פסטיבל הקולנוע של חיפה, שנפתח שלשום (שני), ושיימשך עד 28 בספטמבר, מציע השנה מגוון עשיר ומסעיר של יצירות קולנועיות של במאים בעלי שם, כמו נני מורטי, ז'אנג יימו, סלין סיאמה ופול שרדר.
במהלך הפסטיבל יהיו גם פאנלים ומפגשי יוצרים, וייערך קונצרט מחווה למלחין חביב שחאדה חנא, שיכלול עיבודים מיוחדים למיטב היצירות שהלחין לסרטים (כמו "ביקור התזמורת", "עץ הלימון", "ויהי בוקר" ועוד). בנוסף, תתקיימנה הקרנות של קלאסיקות שוות כמו "נערת הטלפון והבלש", "חייה הכפולים של ורוניק" ו"הרולד ומוד". שימו לב שהשנה חלק מהסרטים יהיו זמינים לצפייה גם אונליין.
בין שלל הסרטים שממתינים לכם על הכרמל, תוכלו למצוא גם את הזוכה הטרי בפסטיבל קאן, "טיטאן", את "ויהי בוקר" של ערן קולירין, את "תמונת הניצחון" של אבי נשר, את הסרט הקצר "הקול האנושי" של פדרו אלמודובר בכיכובה של טילדה סווינטון, ואת סרט האנימציה המהולל "Wolfwalkers", שהיה מועמד לאוסקר.
הנה חמישה סרטים נוספים מתוך התוכנייה שכדאי לשים לב אליהם.
"כנופיית רחוב: איך הגענו לרחוב סומסום"
ככל הנראה ההימור הבטוח ביותר בפסטיבל השנה. סרט תיעודי מקסים, חמים ונוסטלגי, שמגולל את הסיפור של סדרת הילדים המהפכנית, הגאונית והנפלאה - "רחוב סומסום". הצצות מרתקות אל מאחורי הקלעים, ראיונות עומק עם כל הדמויות המשמעותיות ליצירת הסדרה, כולל עם ממציא החבובות ג'ים הנסון והבמאי האגדי ג'ון סטון (ששניהם כבר עברו מן העולם), ותובנות מרתקות על האופנים שבהם אפשר להשתמש במדיום הטלוויזיוני כדי לעשות טוב בעולם. כדי לא להרוס את הכיף, הסרט מתעלם באלגנטיות מהדמות הפרוותית הפופולרית אלמו (אולי כי הבובנאי שהפעיל אותו הואשם ב־2012 בקיום יחסי מין עם קטינים). וגם אין שום אזכור למעבר של "רחוב סומסום" מערוץ ציבורי שפתוח לכולם לערוץ הכבלים HBO, שזמין רק למנויים. לא נורא.
"גלגל המזלות"
הבמאי היפני המצליח ריוסוקה המגוצ'י מגיש שלושה סיפורים אינטליגנטיים ומפתיעים על אהבה, תשוקה, מקריות וגורל. בראשון, אישה צעירה מחליטה לבקר את האקס שלה אחרי שיחה שבה חברתה מספרת לה על דייט מוצלח. בשני, סטודנט כושל משכנע את המאהבת שלו לפתות את הפרופסור שנותן לו ציונים גרועים. ואילו בשלישי, אישה שמגיעה לפגישת מחזור נתקלת במישהי שהיתה משמעותית מאוד עבורה בצעירותה.
"גלגל המזלות", שזכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל ברלין האחרון, הוא סרט עדין ויפה, שמשתמש בדיאלוגים חדים ובתחבולות יצירתיות מגוונות (משחקי תפקידים, למשל) כדי להציג תמונה מורכבת ומפוכחת של חוסר מימוש רומנטי. הסיפורים המפותלים והמלנכוליים שטווה המגוצ'י נוגעים בשלל נושאים רגשיים, ומעלים שאלות פרובוקטיביות שנוגעות למסלולי החיים שאנו בוחרים (ולא בוחרים) לעצמנו. משעשע, נוגע ללב ומעורר מחשבה.
