"תמיד יהיה צלם שצריך להיזהר ממנו": יעל שלביה פותחת הכל

"אני נהנית פה והכל מושקע, אבל אל תטעה, ניו יורק היא עיר קשה מאוד", אומרת הדוגמנית יעל שלביה, תוך כדי שרחוב ניו יורקי מרכזי נסגר עבורה במסגרת צילומי הקמפיין של חברת "רנואר" שאליו ליווינו אותה עד לתפוח הגדול.

בראיון נרחב, שיתפרסם ביום שישי במוסף "שישבת", שלביה מדברת על התקופה בדובאי והחזרה משם היישר לשקט של מושב משמר השבעה, הזוגיות עם עומר אדם, השאלה אם ומתי יתחתנו והרצון לילדים, היחסים עם הוריה ובמיוחד עם אמה שנחשפו ב"מחוברים", הסירוב להצטלם לסצנות אינטימיות ולקמפיינים להלבשה תחתונה, וגם על הביקורת שספגה לאחר שקיבלה במתנה מבן הזוג את הכלבה תות.

"הפעם הראשונה שלי בעיר הזאת הייתה כשהייתי בת 17. נסעתי לכאן לחודשיים ועשיתי קמפיין ראשון, אבל החוויה שלי מהעיר הייתה רעה והצילומים היום הם תיקון בשבילי", היא אומרת.

תסבירי.
"ניו יורק היא מקום מאוד קשה באופן כללי, וכדוגמנית יכולים לדרוס אותך בקלות. לא כל אחת יכולה לשאת את זה. הנשים הכי יפות מכל העולם מגיעות לכאן כדי לנסות לפרוץ ולפתח את הקריירה שלהן, את מגיעה לסוכנות, מצלמים אותך, מדברים אלייך כאילו את רובוט או מכונה, ושולחים אותך הביתה. את יכולה לשבת בדירה, במידה שבכלל מצאת, או בבית מלון, לחכות לטלפון - ולא יקרה כלום. יכולים לשלוח אותך לאודישנים ושום דבר לא ייסגר, ואת לא יכולה להתקשר ולבכות להם או להתלונן. את פשוט ממשיכה לעשות מה שאומרים לך עד שמשהו יתפוס, אם בכלל".

היה משהו ספציפי שקרה לך?
"זה עולם מאוד מאתגר. יש פה אנשים לא נחמדים במקצוע לא פשוט, וזה מקום שמאוד מבגר אותך. אם אתה מתכוון למטרידנים, אז הם קיימים בכל מקום, לא רק כאן. תמיד יהיה צלם שצריך להיזהר ממנו, או כל בעל תפקיד אחר שצריך לשים לב אליו".

איך מזהים את זה?
"לא קשה לזהות. הפעם הראשונה שבה זה קרה לי הייתה בארץ, היינו בצילומים אצלו בסטודיו שהוא גם הבית שלו, והוא כל הזמן ניסה לשכנע אותי להישאר אחרי הצילומים ולעכב אותי מללכת, עד שפשוט קמתי וברחתי משם בלי להגיד לו שלום".

כשאת דוגמנית בתחילת הדרך והוא צלם מצליח, יש מצב שזה עשוי להשפיע על קבלת ההחלטות?
"לא אצלי".

מה יעל בת ה־17, תלמידת האולפנה, הייתה אומרת ליעל בת הכמעט 22 שמצלמת פרסומת בניו יורק?
"שזה הזוי, כי עד היום אני לא מבינה בכלל איך הכל התגלגל. הרבה פעמים אני שואלת את עצמי מה היה קורה אם לא הייתי חותמת בסוכנות, אם הייתי מוותרת ונכנעת לאולפנה כשדרשו ממני להפסיק לדגמן. הקרדיט כאן מגיע לאמא שלי, שכל הזמן אמרה לי 'את לא תפסיקי לדגמן כי זה לא מתאים למנהל האולפנה. אם את רוצה את זה, תמשיכי'".

היום יכול להיות שהם היו מסתכלים עלייך אחרת?
"יכול להיות, אבל אף אחד לא ידע שאני אצליח. כשצילמתי את 'מחוברים' נכנסתי לאולפנה עם מצלמה ורציתי לדבר קצת עם המורות. פגשתי שם יועצת חינוכית שאסרה עלי לצלם בטענה ש'אני לא מייצגת אותם'. שאלתי אותה 'למה אני לא מייצגת אתכם? אני בוגרת המקום הזה, התעקשתי ללמוד פה, התעקשתי להישאר בשביל להמשיך ללמוד בבית ספר דתי למרות שיכולתי לעבור לחילוני', אבל מבחינתה רק מי שנשארה דתייה מייצגת אותם - ואני לא מייצגת. אבל מבחינתי, בני עקיבא שינתה לי את חיים. השרישו בי דברים שאני לא יכולה להסביר במילים. רק מי שהיה שם יודע למה אני מתכוונת".

את חושבת שהם גאים בהצלחה שלך?
"אני לא יודעת להגיד, אבל אני מקווה שכן".