החשש כרגע הוא שנפתלי בנט עלול להיכנס לנעליו של אריק שרון. לא במובן של הובלת מהלך נסיגתי כושל, אלא ברמה הסימבולית, במובן של הענקת ניצחון מוראלי היסטורי לשמאל.
לא גוש קטיף עמד במרכז הלוגיקה הסוציו־פוליטית של ההתנתקות. המוטיבציה העמוקה היתה שבירת המתנחלים, שהואשמו בניפוץ אשליית אוסלו. זה לא היה רק ניסוי אסטרטגי (שגוי), אלא מהלך פסיכו־פוליטי. ומוכרחים לזכור את הציטוט של לפיד: "זה מעולם לא היה קשור לפלשתינים, לדמוגרפיה, לשאיפה להסדר שלום... המניע היה הפרת האיזון העדין בין חברת המתנחלים לבין החברה הישראלית. הוחלט ללמדם שיעור בצניעות". זה נכתב כשנה לאחר האירוע.
אנשים שוכחים עד כמה ימי טרום־ההתנתקות היו בעצם סזון תודעתי גדול אחר המתנחלים, שנועד לסמנם כאויב העם, כחבורה משיחית שעוד תחריב את המפעל הציוני. כלל המערכות מעצבות התודעה גויסו למיזם התעמולתי הזה, מ"אדוני הארץ" של עקיבא אלדר ועדית זרטל (2005) ועד "ארץ המתנחלים" (2005) של חיים יבין. המטורללים שמעבר להררי החושך הוגדרו כסכנה הקיומית הבוערת, שריסונה יביא מזור וריפוי לישראל המפוררת, ויחזיר אותה "למה שהיתה פעם". זו היתה המשימה הלאומית. להחזיר את ישראל לדרך המלך, כמו שאומרת היום לימור לבנת.
לא סתם הזכרתי אותה. כך מדברים היום על נתניהו, עד כדי כך שהמעודדים את בנט וסער משמאל מזכירים להם כמה אומץ נדרש כעת להשלמת משימת העל: מיגור הרוע. האומץ להיות מי ש"הארץ" יגיד עליו שהוא "אמיץ". "קודם כל לסלק את נתניהו מחיינו", כך מתחילים ומסתיימים היום טורי דעה. אין מטרה לאומית דחופה יותר.
וכמו בהתנתקות, צריך איש ימין לעבודה. אז שרון התייצב, וסיבותיו עימו: "עומק הנסיגה כעומק החקירה", או וינדיקציה, כלומר כרטיס כניסה חזרה אל הישראליות. ממפא"י באתי ואל מפא"י אשוב. לא יודע איזה מעגל בנט רוצה לסגור. אולי להיפרע מזיהוי מגזרי, אולי להוכיח שהוא לא "ילד כאפות". אבל בפועל הוא עשוי להיות האיש שיגרש עבור אמיר השכל ואלדד יניב את המתנחל מבלפור.
אני לא חושב שבימין מפנימים את היקף ההשלכות של המהלך לסילוק נתניהו. וזה גם לא משנה אם בסוף בנט וסער יצליחו לגרד איזה שלושה חרדים עם גפני ועוד איזה ארבעה עריקים מהליכוד כדי להפחית את התלות ב"משותפת" ואולי גם ב"מרצ". פרויקט העל הנוכחי של השמאל הוא לנטרל את מרכז הכובד האלקטורלי והכריזמטי של הימין. כשזה יצליח, בפרט בנקודה ההיסטורית הנוכחית, יתחיל תהליך של פירוק אטומים בליכוד וזריעת דה־מורליזציה ברחובות המחנה הלאומי. שום פיוס לא יהיה. זה לוקח דור להתאושש ממכה כזו - עובדה שלנתניהו לקח עשור וחצי להוביל את הימין האידיאולוגי לרוב מובהק בדעת הקהל ובכנסת.
סילוק נתניהו יעניק לשמאל ניצחון מוראלי והפגנתי גדול ומרשים פי כמה מההתנתקות. ואולי הפעם זה לא ייקח שנה עד שהיאיר לפיד התורן של "ידיעות אחרונות" יכתוב: "זה מעולם לא היה קשור לחקירות, לשחיתות, לשאיפה למשטר תקין... המניע היה הפרת האיזון הנכון בין הביביסטים לבין החברה הישראלית. הוחלט ללמדם שיעור בצניעות".
בעצם למה שיכתוב את זה? זה ברור כשמש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו