התאהבנו: הסרט הזה הוא תענוג קומי צרוף ומבריק

חדשות טובות. "ברבי", אחד הסרטים המצופים והמדוברים ביותר של השנה, מצדיק את ההייפ ומקיים את ההבטחה. הוא אמנם לא באמת מצליח להשכיח את העובדה שהסיבה היחידה שהוא קיים היא כדי למכור בובות ומוצרים נלווים של ברבי (וכדי לעשות ג'ובות גדולות עבור תאגיד הצעצועים מאטל).

אבל הבמאית המצוינת גרטה גרוויג ("נשים קטנות", "ליידי בירד"), ובן זוגה, הקולנוען המוערך נואה באומבך, שחתום עם גרוויג על התסריט, בהחלט רוקחים כאן תמהיל מנצח ומבדר שמצליח למזוג כמות נאה של יצירתיות, דמיון וכיף אל תוך המותג המסחרי שהופקד בידם. ובדומה ל"סרט לגו", "סרט פרסומת" נוסף שהתבסס על מותג צעצועים, התוצאה מתוחכמת, מושקעת וחכמה - קצת נשכנית, ומאוד מצחיקה. אם כבר תוכן שיווקי, אז שיהיה כזה.

מרגו רובי מגלמת את ברבי, אישה מושלמת שחיה חיים מושלמים וחסרי דאגות יחד עם חברותיה הברביות האחרות (והמושלמות לא פחות), אי שם ב-ברבילנד – עולם ורוד וקסום שבו הנשים שולטות בעניינים באופן אבסולוטי. ריאן גוסלינג, מגלם את קן, החבר החתיך, התלותי והלא מאוד אינטליגנטי של ברבי, שכל תכליתו, כמו כל יתר הקנים ב-ברבילנד, היא לכרכר סביב חברתו ולנסות ולזכות במעט זמן איכות איתה.

יום אחד ברבי מרגישה שמשהו אינו כשורה. סדר היום הקבוע שלה מתחרבש באופן מבאס, ואל מוחה מתגנבות לפתע מחשבות מדכאות ומאוד לא אופייניות על מוות. כדי להוסיף על כך, היא גם מתחילה לסבול מצלוליטיס ומפתחת משבר אקזיסטנציאליסטי חריף. מה לעזאזל קורה לה?

הפתרון היחיד לצרותיה הגוברות של ברבי, כך מסתבר לאחר מחקר קצר, מצוי ב"עולם האמיתי" (כלומר, לוס אנג'לס). אז היא אורזת את עצמה ויוצאת למסע, וגם קן מצטרף, כמובן. וואי, וואי, וואי! איזה בלגן הולך להיות להם שם!

ה"עלילה" מגוחכת ומשוכה בשיערות (וכוללת את וויל פרל, בתור ה-CEO של חברת מאטל), ההופעה של מרגו רובי לא יוצאת דופן או מעניינת במיוחד, לא תמצאו כאן קמצוץ מהרגש של סרטי "צעצוע של סיפור" (שסיפקו סוג של השראה מסוימת לסרט הזה, כך נראה), והסמי-חתרנות המבורכת שנוכחת בתסריט של גרוויג ובאומבך נמצאת במתח מתמיד עם האופי התאגידי המובהק של הפרויקט. אבל עדיין, יש ב"ברבי" מספיק דברים טובים שמסייעים לו לכפר ולהתגבר על כך.

ריאן גוסלינג, למשל, מגיש הופעה קומית מבריקה ומושלמת, וכל רגע שלו על המסך הוא תענוג צרוף. הנאמברים המוזיקליים, ששואבים את השראתם מסרטי הוליווד הקלאסית, סוחפים ומלאי עזוז, והסרט גדוש מתחילתו ועד סופו בבדיחות שנונות וברפרנסים מפתיעים שיגרמו גם לסנוב הגדול ביותר להודות שגרוויג יודעת מה היא עושה (מלבד הפתיחה, שמעוצבת כמחווה לסצינת הפתיחה המפורסמת של "2001: אודיסאה בחלל", בין השאר תמצאו כאן התייחסויות מבינות עניין ל"גאווה ודעה קדומה" ו"הסנדק", ובדיחה אדירה על סולן להקת פייבמנט, סטיבן מלקמוס).

נוסף לכל אלה, הפנטזיה הפמיניסטית האינקלוסיבית שנרקמת על המסך מקפידה להיות קצבית וצבעונית, ובשיאו של הסרט, ברבי אף מוצאת את עצמה נלחמת בפטריארכיה, ו(ספוילר) מביסה אותה באופן שאינו משתמע לשתי פנים. אז תגידו לי אתם: איך אפשר שלא לצאת מחויכים מסרט קיץ הוליוודי עם מסר מעצים שכזה?

רבים הרימו גבה כאשר הוכרז שגרטה גרוויג תביים את "ברבי". הבמאית המוכשרת צמחה במחוזות האינדי, וההחלטה שלה לעקור ללב המיינסטרים עם שובר קופות בקנה מידה עצום שכזה בהחלט היה מפתיע. העבודה שלה כאן מוכיחה באופן סופי ומוחלט, למי שעוד לא היה משוכנע, שמקומה של גרוויג עם הבמאים (והבמאיות) הגדולים (והגדולות) של הוליווד. יש לה חזון. יש לה יכולות. יש לה אמביציה מטורפת. היא מוכשרת כשדה. אני רק מקווה שהסרט הבא שלה יהיה מבוסס על תסריט מקורי שלה, ולא על ליין צעצועים.

ציון: 8