ריאן ריינולדס, הפעם איכזבת

ב"לשחרר את גאי", להיט הקיץ הכי גדול שיצא מהוליווד השנה, ריאן ריינולדס מגלם את גאי - דמות שולית וחסרת חשיבות במשחק מחשב פופולרי, שלפתע מבינה שהיא דמות שולית וחסרת חשיבות במשחק מחשב פופולרי.

זהו סרט הרפתקאות עתיר אפקטים שמשווק לקהל הרחב כ"סרט מקורי", כבלוקבאסטר היחיד בסביבה שאינו סרט המשך, ריבוט, רימייק או ספין־אוף.

מבחינה שיווקית, הטקטיקה הזאת אולי עובדת מצוין (ע"ע נתוני הקופות), אך מכל בחינה אחרת, מדובר בטענת כזב. בפייק ניוז מוחלט. שכן מזמן לא ראיתי סרט שהזכיר לי כל כך הרבה סרטים אחרים.

העובדה הנ"ל הופכת למגוחכת ולצינית במיוחד כאשר מביאים בחשבון שכל החצי הראשון של הסרט (שבין השאר מתחקה אחר שני מתכנתים מבריקים, שחולמים להשיק משחק מחשב שאינו סיקוול ושאינו חלק ממותג מצליח) עוסק ב"חשיבותה של מקוריות".

ההתחלה, שמכניסה אותנו למשחק מחשב אלים בסגנון GTA או פורטנייט, דווקא מבטיחה. אנו פוגשים את גאי, פקיד בנק תמים וחביב שמעביר את ימיו ב"להיות ברקע", בזמן ששחקנים שונים שודדים את הבנק שבו הוא עובד. אלא שהכל משתנה לאחר שהוא מתאהב עד כלות בשחקנית מאוד מגניבה בשם מילי (ג'ודי קומר הנפלאה, שהתפרסמה בזכות התפקיד המסעיר שהיא עושה בסדרה "להרוג את איב").

מפה לשם, מתברר שמילי היא בעצם מתכנתת גאונה שמנסה להוכיח שהבוס המרושע של חברת המשחקים (שמגולם באופן משעשע בידי הבמאי הניו־זילנדי טאיקה וואיטיטי) הוא גנב ורמאי. מובן שגאי מחליט לזנוח את חייו המשעממים והרפטטיביים ולעזור לה במשימתה.

בסופו של דבר, למרות הצהרותיו חסרות הבושה, "לשחרר את גאי" בעיקר מתברר כשילוב עצל וחסר מעוף בין "המופע של טרומן" ל"ראלף ההורס", עם נגיעות של "שחקן מספר אחת", "גיימר", "They Live", "סרט לגו", "ג'ומנג'י" ו"קצה המחר" או "להתעורר אתמול בבוקר".

אם בכל אלה אין די, הרי במערכה האחרונה יש עוד כמה "הפתעות" ו"הופעות אורח" שרק ממשיכות ומדרדרות את הסרט למחוזות ממוחזרים ומבאסים. צופים צעירים צפויים לזרום עם זה. אותי זה הרגיז והתיש. כנראה התסריטאים שומרים את הרעיונות המקוריים שלהם ל"לשחרר את גאי 2".

ציון: 5