שבע פעמים ביקרתי בפסטיבל "פרימוורה סאונד", וכל פעם חזרתי נפעם, בגלל הליינאפ המפתיע, בגלל ההופעות המשובחות וגם בגלל, או יותר נכון לומר – בזכות, הארגון המדוקדק והאכפתי. אבל דווקא במהדורה ה-20 שלו, שצפויה היתה להיות הכי חגיגית וזכורה לטובה, הדברים קיבלו תפנית לרעה, כשכבר ביום הראשון לפסטיבל הביקורות נגד הארגון הקלוקל, שמאוד לא אופייני לפסטיבל, השתוללו.
התלונות, בין היתר, כעסו על פתיחה מאוחרת של הפארק כבר ביומו הראשון של הפסטיבל ומכאן גם דחייה של ההופעות המוקדמות, תורים עצומים לשלוש הברזיות הבודדות במתחם שאמורות היו לשרת עשרות אלפי מבקרים, ולחץ אדיר על הקהל באזור הבמות הגדולות, בשל החלטה תמוהה להציב אותן זו לצד זו, במקום אחת מול השנייה, כפי שהיה במהדורות קודמות ומוצלחות של הפסטיבל.
***
הכל התחיל אי-שם בינואר 2020, אז התפרסם הליינאפ, המעולה כתמיד, למהדורה ה-20 של הפסטיבל, שאמור היה להתקיים ביוני 2020. "הגורילאז", בק, "דה נשיונל", "מאסיב אטאק" ואיחודים של הלהקות "באוהאוס" ו"פייבמנט", על רקע פוסטר נוטף סוכר וממתקים, רמזו על מהדורה נוצצת במיוחד של הפסטיבל שמזה 19 שנה לא מאכזב, וגדל משנה לשנה בהתאמה.
לא עבר זמן רב, והקורונה שיבשה את התוכניות לכולם. בתחילה דובר על דחייה של שנה וקיום חגיגות ה-20 בשנת 2021. המציאות והסגרים רצו אחרת, וכדי להשאיר את הקהל דרוך, את הליינאפ ל-2022 פרסמו כמעט שנה מראש, והכריזו כי לראשונה הפסטיבל יתקיים על פני שני סופ"שים שלמים, עם הופעות ברחבי העיר בין סופ"ש לסופ"ש. סה"כ 11 ימים של מוזיקה משובחת באחת הערים היפות והמזמינות בעולם. מישהו אמר גן עדן ולא קיבל?
ובכן, כולם. כולם אמרו גן עדן ולא קיבלו. היו מי שהחליטו להתעלם מהקשיים ולהתמקד בהופעות, שהן, כאמור וכרגיל, היו נהדרות. להקת "יה יה יהס" חזרה לבמות לאחר הקלטת אלבום חדש, והרגישה בשיאה, בעוד הסולנית קרן או ממלאה את דפי ההיסטוריה באינספור דוגמאות להיותה אחת הפרפורמריות הטובות בעולם הפאנק החדש. גם סולנית "אמיל אנד דה סניפרס" עשתה שמות מבמת "פול אנד בר", במופע חסר עכבות. נסיכת הפופ לורד הרשימה ביכולתה לרגש ולהרקיד בו זמנית וסלסט, הבריטית הצעירה שאלבום הבכורה המצוין שלה יצא ב-2021 וזכה לתשואות, גרמה לכל מי שעבר בסביבה לעצור ולתהות על הקול הרועד והמרעיד שלה.
בכלל, הפסטיבל, שכבר ב-2018 הצהיר על "הנורמלי החדש" – שוויון מגדרי מוחלט בליינאפ, התברך יותר מאי-פעם בקולות נשיים בטוחים, חצופים, מקוריים וחכמים. ההיפ-הופ האתני של סמפה דה גרייט הזמביאנית-אוסטרלית, הסינת-פופ החלומי של Yeule הסינגפורית ומן העבר השני הפופ המהוקצע של דואה ליפה – כולן נתנו תמורה מלאה לכסף, בלשון המעטה.
מי שאכזב בכל הנוגע לתמורה, כאמור, היה הפסטיבל עצמו. אבל לפני שנמשיך, הבהרה חשובה: גם עם קשיים ארגוניים, איחורים ועומס, עדיין מדובר על הפסטיבל עם הליינאפ הכי טוב בעולם. למעשה, הכשלים במהדורה האחרונה "הורידו" את פרימוורה סאונד לרמת פסטיבלים רבים אחרים מבחינת הארגון, ועדיין לא קשה להבין מדוע אנשים רבים חזרו מבסוטים עד השמיים. מספיק להזכיר לי את ההופעה המחשמלת של להקת "דה סמייל" (תום יורק וג'וני גרינווד מ"רדיוהד" עם תום סקינר מ"סאנס אוף קמט") כדי להעלות על פני חיוך. למשך שעה ועשר דקות בבמת "קופרה" הזמן נעצר, בעוד הג'אז-רוק אקספרימנטלי אך מלודי של טריו המולטי-טאלנטים האלה מרעיד את הרצפה וחודר ללבבות. חילוף הכלים בין שלושת המוזיקאים על הבמה, ולעתים אף נגינה על כמה כלי נגינה בו זמנית, השאירו את עשרות האלפים שנכחו במקום על אף שבערך באותו זמן התקיימו הופעות של "דה סטרוקס" ו-M.I.A., פעורי פה ואוזניים.
מה אזכור עוד חמש שנים מהפסטיבל הזה? סביר להניח שאת ההרגשה הזאת בדיוק, בין 00:40 ל-01:50, אז ריחפתי באוויר למשמע הלהקה הכי מעניינת בשטח. אבל עכשיו צריך לדבר על הכשלים, בתקווה גדולה שהם לא יחזרו.
וזה מה שכתבתי, מעורער ושמח, מיד עם סיום הפסטיבל.
***
קראתי את כל הפוסטים, גם של אלה שהתבאסו מהכשלים הארגוניים וגם של אלה שמצאו דרכים להתמודד עמם ובסך הכל יצאו מרוצים אחרי שצפו בהרבה הופעות מעולות, כמצופה מפרימוורה.
והאמת, כולם צודקים, וזה ממי שחוזר לארץ מהביקור השביעי שלו בפסטיבל הכי טוב בעולם (אל תאמינו לי, תאמינו לקרן או, לורד, מאק דמרקו, "ראן דה ג'ולס", "מוגוואיי", "שלאק", "דירהאנטר", וגם שמות פחות מוכרים כמו "פאקד אפ" הקנדים, שאמרו את זה בעצמם).
לא הייתי בסופ"ש הראשון, אבל שמעתי את כל התלונות המוצדקות לחלוטין ואת רובן הרגשתי על בשרי גם בסופ"ש השני. ההליכה המייגעת למתחם ביטס, כמות האנשים המוגזמת שיצרה עומס בלתי נתפש ותורים של חצי שעה לברים, לדוכני האוכל ולפעמים אפילו לשירותים, הצימוד ההזוי של שתי הבמות המרכזיות, רעיון שכבר משלב פרסום מפת המתחם החדשה נראה לי כמו אסון בלתי נמנע, התזוזות נטולות ההתראה בליינאפ ועוד ועוד. כל אלה דפקו גם אותי.
על שתי במות ויתרתי מראש בגלל כמות האנשים העצומה שהמתינה להיכנס למקומות עם קיבולת מוגבלת. זו המהדורה הראשונה בהחלט שבה לא ביקרתי בכל הבמות, ולו סתם כדי לחוות אותן. המחיר של עמידה בתור המפלצתי ל-NTS או לבויילר רום הוא פספוס של הופעה אחרת, במקרה הטוב, וממילא ויתרתי על לפחות עשר הופעות ברגע שהבנתי שההליכה לביטס רוב הזמן בכלל לא באה בחשבון.
ובל נשכח את הפקקים העצומים במועדונים ברחבי העיר בין שני הסופ"שים. שמעתי על אנשים שהקדימו בחמש שעות כדי לתפוס מקום ולא הצליחו להיכנס. שוב, ויתרתי. ויתרתי גם על לא מעט הופעות בבמות המרכזיות בגלל הדוחק הזוועתי שהיה שם. מי שלא תפס מקום בזמן בינות להמון נאלץ לראות את ההופעה על מסך גדול שהקימו ממש באמצע המתחם, כאילו בשביל זה באנו. אזור ה-VIP שמול המסך היה כמעט תמיד ריק בגלל האבסורד הזה, וזה אומר הרבה מאוד. וכל זה עוד לפני המסיבה שהתקיימה על החוף היום (12.6) שהפכה אתמול למסיבה מצומצמת לנרשמים מראש שהיה להם מזל. אנשים שילמו ובאו גם כדי ליהנות מנינה קרביץ, אמילי לנס ופגי גו, וזה נלקח מהם בהתראה של רגע. לו היה מדובר בכשל בודד הוא היה מבאס, אבל מצבור כזה של כשלים הוא לא פחות ממרתיח.
יגידו מה שיגידו על המהדורות הקודמות - תמיד, אבל תמיד, הפסטיבל נתן את התחושה שהמבקרים הם במרכז. השילוב של פסטיבל שיוצא מגדרו על מנת שיהיה לך נוח, עם הליינאפים הכי טובים ביקום ללא שום צל של תחרות, הוא שהפך את פרימוורה למה שהוא - גן עדן שמחכים לו 362 ימים בשנה. ולכן זו לא סתם באסה, זו אבדה עצומה עבור כל מי שקנה כרטיסים כל שנה, שנה מראש, בלי לדעת מה יהיה הליינאפ אפילו. כי מה זה משנה "ויאגרה בויז" או ארקה, גרייס ג'ונס או פאטי סמית, "יה יה יהס" או "דה סטרוקס", אפקס טווין או פליינג לוטוס, "רדיוהד" או ניק קייב, "פריימל סקרים" או "סווייד", "סוואנס" או "מוגוואיי", "ארקייד פייר" או בון איבר, ביורק או "סיגור רוס", פ.ק.א. טוויגס או ג'יימס בלייק, נערה סינגפורית שעושה אקרובטיקה מצלילים או להקת ג'אז לטיני שמשלבת אוונגרד ושמחה. הנוסחה של פרימוורה שאין שנייה לה, הדנ"א של הפסטיבל, הוכחה מספיק פעמים כמושלמת. זה הכוח הגדול של פרימוורה סאונד, להבטיח לך ליינאפ מדהים על כל 14 במותיו, מהקטנטנות ועד לענקיות, בכל יום ובכל שעה. השאלה תמיד היתה לא מה לראות, אלא על מה להיאלץ לוותר בגלל קלאשים אכזריים, משום שהליינאפ תמיד היה כל כך טוב. לראייה העובדה שמכל מהדורה אתה יוצא עם איזה עשרה אמנים חדשים בפלייליסט מכל קצוות תבל שלא הכרת. לא משנה כמה חובב מוזיקה גדול אתה, הידע הנרחב שלך הוצנע ע"י הפסטיבל עם הליינאפ האיכותי ביותר בעולם.
בנוסחה של פרימוורה לא נעשה שום שינוי והוא כנראה ימשיך להיות הפסטיבל עם הליינאפ האיכותי ביותר בעולם, גם בברצלונה, גם אצל האחות הקטנה בפורטו, וגם ביתר הפסטיבלים החדשים של החברה שיצוצו בשנה הקרובה בסנטיאגו, בואנוס איירס, לוס אנג'לס ועוד. ועדיין, מדובר היה במהדורה טראומתית כמעט, כי אחד משני המרכיבים העיקריים של פסטיבל האם בברצלונה, הדאגה למבקרים, נשחק וקמל וספק גדול אם יחזור.
אחת הטענות השגורות היא שהפסטיבל הפך למסחרי מדי ועל כן איבד את הדאגה והאכפתיות למבקרים, לעומת הסדר המופתי שאפיין אותו עד מהדורת 2022. זה מקבל ביטוי מצד אחד בכמות החסויות חסרת התקדים במהדורה הנוכחית, ומצד שני במחסור של מים, קולה ואפילו אלכוהול, על אף שאת מכלול הפרסומות ברחבי הפסטיבל מפארות לפחות שש חברות של משקאות. וזה אחרי שחיכית בתור לבר חצי שעה.
הפסטיבל התגאה היום בכמות מבקרים חסרת תקדים של כמעט חצי מיליון איש ובהכנסות לעיר של 349 מיליון יורו. מקרה קלאסי של תפסת מרובה - לא תפסת. אלא אם מה שניסית לתפוס זה מאות אלפי ילדים בריטים שיכורים, מקיאים, דורכים, דוחפים וצועקים, שבאו לדפוק את הראש ואולי לתפוס מופע של דואה ליפה על הדרך. זה אולי עסק מצוין, אבל זה לא פרימוורה סאונד. לא פרימוורה סאונד שהכרנו, שסמכנו עליו, שתמכנו בו עם רכישת כרטיסים חודשים לפני שידענו מי הולך להופיע בכלל.
אירוניה במאמר מוסגר - התהליך הזה קרה במקביל למחאה הקטלונית שמטרתה להגביל את כמות התיירים בברצלונה. כן, זה לא צחוק. מבחינתם אנחנו הורסים, מלכלכים ובעיקר מפריעים לתושבי בירת קטלוניה הקדושה, שלא מסתפקים במרד לעצמאות מספרד, אלא גם מוכנים לוותר על מקור הכנסה עצום למען הסדר הטוב. ואז גדל הפסטיבל למפלצת וכמות הקיא והשתן ברחובות מעולם לא הסריחה יותר.
האם שנתיים של קורונה, צורך לצמצם הפסדים, איבוד עשתונות, גדילת העסק למגה-גלובלי או סתם תאבת בצע גרמו לפסטיבל לאבד את צלמו? לא יודע ולא אדע וזה לא משנה, כי הפסטיבל צריך לדאוג לי ולא אני לו. ככה לפחות הורגלתי. כל פעם שחזרתי מפרימוורה סאונד, גם אם היו דברים שעצבנו אותי פה ושם, כמו הכנסת המאבק הפוליטי הלא קשור של קטלוניה למתחם הפסטיבל או הקמת במה לא נוחה על חוף הים, תמיד הצהרתי שאחזור גם בשנה הבאה, לא משנה מה. עכשיו אני כבר לא בטוח.
ואחרי הכל, עדיין יש סיכוי לא רע שפוסט זה ישמיד את עצמו עם פרסום הליינאפ של 2023, שבטח יקנה אותי ברגע. נקווה לפחות שבשנה הבאה יהיה מספיק אלכוהול בברים כדי לנסות להתעלם מכל הבעיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו