להב שני בפתח עונת הקונצרטים: "הקהל הישראלי הוא מקור לגאווה"

אמש (שני) נפתחה העונה ה־86 של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקונצרט חגיגי, בניצוחו של מנהלה המוזיקלי להב שני. התזמורת פתחה את העונה ביצירה החגיגית והמונומנטלית מכולן - הסימפוניה התשיעית של בטהובן, ולצידה הקונצ'רטו לכינור של סיבליוס בביצוע של הכנרת סאיאקה שוג'י, ויצירה נוספת של המלחין האסטוני בן־זמננו ארוו פרט.

באופייה, מגלמת תוכנית הקונצרט את תוכנית העונה כולה של התזמורת - יצירות מופת פופולריות כמו סימפוניות של בטהובן וברהמס ינוגנו לצד יצירות מוכרות פחות, בדגש על המחצית הראשונה של המאה ה־20, מאת מלחינים פחות מושמעים כגון ויינברג, נילסן וסקריאבין.

"אני מנצח רק על יצירות שאני אוהב, ולא על יצירות 'חשובות', או כאלו שמישהו טוען שצריך לבצע אותן", אמר שני בראיון שהתקיים בשבוע שעבר בין החזרות. "המטרה שלי היא להדביק את הקהל באהבה שלי למוזיקה. התזמורת, מצידה, ברמה גבוהה כל כך, מלאת מוטיבציה ושמחה תמיד ללמוד יצירות חדשות. מובן שיש גם אתגר ביצירות שהתזמורת מכירה מצוין, כמו התשיעית של בטהובן, שעדיין אפשר להסתכל עליה באופן רענן ולנגן אותה כאילו זו הפעם הראשונה".

שני (33), שנכנס לתפקידו בפילהרמונית לפני כשנתיים, מנהל חיים עמוסים במיוחד. נוסף על הפילהרמונית הישראלית, הוא משמש גם מנהלה המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם. "עד כמה אני עסוק? אני מסתובב עם מזוודה קטנה שאמורה להספיק לי לחודשיים וחצי, בלי יום אחד בבית, ולמעשה, חוץ מיום כיפור, גם בלי יום חופשי... זה סדר יום מתיש מאוד, אבל גם מאוד ממלא ומעשיר. אני מזכיר לעצמי עד כמה אני בר־מזל בעבודה שלי, עד כמה אני אוהב לעבוד עם אנשים, וכמובן את הזכות לעבוד עם האנסמבלים הטובים ביותר בעולם, שבראשם התזמורת הפילהרמונית הישראלית".

הקשר של שני והפילהרמונית התחזק מאוד בתקופת הקורונה. "באותה תקופה לוחות הזמנים השתנו, מנצחים זרים לא יכלו להגיע, הגעתי ארצה (שני מתגורר בברלין ב־13 השנים האחרונות; מ"א) כי היו ביטולים רבים בכל העולם, וכך יצא שבמשך שנה וחצי הייתי עם נגני התזמורת באופן כמעט רצוף, והקשר שלנו הלך ופרח. עשינו בתקופה הזאת כמה פרויקטים מיוחדים מאוד, כמו הקלטת 12 יצירות ישראליות בחודש אחד, פרויקט שאפתני שבעבר לא היה לנו זמן בשבילו, והוא תרם הרבה לקשר שלנו".

הקורונה השפיעה בדיעבד על עולם הקונצרטים?
"באירופה עדיין מורגש המחסור בקהל בחלק מהמקומות. חובבי המוזיקה שם עדיין לא חזרו לאולמות. בארץ זה פחות מורגש, אבל מראש יש לנו כמות עצומה של קהל מנויים. מספר הפעמים שאנחנו חוזרים על קונצרטים לאור דרישת הקהל הוא חסר תקדים לחלוטין. תזמורות גדולות בעולם חוזרות על תוכניות פעמיים או שלוש, ואילו אנחנו - חמש, שש ולפעמים גם שבע פעמים. הקהל שלנו הוא מקור לגאווה".

מגמה בולטת למדי השנה בתוכנית הפילהרמונית היא שילובן של נשים, הן כמבצעות והן כמלחינות. בחודש יוני תנצח על התזמורת המנצחת הפינית סוזנה מלקי. "מלקי היא אחת המנצחות הכי ידועות ועסוקות היום בעולם", אומר שני. "אם הייתי יכול, לא הייתי מפספס אותה". ויותר מכך, שתי יצירות מאת נשים מלחינות יבוצעו במהלך העונה. אחת מהשתיים הוזמנה מהמלחינה הישראלית בטי אוליברו, ונכתבת ממש בימים אלה. יצירה שנייה, שנכתבה בידי המלחינה הצרפתייה המעט נשכחת לואיז פַרָנְק, תבוצע בפעם הראשונה על ידי הפילהרמונית.

"בשנים קודמות היה ניסיון לבצע יותר יצירות של מלחינות נשכחות מהמאה ה־19, כמו לואיז פרנק, שכבר ניצחתי על יצירתה בעבר, ואני בטוח שהקהל מאוד יאהב אותה. לצערנו, ככל שחוזרים בזמן כך מגיעים לעולם גברי יותר ויותר, בכל מובן אפשרי. לעומת זאת, בימינו יש הרבה מלחינות מעולות שמתבקש לבצע".

בקונצרט סוף העונה ינצח שני על האופרה "לה בוהם" של פוצ'יני, בביצוע קונצרטי. "יש המון אופרות שאשמח לבצע עם התזמורת, אבל רציתי להתחיל ב'לה בוהם', שקשורה גם לביוגרפיה האישית שלי, לילדות שלי ולכניסה שלי לעולם האופרה. יש באופרה תפקיד קטן לילד, וזכיתי לשיר אותו כשהייתי בן 9 באופרה הישראלית, בניצוחו של דניאל אורן. זו היתה הפעם הראשונה שבה העלו בארץ את ההפקה המפורסמת של הבמאי האיטלקי פרנקו זפירלי, שאף הגיע בעצמו לארץ לביים, ואפילו ביים אותי - מההישגים הגדולים בחיי", הוא מוסיף בחיוך. "זו היתה הפעם הראשונה שבה עשיתי אופרה על הבמה, וזו התאהבות שממשיכה עד היום. זו סגירת מעגל מבחינתי".