"רוכבי הצדק"
סרט נקמה מקורי ויוצא דופן, שמצליח להיות גם מצחיק מאוד וגם שובר לב. מוקדם יותר השנה, ראינו את שחקן־העל מאדס מיקלסן עושה תפקיד מדהים בקומדיית השיכורים זוכת האוסקר "עוד סיבוב". כאן הוא עושה תפקיד מדהים לא פחות בתור מרקוס - איש צבא דני שאשתו נהרגת בפיצוץ מסתורי. בעזרת שלושה גאוני מחשבים אקסצנטריים, מרקוס יוצא לסגור חשבון עם האנשים שאחראיים למותה. אך הודות לכמה מהלכים מבריקים של התסריטאי־במאי אנדרס תומאס ינסן, המבצע הנ"ל יוצא לפועל בצורה שונה מאוד ממה שהייתם מצפים. רכבת הרים רגשית, שמערבבת באגביות בין ז'אנרים לא קשורים, ושכוללת סצנה מטורפת אחת שמוכיחה שמיקלסן הוא כרגע שחקן הקולנוע הטוב ביותר בעולם, בפער ניכר.
"בנדטה"
מלודרמה דתית/מינית מזעזעת ומשעשעת מבית היוצר של הבמאי השערורייתי פול ורהובן ("אינסטינקט בסיסי", "נערות שעשועים", "רובוקופ"). הסיפור מתרחש במנזר בטוסקנה בימי המגיפה השחורה, ועוסק בבנדטה - נזירה צעירה ויפהפייה שסובלת מחזיונות ארוטיים ודתיים, ושבסביבתה מתרחשים לפעמים ניסים. העניינים מסתבכים כאשר היא פוצחת ברומן סוער ואסור עם אחת מאחיותיה למסדר.
כמו שניתן לצפות, ורהובן בן ה־83 ניגש לעסוק במוסד הכנסייה בעדינות ששמורה לפיל שנכנס לג'קוזי. התוצאה היא סרט sexploitation קיצוני, פרוע ומרענן שלא לוקח שבויים. וירז'יני אפירה, שמככבת בתור בנדטה, מגישה הופעה אפקטיבית ומלאת מודעות עצמית, והסצנות שבהן היא הולכת ראש בראש עם אם המנזר (שרלוט רמפלינג) הן תענוג אמיתי. "בנדטה", שעשה את הבכורה שלו בפסטיבל קאן, אמנם לא ייזכר כאחד משיאי הקריירה של ורהובן, אך בתקופה שבה התוצרת ההוליוודית טוהרה מכל זכר לסקס, ומרבית הקולנוענים עושים מאמצים מוגזמים כדי לא להעליב אף אחד - כמה טוב שהוא עדיין כאן כדי לחולל מהומה.
"פיג"
ניקולס קייג' נותן את אחת ההופעות היותר מוצלחות שלו בשנים האחרונות בתור רוב - צייד פטריות כמהין מסתורי שחי בבקתה מבודדת ביערות אורגון, עם החזירה האהובה שלו (שמסייעת לו למצוא את הפטריות יקרות הערך). לאחר שהחזירה נגנבת, רוב חובר לשותף עסקי צעיר ושחצן (אלכס וולף) ויוצא לאתר אותה. הסינופסיס הנ"ל גרם לרבים לחשוב ש"פיג" עומד להיות וריאציה נוספת של "ג'ון וויק" (עם חזירה במקום כלב), אלא שלתסריטאי־במאי מייקל סרנוסקי היו תוכניות אחרות. סרט הביכורים שלו כמעט אינו מכיל אלימות, הקצב שלו איטי והאווירה מהורהרת ועצובה. אף שהעלילה החצי אפויה הופכת יותר ויותר מגוחכת ככל שהיא ממשיכה, הנוכחות המלכותית ורדופת הרוחות של קייג' מעניקה לסרט נשמה ומסייעת להצדיק את הצפייה (וגם אלכס וולף, שמספק לו תמיכה, שב ומוכיח שהוא אחד השחקנים הצעירים היותר מעניינים בסביבה).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו