מי מחלק ציונים לימנים

היבא יזבק, ניצן הורוביץ, אחמד טיבי, מרב מיכאלי, איימן עודה, אמילי מואטי, יאיר גולן, אבתיסאם מראענה. שמות אלו משתייכים ל"מחנה גדעון סער", כך לפחות משתמע מדבריו. "הדבר היחיד שמטריד אותי היום זה שהשינוי בסכנה", אמר בתחילת השבוע בוועידת המשפיעים של חדשות 12. "בנתונים שאנחנו רואים זה עומד על 60-60. מנדט אחד נוסף - ונתניהו מקים ממשלה עם בנט והמפלגות החרדיות".

המסר ברור: יש מחנה הימין - עם הליכוד, בנט, ש"ס, יהדות התורה וסמוטריץ'; ויש מחנה השמאל של מרצ, הרשימה המשותפת, העבודה, לפיד וגנץ, בגיבוי אביגדור ליברמן. סער בחר צד: בשמאל, שאותו הוא אף מתיימר להוביל לניצחון בבחירות. מאוחר יותר סער סתר את עצמו כשהגיב ללפיד כי "לא יקרה" שממשלתו תישען על המשותפת - אך לא ניתן להגיע ל־60 שבהם סער חפץ בלעדיה.

למרבה האירוניה, סער מציג עצמו כאלטרנטיבה ימנית "אמיתית" (ו"ממלכתית", כמובן) לנתניהו. אחד מתומכיו, רונן שובל, אף הגדיל לכתוב פה השבוע כי "הליכוד שכח מה זה להיות ימנים" (07.03). ומי יזכיר לליכודניקים כיצד להיות ימנים? יפעת שאשא־ביטון, למשל, סגניתו של סער, שהצהירה כי היא רואה עצמה כ"זרוע המבצעית" של מפגיני השמאל בבלפור; ומה לגבי סוכני "שינוי" נוספים ממחנה ה־60 של סער? ניצן הורוביץ לבטח ידחף לפינוי חאן אל־אחמר; יאיר גולן יסדיר את ההתיישבות הצעירה ביו"ש; מרב מיכאלי תחדיר ערכים לאומיים־ציוניים בתלמידי ישראל; תמר זנדברג תרסן את בג"ץ; ועופר כסיף ישחרר את הכלכלה מכבלי ההסתדרות והוועדים.

סער מתנגח גם בבנט, שלדבריו יצטרף לנתניהו, אך בנט ממהר להתנער מ"האשמה" חמורה זו ומצהיר כי "אם לנתניהו לא יהיו 61, נקים ממשלה לאומית", כלומר, יעדיף לחבור ל"שמאל" - כפי שבנט עצמו הגדיר את לפיד - מאשר לממשלת ימין בראשות נתניהו. בנט הוסיף כי "נתניהו מוכר את עקרונותיו לשמאל" - אך שוכח כי הוא שכשל לעבור את אחוז החסימה בבחירות מועד א' וסירב להצטרף לממשלת נתניהו אחרי הבחירות האחרונות, ובכך הגדיל את המשקל הסגולי של מפלגות השמאל בממשלה. כעת בנט מציע לזרוק את עקרונות הימין מהחלון לטובת "הטיפול בקורונה". שותפתו, איילת שקד, ויתרה כשרת המשפטים על מינוי דמות לאומית לראש מחלקת הבג"צים כי היא "בוחרת את מלחמותיה", וכעת מאמצת טרמינולוגיית שמאל בנוגע לתיקי ראש הממשלה ("לא ניתן לנתניהו להתחמק ממשפט").

נתניהו לא חף מטעויות רבות וחמורות, שאותן מניתי בעצמי בעבר ("תנאי לתמיכת הימין: משילות עכשיו", נובמבר 2019), אך בראייה כוללת, תחת ידיו הטרור בדעיכה, הכלכלה איתנה (גם בקורונה) ומעמדה הבינלאומי של ישראל חזק מאי פעם. לא בכדי אמר איימן עודה, חבר בקואליציית ה־60 של סער, כי "הפלת נתניהו זו משימה לאומית" - של הפלשתינים, כמובן. בממשל ביידן הבא עלינו לרעה נתניהו בהחלט זקוק לחיזוק מימין, דוגמת זה שסמוטריץ' מציע, אך מי שמשייך עצמו לגוש השמאל, או מוותר מראש על מימוש מדיניות ימין, לא יכול לחלק ציונים על ימניות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו