פֵטיש

אוצר התערוכה: ד"ר גיא מורג צפלביץ'

במידה רבה, הכיסא הוא מראה תרבותית להתפתחותה של החברה האנושית, החל בעת העתיקה שבה מלכים, פטרונים, שליטים ושופטים משלו ממרום מושבם על נתיניהם ועד לתקופה המודרנית שבה כיסאות מוצבים כדרך שבשגרה במקומות ציבוריים לשירותם של הממתינים לקבלת שירות וייעוץ.

נחום. 2019 מוטות וכדורי פלדה. עשוי חישוקים בשני קטרים שונים, המקופלים ומוצבים באופן שונה זה מזה.

זהו כיסא המתנדנד לצדדים, דבר נדיר בתחום הישיבה. בהיעדר משתמש, כיסא זה אינו יכול לשמור על יציבותו. כיסא זה כאילו זועק שהוא והאדם המתיישב עליו קשורים זה בזה.

המהפכה התעשייתית האיצה את ייצורם ההמוני של כיסאות במגוון צורות, גדלים, מחירים ודרגות של יוקרה או עממיות.

התערוכה של המעצב תומר נתנאל לוי, הבעלים של סטודיו לעיצוב וייצור רהיטי עילית שהוקם ב-2014, מציעה מבט מקורי, שונה ורב-השראה על כיסאות ככלי לביטוי אישי, וכאובייקטים הניצבים בבסיסו של תהליך-יצירה אינטנסיבי אשר במרכזו נרטיב.

פולי. 2018, רגלי כוכב (כסא משרדי בסגנון רדימייד). רשת ברזל. פוליאוריטן מוקצף.

הכיסא הגמר ירוק קרלסברג מטאלי. רגליות בצבע. זהו כיסא קונטרסטי לחלוטין שבו הוויזואליות גועשת של חומר המבקש להתפרץ מתוך הגבולות המוגדרים. עיצוב זה מהווה פרפראזה על הספוג שכן הוא עשוימפוליאוריטן ובכל זאת הוא רך. דמותו נוצקה בהשראת עובדי חברות ההיי-טק וסטארט-אפ שהדימוי שלהם זוהר למדי אך למעשה הם נדונים לשעות עבודה מטורפות.

הכבשה. 2019,  צינורות וכדורי פלדה. מושב רדי-מייד. צמר.

הכבשה היא שרפרף מתנדנד לא יציב במיוחד ואקסטרימי. היא נראית תמימה אך כשמתיישבים עליה היא מתנהגת כמו שור רודאו או מתקן שעשועים בגן המשחקים.

לוי, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון (2010-2014), מתעניין בכיסאות רבי-פוטנציאל מאז פרויקט הגמר הייחודי, "תכנית ריאליטי לכיסאות", שבו חקר כיצד ניתן ליצור אייקון עיצובי תוך התכתבות מרובת-מימדים עם תולדות העיצוב.

"קרי - צ'ייר". 2017,  CRE-CHAIR  דמות פלדה. עור.

כיסא המתנה (רדימייד). בחרגול המתכתי הזה מושבי הריפוד המסיביים הקודמים הופרדו מהכיסא, במקומם הוצבו חצי חישוק שטוח ולא נוח התוחם את דמות החרק ומחזק את קו הזינוק שלו.

לוי גילה כי מבין אינספור אביזרים, עזרים ורהיטים המשמשים את האדם, לאורך ההיסטוריה, הכיסא נחשב לאובייקט ה"קדוש" ביותר למעצבים, מאחר שהוא מאתגר במיוחד בממשק האינטימי שהוא מקיים עם האדם בכלל ועם עוצמותיו וחולשותיו של הגוף בפרט.

סטילוולד. 2018. STEEL-VELD, פלדה. מחווה במלאת 100 שנים ליצירת הכיסא האייקוני RED-BLUE CHAIR, GERRIT RIETVEL (1918) שפרץ את הדרך לתנועת הדה-סטיל ומהווה עד היום אבן דרך מודרנית בעיצוב. 

הכיסאות, ביצירותיו של לוי, משמשים פלטפורמה להתנסויות פיזיות ומחשבתיות תוך חקירה מתמדת של הקשרים המורכבים בין אובייקטים, ציביליזציה ומקומו של האדם ביחס אליהם.

כיסאותיו הם היסטוריים, חברתיים, פוליטיים, תרבותיים ומתייחסים לקבוצות ומגזרים שונים. חלקם אף מבקשים לחקור היבט מסוים של מעשה הישיבה תוך שהם מאתגרים באופן מתוחכם את היושב מבחינה ארגונומית, ויזואלית או חווייתית.

כיסא הבועות. 2019. חישוקי פלדה. יוצג בגמר ירוק בקבוק חולי

כיסא זה הוא שיר הלל למפגש בין מסגרות לדיזיין ארט תוך שימוש בחישוקים מוכנים שנפוצים בשימוש במעקות-הפרדה בין עמודים ומסגרות קלאסית בשיאה תוך מחווה לכיסאות אייקוניים בצורת ביצה משנות ה- 60 וה-70.

שיטת עבודתו של לוי מאפיינת את האובייקט על פי תכונות האופי שלו (חומר, טכנולוגיה, תקופת ייצור) ועל פי סיפורו האישי (מקום ומצב הימצאו), בכך מצליח לוי "להאניש" את הכיסאות ולאפשר לעצמו ולהם להתבטא באמצעות שינויים ומניפולציות חומריות. "לפעמים אני משמש כשופר לרצונו של הכיסא לומר משהו על מקומו בעולם כאובייקט".

לוי מסביר: "בעיניי, אין כיסא שאין מה ללמוד ממנו, מה חשבו והרגישו יוצריו או היושבים עליו, מה היו שימושיו וסיפור חייו, ומדוע הכיסא מצא עצמו זנוח ומוקצה, מחוץ למחוז החפץ".

כסאות נוספים שיוצגו בתערוכה

חלק גדול מן האובייקטים שמעצב לוי מבוססים על כיסאות שונים "מן המוכן", אשר תרבות הצריכה הדורסנית מוקיעה מתוכה והם מתגלגלים מפחי אשפה אל מפתן הסטודיו. הוא מטפל באופן אוונט-גארדי ברהיטים אלה, תוך מחווה לאמנות ה"רדי-מייד" שהתבססה על חפצים יומיומיים המוצאים במתכוון מהקשרם המקורי ומקבלים משמעויות חדשות ונועזות.

לעתים יצירותיו מייצרות יחס בין כיסא אחד לחברו, כשהיחס ביניהם ממריא אל הנשגב ומערער על תפיסות מקובלות. באמצעות הכיסאות הוא מרבה לבטא ביקורת עצמית, סביבתית, וחברתית-פוליטית.

בעבודותיו ניכר השימוש החוזר באלמנטים מעוגלים כגון צינורות, חישוקים וכדורים המסמלים בעיני לוי סגירת מעגל, מחד, ואינסופיות, מאידך.

הכיסא כאובייקט, בעיצובו היצירתי ופורץ-הגבולות של לוי, מועלה לדרגת פֶטֽיש, כלומר הופך לאובייקט של אובססיה, סטייה או תשוקה בלתי נשלטת תוך חתירה מתמדת להשגתו.

לוי מתייחס לפֶטֽיש שלו לכיסאות, כקו מרכזי בעבודתו והוא אף מוכן להודות שהכיסאות אף משמשים עבורו פיצוי על חסכים מקצועיים.

כסאות נוספים שיוצגו בתערוכה

חוסר היכולת להתפרנס בשוק המקומי מעיצוב האובייקטים שהוא משתוקק להם הופך את הכיסא לחפץ מאגי, מזון לנשמתו המקצועית, כשהסטודיו שבבעלותו מתפרנס בעיקר מעיצוב וייצור רהיטים בהזמנה ומעבודה משותפת עם אדריכלים ומעצבים.

"יצירה, טיפול ואקספרימנטים בישיבה, דוגמת אלו המוצגים בתערוכה, הם תחליף המזין את רוחי עד שהסטודיו יוכל לעסוק בדיזיין-ארט דרך קבע".

מתי והיכן:

התערוכה מוצגת בטרמינל העיצוב

רח׳ אהוד קינמון 32 בת ים.

שעות הפתיחה א'-ה': 08.00-20.00

הנעילה ביום ו׳ ה-9.4 בשעה 15.00

הכותב הוא דר' גיאמורגצפלביץ' אוצר התערוכה

צילום: שי אלפיה