אנג'לינה ג'ולי כבר כמעט שלא עושה סרטים. בעשור האחרון ראינו אותה פעמים בודדות בלבד, וקשה להגיד שהופעותיה (בסרטים כמו "התייר" ו"ליד הים") הותירו רושם חיובי. התפקיד האחד שעשתה שכן הצליח להיות מרשים במידה מסוימת, היה זה שעשתה ב"מליפיסנט" - האגדה הרביזיוניסטית־פמיניסטית של אולפני דיסני מ־2014, שהגישה גרסה מעודכנת של "היפהפייה הנרדמת", והתאימה את הסיפור לעידן המבורך שהחל עם "לשבור את הקרח" ו"אמיצה".
• שלוה בהופעה: יותר מסתם קוריוז?
• סוף סוף: קולדפליי בדרך לאלבום חדש
• אובמה ודה נירו נגד טראמפ: הצעד הבא
• התגעגעתם? ברני הדינזואור חוזר בלייב אקשן
ג'ולי גילמה בסרט את הדמות הראשית, כלומר את מליפיסנט, ובניגוד לסרט המצויר הקלאסי מ־1959, שבו מליפיסנט היתה הנבלה המוצהרת והבלעדית - בגרסה החדשה היא דווקא הוצגה כקורבן סימפטי עם סיפור רקע קורע לב ועומק פסיכולוגי.
הסרט עצמו אולי לא היה מתוחכם או מבריק במיוחד, אך הופעתה העסיסית והמושקעת של ג'ולי בהחלט הצליחה לגאול אותו מבינוניותו המשוועת. עם קרניים אלגנטיות, עצמות לחיים פרוסתטיות, מבט רצחני וחליפת עור שחורה שלא היתה מביישת מלכת סאדו, נראה היה שהיא נהנית מכל שנייה.
על כל פנים, אחרי ש"מליפיסנט" הרוויח קרוב למיליארד דולר בקופות, היה ברור שדיסני יעשו סרט המשך, וכעת, חמש שנים אחר כך, "מליפיסנט: אדונית הרשע" נוחת על המסכים. למרבה הצער, לא רק שמדובר בסיקוול נחות ומיותר לגמרי, אלא שגם ג'ולי אינה מצליחה לשחזר את ההישג שלה ולהגיש הופעה מוצלחת נוספת.
בניגוד לסרט הקודם, שלפחות ניסה להיות שונה, "אדונית הרשע" מציע סיפור גנרי לחלוטין, שעושה מאמצים כבירים כדי לשוב לנוסחאות המוכרות והשחוקות מרוב שימוש. במרכז הסיפור ניצבת חתונתם המיועדת של הנסיכה אורורה (אל פאנינג), בתה המאומצת של מליפיסנט (והגיבורה המקורית של האגדה) שמושלת בארץ הפיות, ואהוב ליבה הנסיך פיליפ.
אף שמליפיסנט לא כל כך בעניין של בני אדם, היא זורמת עם נטיית ליבה של אורורה ומסכימה להשתתף בארוחת ערב חגיגית, שבה יהיו נוכחים גם הוריו של פיליפ. הבעיה היחידה היא שאמו של הנסיך, המלכה אינגריט המרשעת (מישל פייפר), מתכננת לנצל את האיחוד המרגש בין הנסיך והנסיכה על מנת לבצע טיהור אתני בממלכת הפיות. כן, כן. מה ששמעתם.
המון דברים מתרחשים על המסך במהלך "אדונית הרשע", אך מעט מאוד מהדברים האלה מעניינים או יוצאי דופן. באופן פושע ומטופש, ג'ולי נדחקת לשולי הסיפור וכמעט שלא עושה דבר. במשך דקות ארוכות היא כלל לא מופיעה על המסך, וגם כשהיא כן מופיעה, היא בקושי פוצה את פיה. פייפר, מצידה, נאלצת לגלם נבלה נשית חד־ממדית (בדיוק מהסוג שהסרט הקודם ניסה להעביר מן העולם), וגם יתר דמויות המשנה נותרות שטחיות ומשעממות.
יש כאן שפע של תפאורות ממוחשבות וטונה של אפקטים, וכל המערכה האחרונה של הסרט היא קרב בקנה מידה אדיר, אז בהחלט אפשר לראות במה דיסני השקיעו את הכסף. אבל איפה הקסם?
"מליפיסנט: אדונית הרשע", ארה"ב 2019
ציון: 4
• לאון: "יהודיות עם פלשתינים? טיפשות"
• מיילי סיירוס: "בנות, אל תהיו לסביות"
• פייק ניוז: השמועות שאין עליהן מחילה
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!