אפוקליפסה עכשיו: "יוקר המחיה מוטט את חיינו"

מובן שזוגיות היא דבר קשה וסבוך גם מבלי לספוג את גל עליות המחירים של השנה החולפת, אבל עבור קארין ואסף מהמרכז, הורים לשני ילדים קטנים, מדובר היה בסוג של גזר דין מוות לנישואים שנמשכו יותר מעשור.

"ברור שהיו לנו קשיים עוד הרבה לפני", מספרת קארין, "אבל סיר הלחץ הכלכלי של התקופה האחרונה פשוט הפך את המצב בינינו לבלתי נסבל, ובסופו של דבר גם היה מה שהאיץ את הפרידה הבלתי נמנעת שלנו".

כיצד זה בא לידי ביטוי?

"מאז ומעולם התקשינו לנהל משק בית בפן הכלכלי. שנינו שכירים שמרוויחים שכר יחסית נמוך. בקושי 20 אלף שקלים יחד לזוג עם משכנתא ושני ילדים - זה ממש שום דבר במדינה שלנו. רק המשכנתא שלנו התייקרה ב־1,000 שקלים בפחות משנה. נותר לחץ מטורף בבית להכניס עוד כסף, וזה פשוט חלחל לנו לזוגיות.

"נאלצנו לבטל חופשות - כי אין כסף, הפסקנו לצאת למסעדות ולסרטים - שזה היה זמן האיכות שלנו יחד, וכל הזמן היינו בסיר לחץ של איך להכניס עוד כסף. המצב פשוט הלך והחמיר, עד שהבנו שעדיף לפרק את החבילה לפני שזה באמת יפוך להיות חמור הרבה יותר".

הצקצקנים אולי ירימו גבה, ויאמרו שבגלל כמה מאות שקלים בחודש לא מפרקים נישואים - אבל עבור קארין ואסף, הקלישאה הקלאסית של "כשהעוני דופק בדלת האהבה בורחת מהחלון" הפכה להיות למציאות כואבת.

"אני בטוחה ויודעת שיש המון זוגות כמונו, שבגלל הלחץ הכלכלי הבלתי פוסק במדינה הזאת הזוגיות שלהם נפגמת, והם משלמים מחיר מאוד כואב - שעלול להוביל גם לגירושים בסוף. זה עצוב מאוד".

"אין לנו כסף לשיעורים פרטיים"

אחד מתרחישי האימה של כל הורה לילדים בבית הספר, הוא הסיטואציה שבה יצטרך לגזול מהילדים שלו את האפשרות לקבל חיזוק - במיוחד לילדים מתקשים. זה בדיוק הסיפור של מעיין מפתח תקווה, אמא לשלושה ילדים קטנים, שיוקר המחיה שהציף אותנו בשנה החולפת אילץ אותה להפסיק את העזרה שבנה מקבל מחוץ לשעות בית הספר.

"יש לי שלושה ילדים. הגדול שלי הוא בן 10, בכיתה ה', וכבר בגיל צעיר הוא אובחן עם הפרעת קשב וריכוז, מה שאומר שהוא זקוק לעזרה בלימודים כל הזמן - אחרת הוא הולך לאיבוד", היא מגלה.

"תמיד הצלחתי להביא לו שתי מורות פרטיות, לחשבון ולאנגלית, ועוד פגישה עם מטפלת שעוזרת לו פעם בשבועיים. מה שקרה בשנה האחרונה זה שהתשלומים והיוקר הפכו לכל כך גדולים - שפשוט נאלצנו להפסיק את זה במכה, למרות המחיר הכבד שהילד משלם.

"חבל מאוד שהילד שלי משלם את המחיר, אבל כרגע באמת אין לנו ברירה. החיים במדינה הזאת הפכו לכל כך יקרים, שזה פוגש אותך בכל מקום. המדינה והממשלה חייבות להתעורר, כי מעמד הביניים פה בדרך לקריסה".

"משלמת מחיר פיזי ונפשי"

כשכל ביקור בסופר קורע את הכיס והמשכנתא הולכת ומתייקרת לנו ללא הפסקה, ההוצאות על דברים לא הכרחיים הן הראשונות לעוף מהחלון - אפילו אם מדובר בספורט ובבריאות.

עבור רוזי בת ה־45, שכל חייה נאבקה במשקלה העודף, יוקר המחיה הוא אחת הסיבות העגומות לכך שחלה הידרדרות במצבה הבריאותי, עד כדי עלייה ניכרת במשקל. "זה פשוט מאוד", היא חורצת, "אין לי כסף להמשיך את המנוי שלי בקאנטרי קלאב ולשלם למאמן פרטי. אלו מותרות, ואני לא יכולה לעמוד בהם כשהכל מסביבי כל כך יקר. אני אמא לארבעה ילדים, ואני קודם כל מתרכזת בלשים להם אוכל על השולחן ולדאוג שיש להם מה ללבוש".

המצב עד כדי כך חמור?

"חד־משמעית. בשנה האחרונה, מאז שהפסקתי להתאמן, עליתי עשרה קילו - שזה גרוע מאוד, גם פיזית וגם להרגשה הנפשית שלי. אני לא יכולה להרשות לעצמי לשים כמה מאות שקלים בחודש על קאנטרי, ששם היו לי המון חוגי ספורט והייתי פעילה כל הזמן. שלא לדבר על מאמן אישי, שהיה לי בעבר - בזה אין שום סיכוי שאצליח לעמוד.

"ברגע שהכל יקר מסביבך, אתה לא יכול להרשות לעצמך להתפזר על דברים שהם לא 'מאסט', וזה הפך להיות סוג של מותרות - אז ויתרתי. גם אוכל בריא עולה המון כסף, שגם זה פקטור.

"אני יודעת שאני משלמת מחיר בריאותי, אבל באמת אין לי מאיפה לשלם, וכתוצאה מכך אני מזניחה את עצמי. זה כל כך עצוב שגם כשעובדים קשה במדינה הזאת צריכים ממש לשרוד בשיניים. יש פה גם שכבה שהיא לא הייטק ומנהלים שלא סופרים הוצאות קטנות. הלוואי שמישהו ירים כבר את הכפפה הזאת, כי יוקר המחיה הזה פשוט מוטט אותנו".

"שקעתי בדיכאון"

בדרך כלל, מי שנמצאות בכותרות בכל מה שקשור לצונאמי ההתייקרויות הבלתי פוסק הן משפחות עם ילדים - אבל גם ציבור הרווקים משלם מחיר כבד, דווקא בתחומים שמעולם לא חשבו עליהם.

אחד מהם הוא דותן בן ה־31, בחור רווק ממודיעין, שהעובדה שהוא בקושי מצליח לייצב את עצמו כלכלית אילצה אותו לוותר על תחביבים ובילויים, מה שהוביל ישירות להידרדרות במצבו הנפשי. "יהיו כאלה שיגחכו, אני בטוח", הוא ממהר להתנצל, "אבל אני רואה קו מחבר בין העובדה שיקר פה לכך שמצבי הנפשי פשוט החמיר בתקופה האחרונה".

פרט ונמק.

"בניגוד להרבה חברים שלי שהם הייטקסיטים, אני עוסק באמנות ומרוויח משכורת מאוד נמוכה, מה שבקושי מאפשר לי להשכיר דירה ולהחזיק רכב. כדי לצמצם את ההוצאות, הייתי חייב לוותר על בילויים עם חברים, על משחקי הפוקר השבועיים שהיינו משחקים במשך שנים, ואפילו על דייטים עם בחורות - כי פשוט אין לי מאיפה להביא כסף.

"הייתי מטופל אצל פסיכולוג אחת לשבוע, וגם את זה הפסקתי. כל זה הוביל אותי לסוג של דיכאון אמיתי. יש פה פער בלתי נתפס בין מה שאתה רואה בתל אביב ובנתב"ג, שם כולם מבלים וטסים, לבין המציאות של אחד כמוני, שאין לו עזרה מההורים ואין לו איך להביא כסף. אז מובן שבילויים הם הדבר הראשון שיורד מסדר היום. אני לא רואה הרבה תקווה לקיים חיים במדינה הזאת בקצב הזה. זה חבל ועצוב לומר את זה, אבל דברים פשוט חייבים להשתנות".