אורי לוי, האיש שהפך את "פרויקט התיאטרון לעולים", לתיאטרון גשר, הלך לעולמו

איש התיאטרון, השחקן, המדבב ומנהל תאטרון גשר לשעבר, אורי לוי, הלך לעולמו בגיל 93. לוי, שנולד בתל אביב וגדל בפתח תקווה החל את דרכו בעולם התאטרון בשנת 1952 כשהצטרף לתיאטרון האהל, שם הופיע בתפקידים מרכזיים בהצגות: "אלדורדו", "תה וסימפתיה", "הם ידעו מה רצונם", "העיר הזאת", "סוף העולם", "הדגן הוא ירוק" ועוד. שלוש שנים מאוחר יותר הצטרף לתיאטרון הקאמרי שם שיחק במגוון תפקידים בהם  "מריוס", "כנרת כנרת", "אדם לכל עת", "קוריולנוס", "נפוליון - חי או מת!", "בשפל", "ירמה", "מלאך האבן", "מנהל הבית" ועוד. 

לוי אף הופיע בלונדון בתיאטרון "וורק שופ" בניהולה של ג'ון ליטלווד במחזהו של ויליאם סארויאן "סם הקופץ גבוה מכולם" ובמקביל שיחק בתיאטרון העממי (א. דשא-פשנל) במחזמר "הרוטשילדים" ובהצגות בתיאטרון הפרטי. את המעבר מהבמה לעמדה הניהולית עשה בשנות ה-90 כשב-1995 נבחר לתפקיד מנכ"ל תיאטרון גשר, ולמעשה הפך את התיאטרון מ"פרויקט התיאטרון לעולים" לתיאטרון מכובד ומוערך עם הישגים בארץ ובעולם. 

לוי זכה בשם התיאטרון בתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן והמרכז האקדמי רופין, קיבל את אות ארגון ליונס על התרומה לפיתוח התיאטרון בישראל, ועל מפעל חיים בתחום קליטת אמנים ושחקנים עולים חדשים. הוא המשיך בעשיה בעולם התאטרון הישראלי גם אחרי שפרש מניהול גשר ב2007, אז התמנה לחבר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות ונבחר לשמש כיו"ר המדור לתיאטרון. במרץ 2012 יצא לאור ספרו "תיאטרון בגוף ראשון", עדות אישית לסיפורו של התיאטרון העברי. 

לצד עולם התיאטרון שהיה יקר לליבו, לוי גם שיחק בקולנוע הן בסרטים ישראלים בהם "אלדורדו", "הבו בנות לאילת", "דליה והמלחים", "הצד השני", "המניע לרצח", "כל ממזר מלך", "מוישה ונטילטור", "הוא הלך בשדות", "מבצע יונתן" ועוד והן בסרטים בינלאומיים, בהם: "השליח לפקין", "לפני בוא החורף", "אישה ושמה גולדה", "מזימות בירושלים", "המתופפת הקטנה", "ירח 02", "אשנטי", "הבית ברחוב גריבלדי" ו"השגריר".

מתיאטרון גשר נמסר: "בצער רב אנו נפרדים היום מאורי לוי. איש אשכולות, ציוני נלהב, לוחם בהגנה, שחקן גדול, מנהל מוכשר, אבל בעיקר חבר, איש נבון, שתמיד ייתן עצה נכונה. אורי שימש כמנכ"ל תיאטרון גשר בין השנים 1995 ל-2007. בתקופת ניהולו הפך "פרויקט התיאטרון לעולים" לתיאטרון כפי שהוא היום.  במילותיו שלו:  'לבי נפתח לאנשי גשר מהיום הראשון. מצאתי קבוצת אנשים, שהתיאטרון הוא דרך חיים בשבילם. הם קלטו אותי כמו שאני. ההערצה שלי לרמה האמנותית שלהם העצימה את רצוני לתרום ככל יכולתי, והתחושה שאני הופך לחלק מהמוסד היפה הזה חיממה את לבי'. תודה לך אורי יקר שהיית איתנו, שליוות את התיאטרון הזה תקופה כה ארוכה ומשמעותית. אנו מוסרים את תנחומינו לבתו, נכדיו וניניו. יהי זכרו ברוך!"