גילויים מתוך הספר החדש של הרבי מלובביץ'

מנחם־מענדל שניאורסון נולד בניקולייב (אוקראינה) בי"א בניסן התרס"ב, 18 באפריל 1902. אלה היו השנים שבהן הקהילה היהודית התבססה במקום. סבו מצד אמו שימש רב העיר, והוא עתיד לשמור על קשר עם משפחתו המורחבת בניקולייב שנים רבות לאחר שיעזוב אותה. בשנת תרס"ט, 1909, נבחר אביו של מנחם־מענדל לשמש רבה של יקטרינוסלב. לוי־יצחק החליף בתפקידו את הרב המקומי שנפטר, והמשפחה העתיקה את מגוריה ליקטרינוסלב הגדולה, מרחק של כשלוש־מאות וחמישים קילומטרים מניקולייב. בעיר זו יבלה מנחם־מענדל את שנות ילדותו ונעוריו.

עד גיל שמונה־עשרה לערך המגע של מנחם־מענדל עם העולם החיצון היה מינימלי. בכל שנות ילדותו ונעוריו למד בעיקר לבדו, עם אביו או עם מלמדים שאביו גייס לטובת חינוך ילדיו. בגילאים שבע עד אחת־עשרה, משנת תרס"ט ועד שנת תרע"ג, 1913-1909, רכש את ידיעותיו ב"חדר", שבו למדו מספר מצומצם של תלמידים.

עם הילדים שלמדו ב"חדר" הקטן עם מנחם־מענדל באותן שנים נמנו שני אחיו וכן אברהם שלונסקי. לימים נעשה שלונסקי אחד מחשובי משוררי העברית החדשה, ואף זכה בפרס ישראל לספרות בשנת 1967. שלונסקי, בניגוד ללומדי ה"חדר" האחרים, בא מבית שבו היתה דתיות מעורבת של מסורתיות וקוסמופוליטיות, שמרנות ומודרנה.

הלימוד של מנחם־מענדל עם שלונסקי באותו "חדר" ומערכת היחסים העתידית ביניהם, מלמדים במשהו על התודעה שתלווה את מנחם־מענדל מעתה ובכל שנותיו, כלפי יהודים העוזבים את חיי התורה והמצוות. במקום להסתגר בארבע אמותיו או להתנתק מאותם יהודים, ישאף לשמר את הקשר עימם, לחזק את הקשר הזה ולנסות להשפיע באמצעותו על אחיזה בעיקרי האמונה היהודית. 

תחילתה של עצמאות

פרק חדש בחייו של מנחם־מענדל נפתח בהיותו בן עשרים וחמש, כשהוא עוזב את ארץ הולדתו ובית הוריו, ועובר בעקבות רבו לריגה, בירת לטביה. בחודש אייר תרפ"ח, 1928, כשבעה חודשים אחרי שהצליח לצאת מרוסיה, מתכנן מנחם־מענדל את לימודיו האקדמיים בברלין. הוא חוצה את ליטא ונכנס לגרמניה, וכבר ביום המחרת לבואו אל בירת המדינה הוא נרשם ללימודים באוניברסיטת הומבולדט של ברלין, המוסד האקדמי העתיק ביותר בעיר, שבו למדו גם אנשי רוח ומדענים ידועים כפיכטה, הגל, שופנהאואר, וולטר בנימין, איינשטיין, מארקס ואנגלס. 

הלימודים בברלין נמשכו בשנים 1932-1928, והיו ממוקדים בתחומי המתמטיקה והפילוסופיה של הטבע. בשנים האלה, כשמנחם־מענדל הוא כבר גבר צעיר המתקרב לגיל שלושים, נשענה פרנסתו העיקרית על אביו. לאחר שמצבו הכלכלי של הוריו הידרדר, הוא התקיים בעיקר בזכות תמיכת חותנו.

המעבר העצמאי לברלין והעזיבה של בית הוריו לא השפיעו מהותית על אורחותיו. במהלך שנותיו בברלין לא התרועע רבות, וברוב שעותיו המשיך בחיי לימוד, תוך התבודדות.

ההתחקות אחר צעדיו, על פי התכתובות, המסמכים הרשמיים והחותמות בדרכונו, מלמדת כי את חגי תשרי תרפ"ט, ספטמבר 1928, בילה כהרגלו לצד רבו. הוא חזר לגרמניה באמצע חודש מר חשוון תרפ"ט, סוף אוקטובר 1928. מייד עם בואו נרשם לעוד סמסטר, והחליף כתובת מגורים. הוא שהה ימים ספורים בברלין, ויצא לוורשה לצורך סידור מסמכי החתונה הקרובה עם חיה־מושקא. בשל החתונה, שנקבעה לחודש כסלו, סוף נובמבר, נכח באוניברסיטה בסמסטר הסתיו זמן קצר בלבד.  

ככלל, במהלך לימודיו בברלין מנחם־מענדל לא נחשב סטודנט מן המניין, אלא שומע חופשי. סטטוס זה משמעו ששערי האוניברסיטה אמנם היו פתוחים לפניו, הוא נהנה מכניסה חופשית לספריות ומהטבות ממשלתיות מסוימות, אך לא חלה עליו חובת נוכחות על פי לוח הזמנים הסמסטריאלי. נראה שבגלל רישומו כשומע חופשי נעדרה הגדרה מדויקת של מסלול לימודיו ממסמכי הרישום. 

שקט ובדידות

כחודשיים לאחר החתונה, בי' בשבט תרפ"ט, 21 בינואר 1929, שבע שנים בדיוק לאחר שמנחם־מענדל פגש לראשונה את רבי יוסף־יצחק - הזוג הטרי עוזב את חצר מנהיג תנועת חב"ד ועולה לרכבת היוצאת מלטביה לברלין. בעבור חיה־מושקא, בת העשרים ושמונה, זו הפעם הראשונה שהיא עוברת לגור הרחק מבית אביה, והופכת להיות הנפש הקרובה ביותר אל מנחם־מענדל, היחידה שתלווה אותו במשך השנים לכל מקום שאליו ילך ובכל תוכנית שירקום או מחשבה שיגלגל הקשורה בחייהם המשותפים. 

בברלין ממשיך מנחם־מענדל בלימודיו האקדמיים, ובמקביל עוסק רוב שעותיו בהתבודדות ובלימוד תורני אינטנסיבי. הוא עורך עשרות עמודי סקירות למדניות של חידושי תורה המופיעים ברשימותיו. עם אביו הוא שומר על קשר מכתבים רצוף, גם עם רבו, ומבצע בעבורו משימות שונות. בין היתר הוא פועל להשגת כתבי יד עתיקים בעבור עצמו, בעבור חותנו ובעבור בית המדרש לרבנים שבברלין.

במשך ארבע השנים שעשה מנחם־מענדל בברלין, ומתוכן שלוש השנים שאשתו התגוררה עימו בבירת גרמניה, היו בני הזוג מנותקים למעשה מקשר חברתי עם קהילת חסידי חב"ד. נראה שמנחם־מענדל אהב את השקט והבדידות, שאיפשרו לו להתמסר ללימודים ולמחקרים אישיים. 

מעדויות של אנשים שהכירו אותו בברלין עולה כי גם עם היהודים המקומיים נמנע מלהתרועע. פעמיים בשנה, בתקופות חגי תשרי ובחג הפסח, יצאו בני הזוג מבדידותם ושבו לריגה, להסתופף בבית רבי יוסף־יצחק.

גם רבי יוסף־יצחק בא כמה וכמה פעמים לבקר את בתו וחתנו בברלין. כך כמה חודשים אחרי החתונה, לפני פסח תרפ"ט, 1929, כאשר ביקר בברלין לרגל פעילות של משלוח מצות לרוסיה. גם כמה חודשים אחר כך, כשעבר בעיר בדרכו לביקורו בארץ ישראל ובארה"ב, התעכב אצל חתנו ובתו.

המעבר לפאריס

בשנת 1932, שנתיים לאחר שהמפלגה הנאצית הפכה למפלגה השנייה בגודלה בגרמניה, המצב הפוליטי במדינה הידרדר במהירות. פלוגות הסער של היטלר השתוללו ברחובות באלימות רבה. מיליוני אזרחים גרמנים נעשו מובטלים וחסרי בית. הציבור הגרמני בהמוניו תלה את תקוותו לעתיד טוב יותר בהיטלר ובתומכיו. 

מנחם־מענדל ואשתו באו לריגה, לחוג את חגי תשרי, בסוף שנת 1932, והחליטו שלא לחזור עוד לגור בברלין. לפני חג הפסח תרצ"ג, 1933, התארגנו מנחם־מענדל ורעייתו לעזיבת ריגה ולמעבר מברלין לפאריס. בתחילת חודש אדר עזב רבי יוסף־יצחק לפאריס. כמה ימים אחריו הגיע לעיר גם מנחם־מענדל. חיה־מושקא הצטרפה לקראת החג. בני הזוג התגוררו בפאריס יותר משבע שנים. מנחם־מענדל בא לבירת צרפת שבועות ספורים לפני שחגג יום הולדת שלושים ואחת. 

תוך כדי לימודיו האקדמיים בפאריס נעשה ציר חשוב בעבור רבי יוסף־יצחק בתפעול ובהרחבת פעילות התנועה החסידית. הוא ערך מפתחות לספרים רבים בחסידות, במטרה להקל את לימוד תורת החסידות. במקביל, ערך רשימות פרטיות של המאמרים והשיחות של חותנו, וגם של מאמרים קודמים יותר. 

בשנות שהייתו בפאריס משמש מנחם־מענדל מעין מזכיר של רבי יוסף־יצחק. כמזכיר, הוא ממונה לא רק על הניהול הפיננסי של החסידות, אלא גם מבצע בעבור חותנו משימות שוטפות, כדוגמת מתן מענה למכתבים. 

ניסיונותיו של רבי יוסף־יצחק, המכיר במעלות חתנו, לחשוף את כישרונותיו כלפי חוץ, נמשכים מפעם לפעם, ובאים לידי ביטוי הן במשימות שהוא מטיל עליו והן במכתבים אליו ואל בתו. באחד המכתבים לפאריס כותב רבי יוסף־יצחק אל חיה־מושקא כי על בעלה לחדול ממנהגו להצטנע מפני חברת אנשים, וכי עז רצונו שיערוך היכרות עם אישים שונים, שכן הדבר יביא תועלת מרובה.

לאורך השנים בולטים הניסיונות של רבי יוסף־יצחק להוציא את חתנו מאלמוניותו. לעיתים הטיל עליו משימות שאילצו אותו לפגוש אנשים. 

לימודים ושליחות

הלימודים האקדמיים בפאריס שימשו בעבור מנחם־מענדל אמצעי להשגת אשרת שהייה בעיר, נוסף על שאיפתו לרכוש את מקצוע ההנדסה. בלעדי הרישום ללימודים לא היו יכולים בני הזוג להוסיף לשהות בצרפת. טרם עזיבתו את ברלין הצטייד מנחם־מענדל בתעודה מהאוניברסיטה המקומית המעידה על לימודיו שם ובאישור תעודת הבגרות מהאגודה האקדמית הרוסית. לתעודות נזקק כדי להירשם לאוניברסיטת ESTP, מכון מקצועי ללימודי הנדסה בפאריס. 

מנחם־מענדל התחיל את לימודיו בלי השקעה מרובה מצידו. בהדרגה, בעקבות דרישת האוניברסיטה, שיפר את ציוניו. על פי מספר חיסוריו, ניכר כי הוא בעיקר השתדל לא להיכשל בלימודיו ולא היה מושקע בהם יתר על המידה, למרות האינטנסיביות של הלימודים. 

בטרימסטר השלישי, בשנתו הראשונה באוניברסיטת ESTP, מנחם־מענדל אינו זוכה לדירוג בין שאר התלמידים. הוא סובל משישים חיסורים, והסגל המקצועי מסכם את לימודיו: "מר מענדל שניאורסון הוא תלמיד לא רשום אשר נכנס לבית הספר באפריל 24, 1933. הוא לא נבחן בשום מקצוע. תחת התנאים הללו המחלקה אינה מסוגלת להביע את דעתה לגבי תועלת כלשהי שהפיק מר שניאורסון מהשתתפותו בשיעורים".

בטרימסטר הראשון בשנה שלאחר מכן ציונו הכללי של מנחם־מענדל משתפר, והוא מוקם במקום העשירי מתוך עשרים ותשעה תלמידים. הסגל סיכם את הטרימסטר: "מר מענדל שניאורסון חייב עכשיו לשים תשומת לב לשרטוט (מכניקה) ולהשתפר בתחום זה אם הוא רוצה לעבור". בסיומו של הטרימסטר השני בשנה השנייה ללימודים כתב הסגל: "מר שניאורסון השיג ציונים טובים מאוד במתמטיקה. הוא חייב לשפר את כישורי השרטוט ולהשלים את התרגולים החסרים, גם אם החיסורים שלו הם תוצר של סיבות שאינן בשליטתו". 

בחודש תשרי תרצ"ו, 1935, התקבל מנחם־מענדל כתלמיד מן המניין לשנה ראשונה בקורס של בית ספר גבוה למכניקה וחשמל באוניברסיטת ESTP. הלימודים התקיימו גם בימי שישי, ומנחם־מענדל ביקש לצאת מבית הספר בשעה מוקדמת יותר, כדי להספיק לשוב לביתו לקראת כניסת השבת. 

בפעם הראשונה שהוא עוזב את האוניברסיטה ביום שישי בשעה שלוש וחצי אחר הצהריים הוא מורחק מהלימודים ליומיים. אולם לאחר ההרחקה ופנייה לסגל הוא משיג אישור לעזוב את הלימודים מוקדם יותר בימי שישי של חודשי החורף. 

בשנתו האחרונה באוניברסיטת ESTP, בסוף שנת 1934, קודם שהוא יוצא כמעט לשנה שלמה באוסטריה וּוַרשה, סגל המרצים מסכם את לימודיו בתיקו האישי: ציון כללי מסכם 14.49. דירוג בכיתה - מקום 4 מתוך 24 תלמידים. מנחם־מענדל חזר וחידש את לימודיו בסוף שנת 1935 בבית הספר הגבוה ללימודי מכניקה וחשמל וקיבל בסיומם תעודת מהנדס. עם תעודת המהנדס נרשם ללימודי המשך באוניברסיטת סורבון, בתחום המדעים המדויקים, ככל הנראה כדי להוסיף לקבל אשרת שהייה במדינה.

הלימודים האקדמיים של מנחם־מענדל הם, כאמור, הסיכוי היחיד של בני הזוג להשיג אישורים רשמיים להתגורר בפאריס. בשנת תרצ"ח, שלהי שנת 1937, מנחם־מענדל ואשתו פונים לראשונה במכתב למשרד המשפטים הצרפתי בבקשה להעניק להם אזרחות צרפתית. בקשת האזרחות נבחנת בקפידה בתהליך ארוך ומייגע. 

מכתב ששולחת חיה־מושקא לדנייפרופטרובסק, אל הוריו של מנחם־מענדל, לוי־יצחק וחנה, שבו היא משתפת את חמיה וחמותה בחיי היום־יום שלהם, מלמד היטב על הערגה לאזרחות קבועה. חיה־מושקא מדווחת על השתדלותם בקבלת האזרחות הצרפתית ועל הדירה החדשה ששכרו:

"אנו רוצים להיות כאן תושבים קבועים, ומשתדלים בכל יכולתנו שיאשרו לנו זאת. בעוד כמה חודשים נדע את המענה שלהם. אנו מקווים שיאשרו לנו, כי כך, בלי קביעות, החיים הם מאוד קשים. סוף כל סוף שכרנו דירה קטנה לפני כמה ימים, שני חדרים, שירותים ומטבח..."

ההימלטות מהנאצים

עם תחילת המלחמה, עוד קודם שצרפת נכבשה, היה ברור כי יש להוציא את מנחם־מענדל וחיה־מושקא מצרפת. במקביל למאמצי החסידים בארה"ב להציל את רבי יוסף־יצחק ופמלייתו, שהיו לכודים במצור בפולין ולאחר מכן בריגה, נפתחה מסכת השתדלויות ענפה למען הצלתם של מנחם־מענדל ואשתו מצרפת לחוף מבטחים בארצות הברית. עשרות מכתבים הוחלפו בין ניו יורק, מחלקת המדינה האמריקנית והקונסוליה הצרפתית, במשך קרוב לשנתיים, מצד מנחם־מענדל ועורכי הדין שעמלו על השגת המסמכים.

אך תחילה היה צריך שמנחם־מענדל יסכים להגר לארצות הברית ולחיות בקירבת מקום לחותנו. מאז שיצא מברית המועצות ועד שנחלץ מאירופה, במשך כשלוש־עשרה שנים, לא קבע מנחם־מענדל את מקום מגוריו לצד חותנו. על פי רוב, העדיף לשמור על פרטיותו ועל היכולת להתכנס בתוך עצמו ולגור הרחק מהחצר, אף שביקר בה בסדירות. 

בד בבד היה ברור לו כי הוא צריך להימלט מפאריס למקום אחר. מנחם־מענדל עצמו העיד כי מי שעקב אחר מהלך המלחמה הבין כי הנאצים קרובים וניסה לברוח מציפורניהם. שלושה ימים בלבד לפני כניסת הכוחות הגרמניים הצליחו מנחם־מענדל וחיה־מושקא לברוח מהעיר עם עוד מיליוני פליטים. פאריס באותו זמן היתה כמרקחה. 

תחנת הרכבת היתה גדושה בני אדם שביקשו להימלט, ולא היה קל למצוא מקום ברכבות היורדות דרומה. תעודה שקיבל מנחם־מענדל כמגויס לצבא הקלה על בני הזוג במציאת מקום בריחה מפאריס לעיירת הנופש וישי בדרום צרפת.

במהרה התברר למנחם־מענדל, כמו לפליטים אחרים, כי ממשלת וישי משתפת פעולה עם הנאצים וכי צריך להיחלץ גם מעיירה זו. מנחם־מענדל וחיה־מושקא עקרו מהעיר כעבור חודשיים, ונדדו דרומה לניס, שהיתה נתונה לשלטון איטלקי, ויהודים רבים מצאו בה את מקלטם.

עם החסידים בניו יורק

ביום י"ז בסיוון תש"א, 12 ביוני 1941, עולים מנחם־מענדל וחיה־מושקא על הספינה סֶרפַּה פִּינטוֹ, Serpa Pinto. כעבור שנים־עשר ימים, בכ"ח בסיוון תש"א, 23 ביוני 1941, הם מגיעים אל חופי ניו יורק בשעה עשר וחצי בבוקר, כשהם עוגנים במזח מספר שמונה בסטייטן איילנד.

מעתה נפסקו הנדודים. חוץ מגיחה אחת לצרפת, בשנת תש"ז, 1947, כדי להביא את אמו ששרדה את מלחמת העולם השנייה, לא זז מברוקלין. בעוד במחצית הראשונה של חייו התגורר בעשרות דירות וביקר בערים רבות ברחבי אירופה, על פי רוב באין ברירה, הרי בארה"ב לא יצא משכונת קראון־הייטס, לא טייל ולא ביקר באזורים אחרים, ואפילו לא ערך מסעות אל ריכוזי החסידים או כדי לגייס כספים ברחבי המדינה. 

רבי יוסף־יצחק צדק בהערכתו כי אם מנחם־מענדל יגור לידו בארה"ב, לא תהיה לו ברירה אלא להיחשף לציבור תוך כדי המשימות השוטפות. המחויבות לעבודת ביסוס היהדות בארה"ב היתה שונה מכל מה שחווה בעבר. כמה ימים לאחר שירד מהאונייה הוזמן להתוועד עם חסידים. ההתוועדות התחילה בשעה תשע בערב ונסתיימה לפנות בוקר. 

מאז ועד מינויו לרבי נשא עשרות שיחות ודברי תורה באוזני קהל החסידים המצומצם יחסית שהתגבש בחצר חב"ד המתחדשת בקראון־הייטס. באין ברירה נדרש מנחם־מענדל לצמצם את הזמן שבו היה יכול להתבודד ולהיות מרוכז בעולמו הפנימי, ולהניע את החסידים. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו