דוגמה בולטת לכך היתה בטקס ההשבעה של הכנסת השביעית, שהתקיים ב־17 בנובמבר 1969. באותה תקופה נהוג היה שזקן חברי הכנסת מנהל את ישיבת הפתיחה עד לבחירתו של יו"ר כנסת קבוע. זקן חברי הכנסת אז היה ראש הממשלה הראשון דוד בן־גוריון (שעמד אז בראש סיעת הרשימה הממלכתית) והוא אמור היה לפתוח את הישיבה החגיגית ולהשביע את חברי הכנסת.
ואולם, מכיוון שהוא היה מאוכזב מאוד מתוצאות הבחירות, שבהן קיבלה סיעתו רק 4 מנדטים, הוא התכונן לנצל את נאום הבכורה להשמעת ביקורת על חברי הכנסת, אבל כשחבריו שמעו על כך הם הפצירו בו שלא לנצל את המעמד החגיגי לנאום פולמוסי. בתגובה לכך הודיע בן־גוריון שמסיבות רפואיות הוא לא יוכל להגיע לטקס ופרסם באחד העיתונים את נאומו, שבו נאמר, בין השאר, כי "ישנה הסתאבות חמורה בצמרת המדינה שעשויה להביא לאסון על המדינה".
הנשיא הרצוג עזב את המליאה
בהיעדרו של בן־גוריון ניהל את הישיבה ח"כ הרב יצחק מאיר לוין (מנהיג אגו"י), אבל גם הוא נשא נאום פולמוסי, שבו תקף את ביהמ"ש בשל ההחלטה לאפשר שידורי טלוויזיה בשבת. חברי כנסת רבים זעמו עליו בשל כך.
גם ישיבת הפתיחה של הכנסת ה־12 לא התנהלה על מי מנוחות. הישיבה, שהתקיימה ב־12 בנובמבר 1988, נוהלה על ידי זקן חברי הכנסת דאז יאיר שפרינצק (מולדת), שהיה בנו של היו"ר הראשון של הכנסת יוסף שפרינצק, שהיה איש מפא"י.
שפרינצק ניצל את נאומו כדי לבקר בחריפות את הסכמי קמפ דיוויד. דבריו שוסעו בלי הרף בקריאות ביניים של חברי כנסת מסיעות השמאל, שכינו אותו "חומץ בן יין". בתום נאומו נתבקש שפרינצק להשביע את חברי הכנסת החדשים, אולם במקום לומר כמקובל "מתחייב אני", קמו כמה חברי כנסת והכריזו "מתחייב אני להילחם בגזענים ובגזענות" או "מתחייב אני להיאבק בטרנספר".
הישיבה, שבה נכח כמקובל נשיא המדינה חיים הרצוג ושאמורה היתה להיות חגיגית, הפכה לדיון סוער. במהלך סערת הרוחות הופסקה הישיבה ונשיא המדינה עזב את האולם. לאחר מכן נתבקשו כל חברי הכנסת שלא השמיעו את שבועת האמונים בצורה ראויה לקיים השבעה חוזרת. בעקבות האירועים הסוערים החליטו לשנות את התקנון ולקבוע שלא זקן חברי הכנסת ינהל את ישיבת הפתיחה, אלא ותיק חברי הכנסת.
לא שרו את "התקווה"
השבעתה של הכנסת ה־15, ב־7 ביוני 1999, לא התנהלה גם היא בהתאם לכל כללי הטקס. שלושת חברי הכנסת של סיעת יהדות התורה יצאו בהפגנתיות מאולם המליאה כאשר מקהלת מורן החלה בשירתה, משום שבקרב חברי המקהלה היו גם כמה נשים צעירות.
נוסף על כך, חברי הכנסת הערבים והחרדים לא שרו את "התקווה", והיו בישיבה עוד כמה אירועים חריגים: ח"כ דאז איוב קרא (הליכוד) נשבע משום מה פעמיים, ח"כ דאז דוד אזולאי (ש"ס) הוסיף לשבועה "מתחייב אני בעזרת השם", וח"כ דאז מיכאל קליינר קרא לעבר ח"כ עזמי בשארה במהלך ההצבעה, "האם אתה מתכוון לקיים ההתחייבות?". כינוסה של הכנסת השנייה היה יוצא דופן מכל הכנסות עד כה. הישיבה כונסה ממש באותו יום שבו סיימה הכנסת הראשונה את כהונתה, ביום שני, 20 באוגוסט, 1951. נשיא המדינה הראשון חיים ויצמן היה חולה מאוד, ולכן לא יכול היה להגיע לישיבה. באותם ימים של צנע המצב הכלכלי בארץ היה קשה, ולכן הוחלט לפתוח את הכנסת החדשה ללא שום חגיגות. זקן חברי הכנסת, חיים בוגר (בוגרשוב), הקריא את נאומו של הנשיא והשביע את חברי הכנסת. דוד רמז, שהיה שר התחבורה ואיש ועד הלשון העברית, הציע לשנות את נוסח ההתחייבות של חברי הכנסת מ"אני מתחייב" ל"מתחייב אני", הצעתו התקבלה וזה הנוסח הקיים עד היום. ח"כ משה סנה ממפ"ם התעקש לומר דווקא "אני מתחייב", והצירים הערבים נשבעו בשפה הערבית.
גם כינוסה של הכנסת ה־11 ב־13 באוגוסט 1984 היה באווירה לא חגיגית. מחוץ לכנסת התקיימו הפגנות סוערות נגד ח"כ דאז מאיר כהנא שנבחר לכנסת. כהנא הוסיף שמן למדורה כשבעת שבועת האמונים שלו הוסיף לנוסח המקובל גם את המשפט "ואשמרה תורתך לתמיד לעולם ועד". דבריו עוררו מהומה באולם המליאה, והוא התבקש להישבע בנוסח המקובל. בניגוד למסורת, נשיא המדינה דאז חיים הרצוג לא קיים לאחר ההשבעה את קבלת הפנים המסורתית, וההסבר הבלתי רשמי שניתן לכך היה שלא רצה לארח במשכן את כהנא וללחוץ את ידו. לאחר מכן הוא גם לא הזמין אותו להתייעצות עם נציגי הסיעות לקראת הקמת ממשלה חדשה.
הזעם על פלאטו־שרון
לאחר המהפך בשלטון ב־1977, כשמנחם בגין הגשים סוף־סוף לאחר 29 שנה את חלומו וניצח את שמעון פרס בבחירות לכנסת התשיעית ונבחר לראשות הממשלה, התקשו חברי הכנסת של המערך להשלים עם העובדה שעליהם לשבת בצד ימין של האולם, שבו יושבים נציגי האופוזיציה. בישיבה החגיגית, שהתקיימה ב־13 ביוני 1977, היו חברי כנסת שזעמו על כך שאיש העסקים שמואל פלאטו־שרון, שצרפת ביקשה את הסגרתו לצורך העמדתו לדין, הקים מפלגה ורץ לכנסת רק כדי שלא יוסגר לצרפת וכדי שיוכל להסתתר מאחורי החסינות הפרלמנטרית. כשמזכיר הכנסת נתנאל לורך קרא בשמו כדי שיצהיר "מתחייב אני", צעק לעברו ח"כ דאז עקיבא נוף (ד"ש) "חרפה".
החגיגיות של ישיבת הפתיחה של הכנסת ה־22, שהתקיימה ב־3 באוקטובר 2019, נפגמה משום ש־13 חברי הכנסת הערבים מהרשימה המשותפת החליטו להחרים את טקס ההשבעה כמחאה על כך שהמשטרה אינה מנהלת מלחמת חורמה לחיסול האלימות במגזר הערבי.
ישיבת הפתיחה של הכנסת ה־23, שהתקיימה ב־17 במארס 2020, היתה שונה מכל טקסי הפתיחה מאז קום המדינה. בשל הקורונה לא יכלו השרים והח"כים לשבת במקומותיהם הרגילים, ולכן הם נכנסו לאולם המליאה בקבוצות של שלושה חברי כנסת בכל פעם, השמיעו את שבועת האמונים שלהם ויצאו מהאולם, שבו נכחו רק הנשיא ראובן ריבלין, רה"מ בנימין נתניהו ויו"ר הכנסת דאז בני גנץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו