יוצאות מהצללים: לוחמות 8200 נחשפות

לילה. קבוצה קטנה של לוחמות מסיימת זחילה של עשרות קילומטרים בדרך מלאה קוצים וסלעים סמוך לגבול, ומתקבצת מתחת לעץ רחב צמרת. הנעליים האדומות שלהן נבלעות בעלטה, השיער השופע מכונס בתוך הקסדות הכהות. הן לא בודקות מה קרה למדים במהלך הזחילה הקשה, רק מסדרות את הנשימה ואת הציוד הטכנולוגי הכבד שעל גבן. פוקדות על העיניים להתרגל לחשכה במהירות, משקיפות על הסביבה, ובעיקר זו על זו. גורל הצלחת המשימה שאליה נשלחו בשירות 8200 תלוי רק בהן.

כבר שעות ארוכות שהן שותקות, זה השיעור שלמדו ביום הראשון לגיוסן: "לדבר עם העיניים". לכל מצמוץ, לכל הרמת גבה או הזזת אצבע, יש משמעות. כך הן מסמנות על מצוקה, או מאותתות שהן מוכנות לצאת לפעולה. אי אפשר להבחין בהן - הן מוסוות היטב בתוך העלטה. כורעות בדממה, ושיחת העיניים הערנית כמו קולחת מעצמה. כל אחת יודעת בדיוק מה מצבה של רעותה. הן מבינות זו את זו לפרטי פרטים.

כשכולן מוכנות, המפקדת מסמנת בהינד עפעף: יוצאים לפעולה. והן נבלעות בחשכה. אף אחד לא ישמע על הפעולה שביצעו, למרות שאי אפשר בלעדיה.

זו ההזדמנות הראשונה לשמוע עליהן.

לפני כארבע שנים, בחשאיות השמורה לחיל המודיעין, הוקמה פלגת הלוחמות של 8200, שנחשפת כאן לראשונה. היא פועלת במסגרת יחידת הלוחמה של 8200, שמשלבת לוחמים וטכנולוגיה ומהווה את הסיירת של החיל. כאן, הלוחמים הם גם מומחים בטכנולוגיה, ובעצם, ההפך: הם קודם כל טכנולוגים, ורק אחר כך לוחמים. כך הם גם מגויסים ליחידה: ראשית, נבחנת התאמתם לביצוע המשימות הטכנולוגיות, ורק אחר כך כשירותם לשמש לוחמים.

"אנחנו מביאים את הלוחמים והלוחמות ברמה הכי גבוהה, שהם גם טכנולוגים ברמה הכי גבוהה", אומר סא"ל ד' (36), שמפקד על היחידה זה כמה חודשים. ד' שירת כלוחם, ורק כאן הכיר מקרוב את העולם הטכנולוגי.

היחידה הלוחמת היא זרוע השטח של 8200, שמגיעה למקומות שאי אפשר להגיע אליהם דרך המקלדת. הלוחמים לא רק מביאים את הטכנולוגיה לחזית, אלא גם מפעילים אותה: הם אמורים לעשות בשטח האויב, או סמוך לו, את מה שהמפתחים והמתכנתים לא יכולים לעשות מרחוק.

לכאורה, העידן החדש הוא גן עדן טכנולוגי. לכולם יש מחשב, כולם גולשים באינטרנט ושולחים מיילים, לכולם יש סלולרי, פייסבוק, ווטסאפ. כל אלה מייצרים שטף אינסופי של מידע. התוקף רק צריך לפתח כלים ושיטות לאסוף את המידע הזה ולנתח אותו - ויש לו הכל.

במציאות זה כמובן הרבה פחות פשוט. ראשית, צריך לאסוף את המידע. השיחות בווטסאפ, למשל, מוצפנות מקצה לקצה. גם התוכנות של אפל (בשונה מאנדרואיד) אינן פתוחות למשתמש. לא הרבה מדינות יודעות לעקוף הגנות, לפרוץ הצפנות, ולעשות את זה בלי להותיר טביעות אצבע.

שנית, צריך למיין את המידע. בעבר, העיקר היה בסיגינט (signal intelligence, ובעברית פשוטה - האזנות). 8200 הקשיבה לשיחות, ומה שחשוב הוקפץ לראש הרשימה. זה תהליך שאפשר לעשות בהיקף קטן, אבל מי שרוצה ללקט בכל יום מאות מיליוני מיילים, תכתובות אישיות ופריטי מידע אחרים, זקוק למערכות־על, שיידעו לאגור את המידע ולנתח אותו אוטומטית.

שלישית, וחשוב מכל - גם האויב לומד ומשתפר. הן בניסיונות לאסוף מידע בישראל באמצעות הסייבר, תחום שבו איראן פעילה מאוד, אבל מי שמפתיע ביכולת ובהתקדמות השיטתית שלו הוא דווקא חמאס; הן במאמץ הגנתי לשבש את הפעילות הישראלית, באמצעות הגנות והתקנים שונים שנועדו להגן על המערכות; והן בנקיטת אמצעי זהירות קיצוניים. רוב גורמי הטרור (בעזה, ביו"ש וגם בלבנון) הבינו שישראל היא מעצמה טכנולוגית, ועברו כבר מזמן לתקשר בדרכים אלטרנטיביות. הם מרחיקים טלפונים מפגישות, מתוך ידיעה שאפשר להפעיל את הרמקול הפנימי ואת המצלמה גם מרחוק, ונמנעים מלשלוח הודעות או מיילים, או משתמשים במילות קוד מוסכמות.

"אנחנו נחשפים ליכולות הללו של האויב יותר מהחייל הממוצע בצה"ל", אומר סא"ל ד'. "רכיב ביטחון המידע אצלם הפך להיות דרמטי. זה מחייב אותנו גם לשמור על עצמנו וגם לשמור על שיטות העבודה ועל הטכנולוגיה, כדי שלא ניחשף, ובאותו זמן - למצוא פרצות אצל הצד השני ולדעת לנצל אותן".

את כל ההגנות הללו קשה מאוד, ולעיתים בלתי אפשרי, לעקוף מרחוק: לכן צריך להגיע אל האויב פיזית. אל השטח שלו, אל הבתים שלו, לעתים אליו עצמו. לשם כך נדרשים לוחמים. הפעילות ביחידה מתבצעת בשטח - זה יכול להיות כפר פלשתיני מנומנם באמצע הלילה, אבל זה יכול להיות גם שטח אויב מעבר לגבול, עם היתקלות באש. היחידה היא "כוח על־זירתי" - הלוחמים והלוחמות עובדים בכל זירה, בכל מתאר שטח. לשם כך דרושים תכנון ולמידה עמוקים לפני כל מבצע, כדי להתאים את דרכי הפעולה לתנאים בשטח.

שם, לוחמי ולוחמות 8200 יידרשו לעשות את מה שלמדו. בעבר זה היה סיגינט, להביא אוזניים קרוב ככל האפשר ליעד. היום, בעידן הסייבר, אלה טכנולוגיות ואמצעים אחרים, מתקדמים בהרבה. לעיתים זה להתקין משהו, לעיתים לקחת משהו, לעיתים לדעת לפצח משהו בשטח, כדי להפיק מידע בזמן אמת. כל מבצע דורש פתרון מבצעי אחר, שלעיתים נתפר ליחידה באופן ייחודי וחד־פעמי. אין חוקיות או חזרה על מבצעים; הלוחמים והלוחמות נדרשים להתאים את עצמם לכל מבצע מחדש, תפיסה שונה מזו של הרבה יחידות בצבא.

יתרונה של היחידה הלוחמת הוא ביחידת האם שלה, 8200. 8200 מורכבת ממרכזים, שכל אחד מהם עוסק בנושא אחר - רובם בפנים השונות של עולם הסייבר. היחידה הלוחמת עובדת עם כל המרכזים ומקיימת איתם קשר יומיומי הדוק, מה שמאפשר לה למצוא את הפתרונות לבעיות השונות. לפעמים הפתרונות הללו באים מתוך המרכזים, לפעמים מהיחידה, ולפעמים מהיחידות המבצעיות בשטח.

למעשה, מדובר ביחידת בוטיק, שמבצעת משימות שאי אפשר לפתור באמצעים אחרים או על ידי כוחות אחרים. ככל שהאויב מתקדם ומשתכלל, הביקוש לפתרונות האלה גדל. "הלוחמים אצלנו חייבים להכיר את כל הטכנולוגיות היטב ולעומק, כי לעיתים קרובות הם נדרשים לקבל החלטות או לתת פתרונות בשטח", אומר סא"ל ד'.

בהרבה מאוד מקרים, מה שלא ייעשה בזמן אמת, כבר לא ייעשה אחר כך. כי ביום שאחרי, היריב ישמיד ראיות או ייעלם, וגם אם לא, ספק אם צה"ל יחזור לשם. לכן, הסוגיה של כאן ועכשיו היא קריטית. לדעת להשתמש בכל האמצעים ולהניב באמצעותם את מקסימום המידע, לטובת המבצע ולצרכים מודיעיניים נוספים בעתיד.

לאתר, למיין, לוודא

יחידת הלוחמים של 8200 הוקמה לפני כמה עשורים כגדוד מילואים, והפכה לסדירה בשנת 2011. גם היום משרתים בה אנשי מילואים בתפקידי לחימה, והם שומרים על כשירות ומשתתפים בלא מעט מהמבצעים. במהלך השנים עברה היחידה שינויים והתאמות, לפי המציאות והטכנולוגיה המשתנה. הלוחמים, ועכשיו גם הלוחמות, פועלים כל הזמן ובכל תוואי שטח, ומותאמים לתפאורה המקומית.

היחידה אמנם שייכת ל־8200, אבל עובדת בתיאום עם כל גורמי הביטחון והמודיעין בישראל. כלומר, כל מי שהוא לקוח של יחידת האם 8200, הוא גם לקוח של היחידה הלוחמת שלה.

בשנים האחרונות נתקלת 8200 בלא מעט בעיות בגיוס לוחמים. ליחידה יש אמנם עדיפות בגיוס על פני כל יחידה אחרת בצה"ל (למעט קורס טיס), אבל האתגר בגיוס בנים טכנולוגים־לוחמים הוא גדול. מי שכבר החליט להיות לוחם, מעדיף ללכת לסיירות המובחרות ולגדודים הלוחמים; ומי שהחליט להיות טכנולוג למרות הפרופיל הקרבי (כאמור, ל־8200 יש הפריבילגיה לשלוף את מי שהיא רוצה על בסיס התאמתו, מתוך הבנה שלחזית הטכנולוגית יש כיום חשיבות עליונה), מעדיף בדרך כלל לשבת במטה ולכתוב שורות קוד.

כדי להתמודד עם האתגר הזה מצאה היחידה כמה פתרונות. הראשון הוא חשיפה. החשאיות אמנם טובה לעסקים, אבל רעה לגיוס. הצעירים, כאמור, הולכים בדרך כלל לאן שהם מכירים ויודעים. גם סיירת מטכ"ל ושלדג ושייטת 13 חשאיות, אבל לאורך השנים פורסמו עליהן אינסוף כתבות, ספרים וסרטים, והמורשת המבצעית שלהן ארוכה ומושכת עבור בני הנוער שמחפשים אקשן.

יחידת הלוחמים של 8200 צעירה ואנונימית. כדי לדלג מעל המשוכה הזאת הוחלט לחשוף אותה לפני כשמונה שנים, בכתבה במוסף הזה. זו היתה אז יחידה של בנים־לוחמים בלבד, שהוקמה כלקח מהאינתיפאדה השנייה ומהפעילות בעזה, ומהצורך להתגבר על המכשולים שמציב האויב בפני צה"ל בכלל ו־8200 בפרט.

הצורך הכרוני בכוח אדם יותר איכותי ומקצועי הוביל להחלטה השנייה, שהתקבלה ב־2017 - לגייס בנות ליחידה. זה התאפשר קודם כל על רקע הצלחתן של נשים בתפקידי לחימה אחרים בצה"ל: כמחצית מהלוחמים במערך ההגנה האווירית ובגדודי החילוץ וההצלה של פיקוד העורף (שמבצעים את עיקר פעילות הבט"ש בשטחים) הם בנות, וזה גם המצב בגדודים המעורבים שמבצעים את הגנת הגבולות - קרקל, אריות הירדן ולביאי הבקעה.

הפעילות המוצלחת הזאת גרמה לעוד ועוד בנות לרצות לשרת בקרבי. יש כיום ביקוש גבוה מאוד בקרב מתגייסות לשלל תפקידי שטח; האטרקטיביים במיוחד, כתמיד, הם תפקידי ההדרכה - בחי"ר, בשריון, בתותחנים ובהנדסה - אבל תפקידי הלחימה לא מפגרים הרבה מאחור. לחלק מהבנות בעלות הכישורים הטכנולוגיים אין את הפרופיל המתאים או את המוטיבציה (נשים, כזכור, צריכות לבקש להיות לוחמות, בשונה מגברים), וחלקן מעדיפות לשרת ביחידות ובתפקידים מוכרים יותר.

זה מגדיל עוד יותר את האתגר של היחידה: לאתר את המוכשרות, למיין אותן, לוודא שהן גם רוצות לשרת כלוחמות, ואז להעביר אותן תהליך הכשרה כפול ומפרך: טכנולוגי - ולחימתי. בשלושת המחזורים שגויסו מאז שהיחידה נפתחה לשירות נשים, סיימו את מסלול ההכשרה רק כמה עשרות בנות.

"שיקול דעת בוגר"

גם אם תחפשו טוב, לא תמצאו את התפקיד "לוחמת 8200" במנילה (רשימת התפקידים) המוצעת לבנות לפני גיוס, וגם לא באתר מיטב, שמספק מידע למתגייסים. הלוחמות הטכנולוגיות מאותרות לתפקיד על פי נתוני קב"א גבוהים, רבות מהן בוגרות מגמות ריאליות בתיכון, ומקצתן מגיעות לאחר שפרשו ממסלולים יוקרתיים כמו קורס טיס וקורס חובלים.

זאת גם הסיבה שאמ"ן החליט לשתף פעולה עם הכתבה: כדי לגרום לבנות להכיר את היחידה ולבקש לשרת בה, ובמידה שפונים אליהן - לא לשלול על הסף.

"אני רואה בכתבה הזאת הזדמנות גדולה", אומר סא"ל ד'. "לא שיש לנו בעיות ביקוש, אבל כתבה כזאת יכולה לפתוח את הראש להרבה נשים שעוברות ראיונות באמ"ן, גם כאלו שלא חשבו להגיע למערך הלוחם ורוצות להגיע ל־8200. סיפור הלוחמות ביחידה הוא דוגמה מצוינת של שילוב נשים בתפקידי לחימה".

"לוחמות טכנולוגיות", הוא מכנה אותן. מבחינתו, "החלק הלחימתי הוא הדנ"א של התפקיד. בהתחלה השילוב שלהן היה אתגר, אבל מהר מאוד זה עלה על הפסים הנכונים. המוטיבציה שלהן להוכיח את עצמן היא ענקית. הן חלוצות. ויש להן הרבה יתרונות יחסיים אצלנו, שמניבים תוצרת מבצעית מרשימה".

מה למשל?

"לנשים לוחמות יש שיקול דעת יותר בוגר בגיל הזה מאשר לגברים לוחמים. בעבודה שלנו, הבגרות ושיקול הדעת הם חשובים, כי מחיר הטעות הוא דרמטי".

למרות שפלגת הלוחמות פועלת בנפרד מפלגת הלוחמים, ביחידה מקפידים להתאים כל פעולה ללוחם או ללוחמת בעלי הכישורים המתאימים לביצועה, ולא לפי הבחנה מגדרית. כך שהלוחמות נדרשות לכל פעולה בכל גזרה, ושתי הפלגות, הלוחמים והלוחמות, פועלות במקביל, ובעת הצורך יוצאות למבצעים משותפים. עם זאת, הנשים מהוות רק כ־15 אחוז מכלל הלוחמים ביחידה.

אחד הקריטריונים לבחירת הלוחם או הלוחמת שיבצעו פעולה מסוימת הוא פיזי. הליכה ארוכה מאוד שמלווה בנשיאת משאות כבדים תוביל, קרוב לוודאי, לבחירה בכוח של לוחמים. מנגד, יש פעילויות שבהן יש עדיפות לנשים.

מידת הסיכון, אומרים ביחידה, אינה מהווה שיקול. מדובר ביחידה לוחמת, שסיכונים הם חלק מהחיים בה, ושמיועדת להיות חלק מכל מתאר מלחמתי, לצד הכוחות המתמרנים - כולל חצייה של הגבול לשטח האויב. סביר להניח שזה קורה גם כיום, במבצעים שבהם משתתפת היחידה במב"מ, המערכה שבין המלחמות.

"בשדה הקרב המודרני צריך יותר מרימון או רובה", אומר סא"ל ד'. "פעם היו רק קרבות שי"ן בשי"ן (שריון בשריון) או חי"ר בחי"ר. היום הטכנולוגיה מביאה יתרונות אדירים. הלוחמות יהיו חלק מכל מתאר פעולה במלחמה. השיקול היחיד שלפיו נקבל החלטות יהיה מקצועי, לא מגדרי".

לרוב המבצעים שבהם משתתפות הלוחמות קודם נוהל קרב ממושך. רק מקצתם מתבצעים מעכשיו לעכשיו. הסיבה להכנות הממושכות היא שבדרך כלל מדובר במשימות טכנולוגיות מורכבות, שמצריכות הכנה מדוקדקת.

בפועל, הלוחמות מקבלות מטרה מבצעית, מפרקות את הבעיה ומתחילות תהליך לימודי עמוק. הן לומדות את גורמי הפעולה ובונות פתרון ייעודי וייחודי, המתבסס על סל הכלים הטכנולוגי והמבצעי של היחידה. אחרי בניית הפתרון, הן ניגשות לשלב ההכנות, בהתאם למבצע. אלו נמשכות לעיתים כמה חודשים, ולא פעם, כוללות גם מודלים.

אנשי 8200 מעורבים באופן פעיל בתכנון כל מבצע. "בצה"ל, מי שפיתח את טנק המרכבה הוא לא זה שמלמד איך יורים בו", אומר בכיר ביחידה. "אצלנו כן. מי שפיתח את הטכנולוגיה המתקדמת בעולם גם מלמד אותנו וגם מעורב בתהליך בזמן המבצע, כי לכל שאלה מודיעינית יש מענה טכנולוגי שצריך לפתח".

"8200 באים עם בעיה, ואנחנו מביאים את הפתרון לבעיה", אומרת סרן א', מפקדת פלגת הלוחמות. "כל מבצע שונה מקודמו, הסיכוי שאתקל במבצע שכבר עשינו שואף לאפס. וזה מחייב כל לוחמת לדעת להביא את עצמה עד הקצה ומעבר לו, ולפתוח את קו המחשבה למשהו שהוא אינסופי. אנחנו הזרוע המבצעית של 8200. אין דבר מתחת להכי טוב".

וסא"ל ד' מוסיף: "הגיוון בפעילות שלנו הוא עצום. אני לא חושב שיש עוד יחידה בצבא שיש לה קשת כזאת של פעולות".

"נכנסתי מהר ללופ"

פלגת הלוחמות ממוקמת במרכז הבסיס, סמוך לפלגת הלוחמים. כאן הן מתאמנות, בנפרד מהבנים, כאן הן מתכוננות לפעולות, ומכאן הן יוצאות למשימות ארוכות, שמהן יחזרו רק בסופי שבוע. מגורי הבנים סמוכים למגורי הבנות, ושלט מפריד ביניהם: "בנים מחוץ לתחום, בפקודה!".

דלת פתוחה חושפת חדר מסודר בקפידה. שמיכות מקופלות על מיטות קומתיים. ברחבה קטנה פזורים ארבעה ספסלי עץ, שעליהם נערכות ארוחות צוות משותפות. בין שני עצי אקליפטוס רחבי גזע תלוי ערסל צבעוני לרגעי הפנאי המועטים, ובפינה אחרת מתקן להרמת משקולות.

החשיפה אינה קלה להן. "יש מבצעים שעשיתי עליהם פחות דיונים מאשר על הכתבה הזאת", אומר בכיר ביחידה כשאנחנו נכנסים לכיתת הלימוד. הקירות לבנים וריקים. את הלוח המחיק דאגו למחוק עם חומרי ניקוי, עד שהוא בוהק בלובנו, כאילו מעולם לא השתמשו בו. את הטלפון הנייד אנחנו מתבקשים להשאיר בחוץ.

הלוחמות נכנסות לחדר, לבושות בסרבלים מבצעיים וחמושות ברובים. גם במראה שלהן, המכונה בסלנג הצבאי "וואסח", הן יכולות להתחרות בהצלחה עם ג'י.איי. ג'יין ודומותיה. כשאני מבקשת להיכנס למתחם האימונים, הן מגחכות: "גם כשחיילי תחזוקה באים לכאן לפתוח סתימה בביוב, הם צריכים להודיע על כך מראש, כדי שננעל את הציוד בארונות ונהפוך את החדרים לסטריליים". 

למרות שהראיון הוגדר כמשימה חשובה, בפקודה, הן נעות באי נוחות בכיסאותיהן. סרן א' (24), מפקדת הפלגה, הגיעה ליחידה לפני שנתיים מיחידת עילית בחי"ר. היא נולדה להורים שעלו מרוסיה וגדלה בחיפה, בת אמצעית מתוך שלוש אחיות. "לאבא שלי לא היה מובן מאליו שהבנות שלו יתגייסו לצבא", היא אומרת. "מאחר שבתיכון התנדבתי במד"א, תכננתי לעשות קורס פרמדיקים ולהמשיך ללימודי רפואה.

"כמה שבועות לפני הגיוס, בהשראת ובעידוד בן הזוג שלי, שהוא עולה חדש שהתגייס לשירות קרבי, החלטתי לעשות בצבא משהו אחר, שלא אוכל לעשות בחיים האזרחיים. התחלתי לחקור את עולם הלוחמה של הבנות, והלכתי לגיבוש קרקל. אבא שלי לקח את זה מאוד קשה. אבל ברגע שהוא הבין במה מדובר וראה את התגובות, הוא עף על זה בכל הכוח. אמר לי, 'תשאפי גבוה'".

א' יצאה לקצונה, וחזרה כמפקדת צוות ביחידת עילית. שם פיקדה על שלושה צוותים. לפני שנתיים, רגע לפני השחרור, שמעה מהמפקד שלה שב־8200 מחפשים לוחמות.

"הוא המליץ לי ללכת לשם לראיון, לבדוק את האופציה. אני כבר חשבתי על הלימודים באזרחות, אבל החלטתי ללכת בכל זאת. בסוף הראיון היו לי ניצוצות בעיניים, הרגשתי שזו זכות, להיות חלק ממשהו ענק. הודעתי לצבא שאני מוותרת על השחרור, חתמתי קבע לעוד שנתיים, ובתוך חודש הייתי כאן. 

"היו לי שבועיים למידה, די מהר נכנסתי ללופ של המבצעים. המעבר היה חד וקשה - מיחידה שעובדת בתחום מאוד מסוים, עם מטרה ברורה, למקום ששופע עבודה בכל כך הרבה גזרות.

"בימים הראשונים הרגשתי שנחתתי בכוכב אחר. מעולם לא חשבתי על עצמי כעל אדם טכנולוגי ולא הגעתי למצב שבו אני צריכה להתעסק עם החומרים האלה. ניסיתי לבוא בראש פתוח, והחלטתי שאני מקבלת את האתגר. כל פעם שהרגשתי קושי, חזרתי בלב על המנטרה שעזרה לי להשאיר את הראש מעל המים בכל התקופה - שאני פורצת את הגבולות שלי. 

"עם הזמן גיליתי כמה אני אוהבת את זה וכמה אני טובה במה שאני עושה. אני משתדלת כל יום למצוא את האתגר. הידיעה שכבשתי עוד פסגה, גבוהה יותר ותלולה יותר מקודמותיה, מביאה איתה סיפוק אדיר להמשיך להסתכל קדימה אל הפסגה הבאה". 

במבצע הראשון פיקדת על לוחמות שהיו יותר מנוסות ממך בתחום הטכנולוגי. איך הרגשת?

"הייתי מאוד נוקשה. החזקתי את המושכות אצלי, לא נתתי לאף אחד להוביל. חשבתי שאצטרך לבדוק את החיילות שלי ולפקח על כל פעולה קטנה שהן עושות. ובבת אחת גיליתי שטעיתי בגדול. ראיתי את הרמה הגבוהה שלהן, ראיתי את היכולת של היחידה, והייתי בהלם. ברגע אחד נחתה עלי ההבנה שהגעתי למקום עם סטנדרט אחר של מקצועיות. התמלאתי בביטחון שהן יודעות איך לבצע את המשימות שלהן על הצד הטוב ביותר, והן אוהבות את מה שהן עושות. למדתי לשחרר ולסמוך עליהן, הבנתי שאני לא צריכה להיות קשוחה. שיניתי גישה ב־180 מעלות. כשאני מטילה על מישהי משהו, זה 'שגר ושכח'. הכל מתקתק". 

את יוצאת איתן לשטח?

"לרוב כן, תלוי במשימה. אני משתדלת להיות במבצעים עד כמה שאפשר, כדי לקבל את ההחלטות בשטח. אבל לפעמים צריך לדעת גם לתת למפקדות שתחתיי להוביל בשטח, בזמן שאני בבקרה ממקום אחר.

"אני נבחנת גם בשגרה. על פי הדרך שבה אני מתפעלת את השגרה, היחידה תדע להתכונן למבצע הבא. והמבצע הבא יכול להתחיל מייד". 

יש שוני בין הפיקוד שהכרת קודם לבין התפקיד שלך עכשיו?

"כאן הפיקוד הוא בגובה העיניים, קצת משפחתי. קפה כל בוקר, ואם אפשר גם בערב. זה שונה ממה שמוכר ומקובל ביחידות שאני מכירה. אני ביחסים מאוד קרובים עם החיילות שלי, אני מכבדת אותן ולומדת מהן". 

בן הזוג שלה השתחרר לאחרונה והתחיל ללמוד לתואר ראשון. "אנחנו שבע שנים ביחד, התרגלנו כבר לפגישות בסופי שבוע בלבד, כי גם הוא היה לוחם. בזמן פעילות מבצעית יותר קשה לשמור על קשר, כי לא תמיד יש טלפון, או שהטלפון נעלם לשבועיים. אבל הוא מבין את זה".

היא אמורה להשתחרר בקיץ, אבל ביחידה לוחצים שתישאר, ומציעים לה תפקידים מאתגרים. "אני בצומת דרכים. הלימודים האקדמיים והאזרחות קורצים לי. בן הזוג שלי וההורים דוחפים אותי להישאר, אבל תומכים בכל החלטה שאקח. אני עוד מתלבטת".

"בנו אותי כאדם"

אף אחת מהלוחמות ביחידה לא ידעה בדיוק מה כרוך בתפקיד, גם לא במהלך ההכשרה הארוכה והקשה, שארכה למעלה משנה. אפילו את מועד סיום ההכשרה לא גילו להן מראש, כחלק מהתפיסה שעליהן להיות דרוכות ומוכנות לכל תרחיש, בכל רגע. כולן חתמו, כמו כל לוחמת בצה"ל, על התחייבות לשרת שירות זהה באורכו לזה של הבנים - שנתיים ושמונה חודשים, כולל שירות מילואים בעתיד. כולן התבקשו לשמור על סודיות מוחלטת, גם בפני החברים והמשפחה, כולל איסור לחשוף ברשתות החברתיות את תפקידן או להעלות תמונות כלשהן משירותן הצבאי.

הלוחמות עוברות טירונות 05 לצד טירוניות בפלח"צ (פלוגות חילוץ והצלה), במשך כחמישה חודשים. אחריה הן עוברות הכשרה נוספת, שמסמיכה אותן כרובאי 07. לוחמות היחידה מופרדות משאר הבנות ומקבלות משימות נוספות, בלי לדעת עדיין את התפקיד שאליו הן מיועדות. עם סיום הטירונות הן מגיעות למתחם ההדרכה של היחידה, ועוברות הכשרה ייעודית, המשלבת תכנים טכנולוגיים אקדמיים וכושר מבצעי. זו נמשכת חצי שנה.

"מאחר שלכל מבצע יש גוון שונה, המטרה היא להכשיר את הלוחמות להכיר את הכלים הספציפיים שישמשו אותן", אומרת סגן י' (22), קצינת ההדרכה. "כולנו בקיאות בטכנולוגיות של היחידה, אבל כל לוחמת מקבלת תפקיד שבו היא מתמחה לפי כישוריה ולפי הצרכים". 

י' היא בוגרת המחזור הראשון של הלוחמות ביחידה. אחר כך יצאה לקצונה, פיקדה על צוות במחזור השני, והפכה להיות קצינת ההדרכה הראשונה - תפקיד שאויש עד אז על ידי לוחם.

״לפני הגיוס לא הכרתי לוחמות ולא ידעתי מה זה להיות לוחמת", היא מספרת. "כדי להיות מוכנה, הכנסתי את עצמי למשטר אימונים לפני הגיוס, הלכתי למאמן כושר, התחלתי לרוץ. ניסיתי להבין מה הדרישות של בוחן בר־אור (בוחן כושר גופני). בדיעבד, לא ידעתי איזה בחנים מחכים לי.

"הטירונות היתה חוויה מאתגרת. לא ידעתי לאיזה תהליך אני נכנסת. לא ידעתי מה עומד לפניי. עמדתי באתגרים שלא האמנתי שאוכל לעמוד בהם - מסעות, קרבות מגע. האימונים גם בנו אותי כאדם, ולא רק כלוחמת". 

איך היתה ההשתלבות ביחידה לוחמת שיש בה רק גברים?

"אתגר גדול. כשנכנסנו להכשרה, היא היתה מותאמת פיזית לגברים. המפקדים היו צריכים לעשות שינויים כדי להתאים אותה לנשים. הצוות שלי ואני עברנו את המכשולים האלה, ואני רוצה להאמין שבזכות ההצלחות שלנו, הצלחנו לשנות את התפיסה של אלה שהיו להם ספקות לגבינו.

"כיום, כשאני מסתכלת על העשייה שלי כלוחמת, כמפקדת צוות וכקצינת ההדרכה ביחידה, אני רואה איך תפיסת הלוחמות השתנתה אצל המפקדים. אני מאמינה שאין עוררין על העוצמה שלנו". 

לפני יציאה למבצע יש פחד?

"תמיד. זו אחריות גדולה על הכתפיים. ההתמודדות עם הפחד היא חלק ממה שהופך את זה למעניין. בהכשרה אנחנו מביאים לוחמים ולוחמות לקצה גבול היכולת, וזה עוזר, אבל לעולם לא אצליח להמחיש חשש מבצעי באמצעות לימוד. הכלי שיש לנו הוא הצוות. אחוות לוחמות. הפתרון לפחד הוא הידיעה שהלוחמת שאיתי תהיה שם בשבילי". 

"חברות לכל החיים"

"המילה 'לוחמת' קרצה לי, אבל לא הבנתי את המשמעות", אומרת סגן ע' (22) מהמרכז. "בדיעבד זה מכיל הרבה יותר אתגרים ממה שחשבתי". לעומתה, סמלת ר' (20) מהצפון מודה שלא חלמה שתהיה לוחמת. "זימנו אותי למיונים והתקבלתי, אבל לא היה לי מושג מה מצפה לי. ביום הראשון בטירונות הייתי בהלם. לא הבנתי מה עושים, לא תיארתי לי את רמת הקושי הפיזי".

ואם היית יודעת?

"לא בטוח שהייתי מגיעה לכאן", היא מחייכת.

המ"פ, סרן א', מספרת שר' עברה מהפך בעת שירותה ביחידה. "היום, כל תחום הלוחמה בפלגה הוא באחריותה. בעוד שבועות אחדים היא תרד למחנה האימונים בזיקים, לפקד על הטירוניות החדשות". 

לוחמת נוספת ביחידה היא סמלת א'. "בטירונות לימדו אותנו לעבוד אחת עם השנייה", היא אומרת, "את צריכה ללמוד להתמודד עם כולן ולקרוא את הבעת הפנים של כל אחת - מה היא מרגישה, האם היא צריכה עזרה או מעדיפה להיות לבד. מתי היא שמחה או עצובה. מי רגישה לקור וצריכה שידאגו לה. לדעת הכל אחת על השנייה.

"לא התחלנו כחברות הכי טובות. אבל ככל שעוברים יותר דברים, לומדים להכיל אחת את השנייה ברגעים הכי קשים. כל אחת מאיתנו למדה המון דברים על האחרות, היינו נוכחות בנקודות הקיצון של כל אחת, ושמרנו אחת על השנייה כמו אחיות. כשאנחנו מתמודדות עם סיטואציות קשות, זה גורם לנו להכיר זו את זו יותר טוב ולדעת בדיוק מה כל אחת צריכה עוד לפני שהיא מבקשת. זה יוצר חברוּת שאין בכל מקום. זאת חברות שתלווה אותנו כל החיים. 

"לא אשקר, בהכשרה יש לפעמים מתיחויות, תחרותיות, אבל זו תחרות בריאה. במשימות המבצעיות אין לזה מקום".

עבורה, האתגר הטכנולוגי היה מאוד משמעותי. "הראו לנו יכולות טכנולוגיות של היחידה, וזה נראה כמו סרט מדע בדיוני, בסינית. למדתי בתיכון מקצועות מדעיים, אבל הידע שצברתי לא היה דומה למה שראיתי שם. זה לא שבר אותי, אבל הייתי צריכה לעבוד קשה כדי להצליח. זה היה אתגר גם לבנות האחרות, ופשוט היינו שם אחת בשביל השנייה". 

סגן ע': "אני כבר בקבע, וחלק מהלוחמות שהיו איתי כבר סיימו את השירות הסדיר והשתחררו. אני שומרת על קשר עם רבות מהן. יש לנו חוויות משותפות שלא נשכח, יש דברים שרק הן יודעות עלי. מאחר שאנחנו ביחידה כל כך סודית ומבצעית, היו דברים שיכולתי לספר רק להן, זה יוצר רמת אינטימיות אחרת מאשר עם חברות בחוץ. 

"מתחילת ההכשרה אנחנו ביחד 24/7. אוכלות, ישנות, מתאמנות, לומדות ביחד. זה אתגר משמעותי, אבל גם חיבור שאי אפשר להסביר במילים. האינטנסיביות של ההכשרה המשותפת מאפשרת אחר כך לסמוך על הלוחמת שלצדךְ במבצע מסוכן". 

סמלת א': "ההכשרה כוללת אינספור אירועים שבהם אנחנו עוברים אתגרים פיזיים משמעותיים, במקביל לשימוש ביכולות הטכנולוגיות שלמדנו. עבורי, האתגר הפיזי הוא הקשה יותר".

"הייתי ממוקדת מטרה"

מפקדי היחידה מדגישים כי הלוחמות לא מקבלות הנחות לעומת הלוחמים, למעט התאמות מסוימות שנעשו במשקל שהן נושאות על גבן. בסוף מסלול ההכשרה הן משתתפות במסע ארוך ומפרך, בדיוק כמו הגברים, שבסופו מצטרפים לפנות בוקר כל חיילי היחידה לעלייה האחרונה בהר שבו נערך הטקס. הטקס מתקיים במעמד מפקד יחידה 8200.

בשנה האחרונה, בגלל הקורונה, לא התקיים הטקס המסורתי, והלוחמות החדשות השתתפו בטקסים אינטימיים, "שהיו לא פחות מרגשים ומגבשים", לדברי סמלת א'. "חיכינו לקבל כומתה שמונה חודשים. היה לנו טקס אינטימי, ודווקא שמחנו, כי רצינו להיות שם לבדנו. 

"צעדנו בלילה קר, שמענו בתוך השקט את הצעדים של האחרות, ועזרנו למי שנזקקה. הרגשנו שייכות ליחידה וזו לזו. לא ידענו כמה קילומטרים עשינו. צעדנו בתוך ערפל כבד, וידענו שלא משנה מה יהיה - נעבור את זה ביחד". 

מתי הבנתן את מהות התפקיד?

סמלת א': "כבר ביום הראשון ביחידה. נכנסנו היישר למבצע, בפול גז. זה היה יום קשוח, מבצע קשוח. מלחיץ. שם נפל לי האסימון, פתאום הכל התחבר כמו פאזל. התפקיד שלי היה להיות אחראית על כל האמצעים הטכנולוגיים. זו היתה אחריות גדולה, וגם גאווה, שיש לי תפקיד כזה. כולם נשאו אלי עיניים, ואני לא ידעתי מה יהיה. עשיתי את מה שלימדו אותי". 

פחדת?

"לא. הרגשתי אחריות גדולה והתרגשות. הייתי ממוקדת מטרה". 

"רק מי שצריך נחשף"

איך נראה יום שגרה שלכן?

סמלת א': "אנחנו פותחות את היום ביחד, בשיחה על היום שלפנינו. רוב היום מוקדש לשמירה על כשירות מבצעית ובהכנות לפעילות, אם יש. אנחנו מאוד משתדלות לסיים את היום בארוחה משותפת". 

סמלת ר': "אנחנו מבצעות גם הרבה תוכני חינוך ותכנים מעשירים אחרים. בסופו של דבר, הבסיס זה הבית שלנו. אנחנו מבשלות פה, מתאמנות, עושות תרגילים, קרב מגע. אנחנו לא מרגישות שאנחנו במרכז הארץ. אנחנו בשטח. המעבר משגרה למבצע יכול לקרות ברגע. בסוף, אנחנו קמות בבוקר כדי להיות מוכנות למבצע הבא". 

סגן ע': "לפעמים אני חושבת שהיום הזה יהיה שגרתי, ואז מגלה שתוך כמה שעות אנחנו צריכות להגיע לפעילות מבצעית באחת מגזרות הליבה של צה"ל. זה מייצר אתגר פיקודי לא פשוט, איך לייצר ללוחמות תחושת ודאות בתנאים של אי ודאות".

סמלת א': "האתגר הכי משמעותי הוא שאי אפשר להתכונן למחר, כי לא יודעים באמת איך ייראה מחר. אפשר רק לחיות את הרגע".

יש הווי עם הלוחמים?

סמלת א': "המסלול שלהם נפרד משלנו, ואין זמן לחיי חברה. אנחנו אחת עם השנייה לתוך הלילה. גם בסופי שבוע כשאנחנו בבית. בימי שישי אנחנו נופלות לשינה עמוקה, בשבתות אנחנו נפגשות".

איך התחושה אחרי מבצע?

סמלת ר': "סיפוק שאי אפשר לתאר במילים, אבל אנחנו מקפידות לא להיכנס לשאננות. מתחקרות מה היה טוב ומה פחות. יכולים להקפיץ אותנו מייד למשימה נוספת". 

סרן א': "גם אם מבצע לא מצליח, לא שוקעים בדיכאון אלא מפיקים לקחים לפעם הבאה".

החובה לשמור על חשאיות קפדנית לא קלה להן. לא קשה לכן לשמור בסוד את מה שאתן עושות מהחברים, מהמשפחה?

"בהתחלה, להוריי היה קשה שאין הרבה אינפורמציה", מספרת סמלת ר'. "כשהייתי חוזרת הביתה ממבצע, הם ממש לא הבינו למה אני לא יכולה לספר מה עשיתי במשך השבוע. עם הזמן הם התחילו לקבל את זה, שואלים אותי רק 'איך היה השבוע', ואני עונה להם שהיה עמוס או שאני עייפה. הם הבינו שלא יוכלו להוציא ממני מידע".

סגן ע': "גם החבר שלי קצין. זה מצחיק, אנחנו מדברים על דברים כלליים שקשורים לצבא, כמו אימוני כושר וכאלה. לא מדברים על הפעילות המבצעית שלי או שלו".

סגן י': "בגלל שהמשפחה שלי לא יודעת מה אנחנו עושים, יוצא שכל דבר קטן שמופיע בעיתון, הם מקשרים אלי, ואני מחייכת בנימוס. התחושה האישית שלי היא שילוב בין הגאווה על דברים שעשיתי לבין צביטה קטנה בלב, שאני לא יכולה לשתף אותם. לשמחתי, האנשים מהיחידה הם משפחה בפני עצמה, ואיתם אני מדברת על כל מה שמותר". 

סגן ע': "לפעמים גם בינינו יש מידור". 

סמלת א': "יש מבצעים שרק חלק מהלוחמות יוצאות אליהם, והשאר ממודרות. כולן עוזרות להן להתכונן למשימה, בלי לדעת מה הן הולכות לעשות ומתי. למדנו להתחמק משאלות באלגנטיות".

סרן א': "כל מבצע הוא מאוד רגיש. אנחנו מקפידות שרק מי שצריך, יהיה חשוף לסוד. גם בינינו".

איך הקורונה השפיעה עליכן? 

סגן י': "הקורונה מהווה אתגר משמעותי ליחידה כמו שלנו, שבה העבודה המשותפת ותכנון המשימות נעשות ביחד. עבדנו בקפסולות. עשינו שיחות ועידה ברשת המסווגת, ונאלצנו לשמור על קשר מרחוק. במהלך הסגרים לא יצאנו הביתה, מה שאִפשר לנו לנצל את הזמן להתכונן יותר". 

סרן א': "לא היתה לנו ברירה אלא למצוא דרכים נוספות לתקשר ולהתנהל. אני לקחתי על עצמי את עניין המורל. כשאני רואה שהחיילות מדוכדכות ומתקשות עם המצב, אני עושה הפסקה ומקיימת שיחה על המצב. אני רואה כמה חשוב להן שאני מקדישה לכך את הזמן". 

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו