"ב־2035 מאה אחוז מהמכוניות יהיו חשמליות. אנחנו צופים שכתוצאה מכך יהיה גידול של 10%-7.5% בצריכת האנרגיה, שזה נתון משמעותי", כך אמר ל"ישראל היום" משה כהן, מנהל אגף רשת ירושלים והנגב ומחזיק תיק רכב חשמלי בחברת החשמל.
יש לציין כי יותר ויותר ישראלים מצטרפים למהפכה של הרכבים החשמליים. עם זאת, כהן אומר כי "אין עלייה מורגשת כי זה עדיין חדש וקטן. אנחנו מתארגנים לבאות. רשת החשמל מסוגלת לקבל עלייה כזו או אחרת, כי היא לא נמצאת על הקשקש ויש לה רזרבות. בינתיים אנחנו חיים בסדר, כי אנחנו מדברים על כ־12,000-10,000 מכוניות חשמליות בישראל.
"המספר הזה תואם לצפי - היה צפי ל־5% חדירה בשנה הראשונה, וזה עומד על 7.5% חדירה. כלומר, 7.5% מכלל הרכבים החדשים הם חשמליים. אנחנו בחברת החשמל נערכים לכך, ובנינו תרחישים לעלייה מתונה וליניארית. אנחנו מאמתים את הגישה שבשנים הראשונות תהיה החדירה היותר גבוהה ואחרי זה תהיה התמתנות".
"בוחנים שיאי ביקוש"
כהן מוסיף ואומר כי "אנחנו ספק שירות חיוני, ולא מעניינת אותנו רק העלייה בצריכה. אנחנו בוחנים שיאי ביקוש, כי אנחנו צריכים שהרשתות תעמודנה בשיאי הביקוש. גם פה זה קצת יותר מורכב. יש שיא ביקוש ארצי שבמסגרתו אני צריך להתארגן מבחינת תחנות כוח, קווי הולכה ותחנות משנה, אבל יש גם שיאי ביקוש עונתיים. למשל, מה קורה אם כולם יחזרו ב־19 בערב מהעבודה וירצו לטעון את הרכב החשמלי? אנחנו צריכים לעשות את זה מהרמה של הבניין עד תחנות הכוח. כל השרשרת נבחנת על ידינו עם הנחות עבודה ותחזיות".
מה בנוגע למספר עמדות הטעינה המוצעות היום בישראל?
"יש עכשיו כמה אלפי תחנות טעינה בודדות. אני לא חושב שיש יותר מ־1,500-1,000 תחנות. הבעיה מתחילה כשאין לך חניה פרטית בתוך מתחם, כשהדיירים מחנים ברחוב ואי אפשר להתקין שם עמדה. זאת משום שהגורם היחיד שיכול להתקין עמדה במרחב הציבורי הוא הרשות המקומית. כאשר מדובר בבית פרטי, זה הכי פשוט. יש אנשים שגרים בבניין שיש בו חניות פרטיות מסומנות, ואז יש אפשרות להתארגן ולעשות נקודת טעינה מרכזית ולהביא חברה.
"מי שאין לו חניה, הוא בבעיה. אלה האנשים שייכנסו הכי מאוחר לתחום הזה, או שהם זורקים כבל על המדרכה, שזה איום ונורא. יש חברות או רשויות מקומיות כמו עיריית ירושלים שהתקינה כ־20 תחנות בעיר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו