בכל העולם, וגם אצלנו בישראל, עושים אנשי השידור הציבורי מאמצים לשקף את הדעות הרווחות בקרב כלל הציבור על רבדיו השונים. לעיתים הם עושים זאת בהצלחה ולעיתים פחות.
אני זוכר שאפילו בתקופה שבה אנחנו, אנשי רשות השידור הוותיקים, היינו חלק ממשרד ראש הממשלה, כאשר בראשו עמד דוד בן־גוריון ומנהלו היה טדי קולק - שני אישים דומיננטיים מאוד - נאבקנו כדי לשקף נושאים שהממסד לא שבע נחת מהעלאתם.
אבל האמת היא שגם אז במקרים רבים הצלחנו. למרות התנגדות הפוליטיקאים, שידרנו יומנים ומשדרים חברתיים שהרחיבו את המניפה הציבורית, ועם הזמן אלו הלכו והתרבו.
אנו העיתונאים לא "גוי קדוש", אבל השתדלנו והיינו פתוחים לביקורת גם בפנים וגם בחוץ. בתקופה שבה אני הייתי דובר הרשות ומופקד על קשרי הציבור שלו ערכנו כנסים של מאזינים וצופים כדי לשמוע את תגובותיהם. יחד עם זאת, גם אם היתה ידיעה מהימנה שהיה חשוב להביא אותה, עלינו לשידור גם אם הציבור לא אהב זאת. ככה פועלת עיתונאות טובה.
הכלי נשמט מידם
אשר למציאות - בעידן שבו הציבור מושפע מעשרות ערוצים, לרבות הרשתות, עם הרבה טרלול ודיסאינפורמציה, ישנה חשיבות מרבית לשידור הציבורי. הוא אינו תלוי בבעלים המסחריים שקשורים בממסד בצורה זאת או אחרת. פעם היתה אגרת שידור וביטלו אותה. חבל. היא לא היוותה מעמסה כספית, והציבור חש שיש לו מניות בכורה בשידור הציבורי.
בכל הנוגע לפוליטיקאים, הם בשעתם ראו ברשות השידור כלי שנשמט מידיהם. חרף לחצים אדירים מצד ראש הממשלה גולדה מאיר, שר המשפטים החזק יעקב שמשון שפירא ושר ההסברה ישראל גלילי, מוסדות הרשות עמדו בלחץ והטלוויזיה החלה לשדר גם בשבת.
ראוי לציין כי חברי הוועד המנהל - ד"ר חיים יחיל, היו"ר ונציג מפא"י; הסופר נתן שחם, שהיווה את נציג מפ"ם; והסופר חנוך ברטוב, נציג אחדות העבודה - כולם, נציגי הקואליציה והאופוזיציה, כמו גם נציג "חרות" ד"ר אליהו לנקין, עמדו כחומה בצורה, ובית המשפט העליון גיבה את הצעד ובכך קיבע את האוטונומיה של השידור הציבורי. היו זמנים.
שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן עשה מעשה אמיץ בהקמת התאגיד לאחר שמוסדות הרשות פשטו את הרגל - ערכית ומוסרית. התאגיד עושה מאמצים גדולים מאוד כדי למלא את ייעודו כערוץ שידור ציבורי - ולרוב בהצלחה.
שמו הטוב של התאגיד נישא ברחבי העולם לא רק באתגרים במישור הבינלאומי, כמו האירוויזיון והמונדיאל, אלא גם בסדרות הנפלאות שלו, במסגרת האקטואליה, התעודה והדרמה שהוא יודע ליצור, שמשודרות בעשרות ערוצים בכל העולם.
לבסוף, נקודה אישית. בסרטון שקדם להעלאת המשואה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם" ציינתי שבאתי לארץ כצעיר בן 17 כדי לקיים את הציווי הראשון של השואה - הקמת מדינה יהודית, אבל לא רק יהודית אלא גם ערכית. פגיעה בשידור הציבורי היא פגיעה בערכים שלנו, גם כמדינה יהודית וגם כמדינה דמוקרטית.
הכותב הוא עיתונאי וסופר, ממקימי הטלוויזיה הישראלית ומוותיקי השידור הציבורי. הוא שורד שואה שהשיא משואה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה 2022
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו