כל מי ששלח בעשור האחרון ילדים למערכת החינוך וטרח לשאול אותם: "נו, אז מה למדתם בשיעור אזרחות?" קיבל מן הסתם את התשובה: "התווכחנו האם מדינת ישראל יכולה להיות גם יהודית וגם דמוקרטית". וואלה, באמת? היה ההורה תוהה. אם כך, יש כנראה סתירה בין היהדות לבין דמוקרטיה, ולכן האתגר של אזרחי ישראל הוא לדאוג שהדמוקרטיה לא תפסיד בוויכוח ותצא ממנו עם כיפה על הראש. הרי ממש לשם כך הקמנו את אזעקת ההדתה המפורסמת.
אפשר להבין את המורים לאזרחות, שהעדיפו לדון במתח שבין "יהודית" לבין "דמוקרטית". מוטב להתמקד בוויכוחים כאלה מאשר ללמד אזרחות, ובאמת ברוך השם ציון הבגרות הממוצע בשתי יחידות אזרחות נמוך אפילו יותר מממוצע הבגרות בחמש יחידות מתמטיקה.
מי המשוגע שיטרח לקרוא בספר הלימוד השנוי במחלוקת "להיות אזרחים בישראל - מדינה יהודית ודמוקרטית"? הרי זו ממותה בת 600 עמודים שכל תכליתה לעורר דיונים תקשורתיים בין שמאל לימין בשאלה מקבילה: "האם ספר האזרחות הוא יותר לאומני וכיבוש או יותר שמאלני?"
בספר לימודי האזרחות, שעודכן בשנת 2016, יש יותר ציטוטים של אנשים כמו אהרן ברק, מאיר שמגר, מישאל חשין, חיים כהן ואיילה פרוקצ'יה, ואפילו חגי אלעד, יו"ר הארגון האנטי־ישראלי "בצלם", מאשר ציטוטים ממקורות יהודיים. ואין צורך מיוחד לספור ציטוטים מייצגים, שכן ספר שעל כריכתו מופיעות המילים יהודית ודמוקרטית כשוות מעמד - יכול לבוא רק מצד אחד של המפה. זה שמודאג מהדתה וחרד לדמוקרטיה.
ובכל זאת, נראה שנתקענו עם שלישיית המילים "ישראל יהודית ודמוקרטית", כשהאחרונה בשרשור תפקידה להזכיר לנו לא להיות יהודים מדי, שמא נפגע בקודש הקודשים האמיתי - הדמוקרטיה.
גם פוליטיקאים מימין ייזהרו שלא להגיד על ישראל שהיא מדינה יהודית, בלי להקפיד לציין את ה"דמוקרטית", שמא יחשדו בהם במזימה לייסד כאן תיאוקרטיה משיחית עם כהן גדול ופרה אדומה ומעשה השפחה ואל תשאלו.
ובכן, אם מדברים על הדמוקרטיה בישראל, ראוי להזכיר קצת לפני הבחירות, שעוד יש לנו מה לשפר. אנחנו אחת המדינות היחידות בעולם שבה ליועץ משפטי יש כוח רב יותר מאשר לשרי הממשלה, שופטי בית המשפט העליון ניחנו בכוח־העל למנות את עמיתיהם לכס השיפוט וכמו כן לפסול חוקים, וגם להתעלם מחוקים קיימים מתוקף הלכה שהם מעדיפים לדבוק בה (למשל הלכת דרעי־פנחסי המנוגדת לחוק יסוד), ליועץ המשפטי לממשלה יש סמכות לסרב לייצג את עמדת הממשלה ואף למנוע ממנה ייצוג במקומו.
לוועדת הבחירות יש סמכות חוקית, אך אין סמכות מעשית, לפסול מועמדים לכנסת אך לבית המשפט העליון יש סמכות כזו, גם כאשר המועמדים לא עומדים בתנאים הקבועים בחוק יסוד. אין לנו גוף שיכול לבקר ולרסן את הרשות השופטת, ויו"ר הוועדה לביקורת המדינה, ח"כ אלעזר שטרן מ"יש עתיד", מונע את פרסום דו"ח המבקר על תפקוד ועדת הבחירות לאורך השנים. אמנם לטענתו אין בדו"ח עדויות מדאיגות לתפקוד לקוי של ועדת הבחירות, אלא כי הוא חושש שפרסום הדו"ח יעורר "שיח מוטה בעניין" ואולי יערער את האמון בטוהר הבחירות. ח"כ שטרן הדגים מבלי משים את הסתירה בין היהדות לדמוקרטית: הוא בעצמו יהודי דתי, ובאמת אין לו שום זיקה לדמוקרטיה.
מאפיינים אלה ואחרים של הדמוקרטיה הישראלית מעידים על כך שכדמוקרטיה, יש לנו לאן להתקדם, וכמו כן שכמו כל מדינה דמוקרטית אחרת - גם הדמוקרטיה שלנו לא חפה מפגמים. אם וכאשר נתקן אותם נהיה דמוקרטיה פגומה ככל הדמוקרטיות האחרות, וזה יהיה בסדר, כי לדמוקרטיה גרסאות רבות. אבל למדינה יהודית יש רק גרסה אחת. דוגמה אחת, וזו מדינת ישראל. וכאן המרחב לטעות קטן מאוד. אם הדוגמית הקטנה הזו של מדינה יהודית לא תהיה יותר יהודית, עם דגל מגן דוד, והדתה מכיתה א', כמו שצריך, וידיעת תנ"ך, ונפש יהודי הומייה, וחוק השבות וחוק הלאום - גם דמוקרטיה לא תהיה כאן.
כל מטרתה של הדמוקרטיה הישראלית היא לקיים את המדינה היהודית היחידה בעולם. מקובל לדבר על הסכנה שאורבת לדמוקרטיה מצד הזהות הלאומית היהודית, אבל האמת היא שככל שיהדותה של ישראל נתונה למתקפות - כך מתערערת גם הדמוקרטיה, בידי מי שיהדותה של המדינה מתנגשת לו עם ערכים נעלים יותר, כמו אוניברסליות או מדינת כל אזרחיה או זכויות אדם מופשטות שלא קשורות לזהותה ולאופייה של המדינה. זה אולי דמוקרטי מאוד, באופן מהותי, אבל יסלח לי הכהן הגדול של הדמוקרטיה אם אומר שבלי עם העבדים שקיבל על עצמו את התורה במדבר - כל העולם המערבי כולו לא היה מצליח למתן את השבטיות שטבועה בו או מצליח לארגן אותה סביב ערכים גדולים יותר מהיצר השבטי. גם כיום המערב על ערכיו הדמוקרטיים הוא מיעוט בעולם, והוא לא בהכרח מתחזק.
השבוע פורסם כי במערה במדבר יהודה, בעלת השם הקולנועי "מערת האימה", נתגלו ממצאים קדמוניים. היתה שם גופה של ילדה בת 6,000 שנה, סל בן 10,000 שנה וקטעי מגילות מספר נחום ומספר זכריה שנכתבו ונשארו שם מתקופת מרד בר־כוכבא. כל הממצאים - מהתקופה הטרום־דמוקרטית, ולך תדע מי השבט שקבר שם את אחת מבנותיו ומה הקשר שלו לשבט שהטמין במערה סל קלוע מתקופה שלא זו בלבד שלא שמעו בה על דמוקרטיה, גם לא היה להם מושג מהי ברונזה ומה אפשר לעשות בה.
אבל את נחום וזכריה ואת שאר ספרי התנ"ך לומדים יהודים מאז ועד היום, ולפחות מחצית מהם עושים זאת במדינה היהודית היחידה בעולם, בבתי ספר דוברי עברית. ילדים בכיתה א' היו מצליחים לנהל שיחה עם יהודי בר־כוכבא שהתחבאו במערות, וגם לחגוג איתם את פסח. גם הדמוקרטיה המוצלחת ביותר לא היתה מסוגלת לחולל נס כזה.
