היום לפני 60 שנה: משפט אייכמן בישראל

מיד עם תום מלחמת העולם השנייה ברח אייכמן לארגנטינה, וחי בה במשך עשור ומחצה בזהות בדויה. לאחר שלוש שנים נטולות ודאות באשר לזהותו ומיקומו המדויקים של הפושע הנאצי, ב-11 במאי 1960 בשעות הערב נחטף אייכמן - ששינה את שמו לריקרדו קלמנט -  מביתו ברחוב גריבלדי שבבואנוס איירס, על ידי מספר סוכנים ישראלים.

 

 

בלשון לקונית ורזה תיאר ביומנו דוד בן-גוריון את הרגע ההיסטורי של לכידת אייכמן. "עליי להודיע לכנסת כי לפני זמן מה נתגלה על ידי שירותי הביטחון הישראליים אחד מגדולי פושעי הנאצים, אדולף אייכמן, האחראי יחד עם ראשי הנאצים, למה שהם קראו בשם 'הפתרון הסופי של בעיית היהודים', כלומר - השמדת שישה מיליונים מיהודי אירופה. אדולף אייכמן נמצא כבר במעצר בארץ, ויעמוד בקרוב למשפט בישראל בהתאם לחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם".

 

עם תחילת המשפט וסקירת פשעיו על ידי התביעה, נשא התובע גדעון האוזנר, היועץ המשפטי לממשלה, נאום פתיחה הזכור לימים בו אמר: "במקום זה בו אני עומד לפניכם...אין אני עומד יחידי. עימדי ניצבים כאן, בשעה זו, שישה מיליון קטגורים. אך הם לא יוכלו לקום על רגליהם, לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם׃ אני מאשים. מפני שעפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף בנהרות פולין וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה".

 

 

במשך כתשעה חודשים אייכמן נבדק בצורה קפדנית על ידי רופא, שלוש פעמים ביום, כדי לוודא שלא יאונה לו רע. הסוהר של אייכמן, עמרם לוסקי סיפר לימים: "הערה אחת לא נתנו לו". בנוסף, בעת המשפט, ישב אייכמן בתא נאשמים מיוחד מזכוכית, שנבנה במטרה למנוע התנקשות אפשרית בו ולאפשר משפט צדק.

 

במהלך המשפט נשמעו בפומבי לראשונה בהסטוריה של מדינת ישראל עדויות הניצולים, שהיוו כרבע מאוכלוסיית המדינה הצעירה. קשה לתאר את קשת התחושות שהיו מורכבות, ובמידה רבה, נעו בין הקוטב הסיוטי לקוטב האופטימי בישראל של אותם ימים. 

 

 

מחד, הניצולים חשו סיפוק על עצם תפיסתו ותחושת צדק היסטורי וסגירת מעגל. לצד זאת, זכרונות האימה מן התופת שבו והציפו את השורדים, שהיפנו מרצם בשנים אלה לבנייה ולתקומה של ריבונותם. על כל פנים, בין שורת השלכותיו של המשפט יש לציין כי תודעת השואה במדינה המתהווה - דרך סיפורם האישי של השורדים - החלה לפורר את תפיסת ה"צאן לטבח" שרווחה בנקודת הזמן ההיא.  

 

אייכמן הורשע בדצמבר 1961, כשבפסק הדין הוכח תפקידו המרכזי בהשמדה, אגב פעילותו האקטיבית לעידוד השמדת יהודים תוך דבקות במישנת היטלר. לאחר סירוב נשיא המדינה, יצחק בן צבי, לחנינה, הוצא אייכמן להורג ב-31 במאי 1962. לפני תלייתו, קרא הפושע הנאצי: "תחי גרמניה, תחי ארגנטינה, תחי אוסטריה. לעולם לא אשכח אתכן". גופתו נשרפה בכלא רמלה ואפרו פוזר בים מחוץ לישראל. זו הייתה הפעם היחידה בתולדות מדינת ישראל בה גזר דין מוות הוצא לפועל.