קשה היה לנחש אילו פרצופים יופיעו להופעה של שבק ס' בבארבי ביום ו' האחרון. בני 45 שגדלו להיות בעצמם אבות למתבגרים ורצו לזכות בפיסת נוסטלגיה עם שירים שכבר לא היו עוברים את מבחן הפוליטיקלי-קורקט כמו "מכופף הבננות" (עוד נחזור לזה), או שמא דווקא נערים ונערות מלאי אנרגיות חופש גדול שבאו לרקוד לטקסטים אלמותיים כמו "יהיה פיצוץ במסיבה"? מתברר שהכל מהכל, כראוי ללהקה אלמותית ופורצת דרך שכזו.
אכלו את הבארבי. שב"ק ס' // צילום: קטיה בורינדין
בשעה וחצי שחלפו מפתיחת הדלתות ועד שעלו לבמה, זרמו לתוך מועדון הבארבי הורים שבאו לשכוח מהמשפחה לכמה שעות, חבורות נערים שבאו לתת עבודה על הרחבה וגם לא מעט מעריצים בגילאי הביניים. הסולנים הגיעו בהרכב כמעט מלא (מוקי הפסיק להופיע עם ההרכב שאתו פרץ לתודעה לפני ארבע שנים), פילוני העדיף להישאר מאחור על הקונטרול.
לא בני 16, אבל יודעים איך להרים. שב"ק ס' בבארבי // צילום: קטיה בורינדין
אמנם מהקרקפת של מירו לא נותר יותר מדי שיער ג'ינג'י ואפילו נמרוד רשף, הילד הנצחי, כבר לא בן 20, אבל הפצצה הכתומה עדיין מתקתקת. כל חברי הלהקה - חמי, מירו, נימי נים, פלומפי, דוידי, פילוני (שגם הפיק את המופע), דודו וזאנה, גיא שמי ותומר בן ארי, עוסקים בעבודות אחרות לחלוטין (נמרוד רשף, למשל, הוא יו"ר איגוד אמני הקריקטורה והקומיקס בישראל, מירו איש אקדמיה ומרצה וחמי ברמן) וכולם כבר מזמן חצו את ה-40, אבל אל דאגה – שום דבר בורגני לא נדחף להופעות של שב"ק, והעובדה שההופעות שלהם די נדירות רק מעצימה את אנרגיות הנעורים על הבמה. החברים לא שחוקים מסיבובי הופעות ויח"צ מתישים, אך כשקובעים הופעה, תהיו בטוחים שהיא תהיה סולד אאוט.
לאורך כל ההופעה אי אפשר שלא לתהות על רלוונטיות הטקסטים של הרכב ההיפ הופ החלוצי. מה שהיה נכון ומגניב בניינטיז, כבר מזמן לא בסדר להגיד בקול רם, אפילו לא לכתוב. "אני אוסף חורים על חשבונן של נקבות" ("מכופף הבננות")? תומכי קמפיין METOO# היו קוטלים את השיר עוד לפני שהיה יוצא לרדיו. "תנעל את הדירה, תחביא את הילדות, המדינה בלהבות"? אלים מדי. היריעה קצרה מלהכיל את כל המלכודות שהיו כיום מפילות להיטים מעולים מפנתאון הפאנק הישראלי עוד לפני שהוקלטו.
רלוונטית עד היום. שב"ק ס' בבארבי // צילום: קטיה בורינדין
ובאשר למסר, הלחם והחמאה של כל אמן המתיימר לעשות מוזיקה שחורה? לגליזציה, נושא בוער שהשב"ק היו מהראשונים לעסוק בו בישראל ב"לגדל קצת דגן בגן", כבר מזמן בון טון ואף נושא מקובל להתדיין בו גם בתכניות בוקר. קפיטליזם חזירי? "לבקש את הקש" לא קרוב אפילו לסיסמאות שצרחו כאן במחאה של 2011. תרבות הטראש והריאליטי? כשכתבו את "קרטון לילה" איש לא דמיין שהצלחה יספרו בלייקים.
כשבוצעו שירים משני האלבומים האחרונים, "בום קרנבל" (2008) ו"פרה פרה" (2012), ניכר שהקהל נרגע. חלק מהנוכחים אולי הכירו את המילים, אבל לא מדובר בנכסי צאן ברזל של ההרכב. הלהקה יודעת את זה, אבל חשוב לה להבהיר ש"שב"ק ס'" לא הפסיקה ליצור במילניום הקודם והיא רלוונטית עד היום. זה נכון, אבל פה גם קבור הכלב, כי אם לשפוט מהתלהבות הקהל והאנרגיות על הבמה, שב"ק יכולה להתקיים בתיאוריה גם עוד חמישים שנה, אבל היא תמיד תהיה קול שבוקע כמו הד משנות ה-90, זמן בו עדיין דיברו על שלום, מתח מיני לא היה טאבו וסמים היו היה משהו שרק רוקרים עושים.
• מאט לה־בלנק: זה היה הכוח של "חברים"
• "לא היינו רוצים לגדול במשפחה אחרת"
• חשיפה: תרשימי אירוח האירוויזיון באילת
את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"