בשיתוף יצחק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות ומ"מ נשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל
בשבוע שעבר נהרגו שני עובדי בניין בפרוייקט יוקרה בשכונת בבלי בתל אביב והשבוע נהרגו עוד שני פועלים. מדי שבוע אנחנו שומעים על עוד תאונה קטלנית באתר בניה, והדברים ממשיכים, כאילו מדובר בגזירה משמיים ולא במחדל שלטוני, רגולטורי, חוסר-מעש של ועדות ומשרדי הממשלה.
רק לאחרונה פורסם שבמהלך השנים 2019-2020 נהרגו עשרות עובדי בניין באתרי בניה השונים ברחבי המדינה, בעוד שוגשו כתבי אישום בודדים בלבד מבין עשרות מקרים בגין התאונות הקטלניות.
ברוב המקרים הואשמו מנהלי העבודה. תפסו אותם כ"שעיר לעזאזל" של הענף. את עניין זה יש בכוונתי לשנות באמצעות חקיקה של חלוקת אחריות צודקת, שכן לא יתכן שרק מנהל עבודה ישא בעונש, ושאר מנהלי ובעלי חברות הבניה ישארו נקיים ולא יענשו.
ממשלת ישראל חייבת להכריז על מצב חירום ולנהל את הדבר כמו משבר שמאיים על המדינה, לא פחות. איך הגענו למצב שהחברה הישראלית אדישה למותם של עובדים?
ישנם פתרונות, וכפי שכתבתי לא מעט פעמים, כל הפתרונות ידועים ומוכרים, ואפילו לא דורשים תקציבי עתק. אם ארשה לעצמי להיות ציני, אז אני יכול לומר בביטחון מלא שמותם של עובדים יקר יותר מהעלות של הפעולות שצריכות להיעשות על מנת למנוע את התאונות האלו.
הממשלה יכולה, בהגדלת תקציבים נקודתיים, להרחיב משמעותית את הפיקוח על הבטיחות באתרי הבניה, ליצור אכיפה אמיתית על חברות בניה שמעסיקות עובדים ללא הכשרות וללא רשיונות חוקיים, ליישם החלטות ממשלה מן העבר בנושא הכשרות עובדים ולתגבר משמעותית את השתלמויות הבטיחות.
כאשר יזם יודע שהסיכוי שיבוא פקח בטיחות לאתר הבנייה שלו הוא בערך כמו הסיכוי לזכות בלוטו, אז אין לו סיבה או אינטרס להגביר את הבטיחות, למנות אחראי בטיחות נוסף באתר או לשלוח את כל העובדים באתר להשתלמות עבודה בגובה. הרי הוא יודע שאין ענישה, והוא מתנהג בהתאם.
דמיינו שכולנו נדע שאין משטרה או מצלמות מהירות בכבישים. זה המצב באתרי הבניה. כולם יודעים שהענישה היא בדיחה לא מצחיקה.
אותו עקרון קיים גם בהעסקת עובדים עם רשיונות מזויפים. כולם יודעים שחברות כח אדם מפנות לקבלנים עובדים עם רשיונות הפעלת ציוד שניתנו במקרה הרע בזיוף, ובמקרה הטוב ללא מבחן הסמכה אמיתי. כך מגיעים מאות מפעילי מנופים לאתרי בניה, מבלי שהם יודעים להפעיל את המנוף בצורה מקצועית, ואז נופלים דברים כבדים שהורגים עובד באתר (כפי שקרה בפרדס חנה), המנוף לא מתוחזק באופן שוטף, המפעיל לא יודע להבדיל בין מנוף תקין למנוף פגום וכדומה.
במצב הנוכחי לא נוכל להמשיך להתנהג כביכול הכל בסדר. זה מצב חירום.
יש לקבוע בחוק שאין כניסה לעובדים לאתרי בניה ללא הכשרת בטיחות וללא הצגת תעודה שעברו הדרכה בעבודה בגובה.
חייבים לתת ענישה חמורה למי שהתרשל בעבודתו ובאתר הבניה שנמצא באחריותו קרתה תאונת עבודים עם הרוגים.
אני מצפה משרי הממשלה האחראים לכך להבין את חומרת המצב ולפעול כמו במצב חירום. וזה אומר להעביר תקציבים להגדלת הפיקוח, להגביר אכיפה ולהחמיר את הענישה וליצור מציאות שונה מזו שאנו חיים בה היום.
אמנם חל שיפור גדול בתחום הבטיחות בחברות בניה גדולות, אך זו מחט בערמה של שחת. חייבים להגיע למצב שעובד בניין מגיע לעבודתו בבוקר וחוזר למשפחתו וילדיו בריא ושלם, אי אפשר להמשיך במצב חמור זה שאנו מצויים בו.
כהזדהות וכקריאת מצוקה, אני קורא להתאחדות הקבלנים בוני הארץ לדומם את ענף הבניין לשעה במהלך השבוע הקרוב. כי אכפת לנו מחיי אדם.
בשיתוף יצחק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות ומ"מ נשיא הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל