל, מי יצפה בטלוויזיה אם ישדרו נסיעות רגילות שלא קרה בהן כלום.
שיימינג הוא לא הפתרון
לכן לא מדובר במדגם מייצג, אלא להפך. העיתונאיות מ"הצינור" התמקדו בקווים ספציפיים - באשדוד, בבית שמש ובירושלים - באוטובוסים שבהם התרחשו לאחרונה חיכוכים שהפכו לוויראליים. גם בחדשות 12 עשו אותו הטריק, שלחו תחקירניות לאותם קווים בעייתיים ואז שידרו את ההדרה בעטיפה ספק צדקנית, ספק מעוררת סערה.
לקרוא לתחקירים הללו בדיקה מעמיקה, ולהצביע דרכם על שינוי בגישה במרחב הציבורי - זה שגוי. הם יותר בכיוון של חיפוש פרובוקציה כדי לתייג ולצבוע חרדים בצבעים מכלילים ושחורים.
זה מעביר את הנשים - שסובלות מאפליה לא מוצדקת - ממקום של גורם נרדף לגורם הרודף והכוחני. מהפך שכזה לא יעלים את הבעיה ולא יפתור אותה. לראיה, גם MeToo לא הצליחה בשיטה שכזו לייצר עולם בטוח לנשים. הרתעה ושיימינג הם לא פתרון, כמו שפרובוקציה היא לא הדרך להגיע לתחנה הסופית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו