"בזכותה אני יודעת שגם אני יכולה": נשים מספרות על הדמויות שעזרו להן לפרוץ

רות פולצ'ק  | מנכ"לית החברות she codes ו־LessTests

בזכות סבתא, אני יודעת שאני יכולה לעשות הכל ולפתור כל דבר

דמות מרכזית בחיי, שגרמה לי להבין שאני מסוגלת לעשות כל דבר, היא סבתי - בת 90, ד"ר לפסיכולוגיה, שפרשה לגמלאות בשנה האחרונה.

במרץ אשתקד, כשפרץ משבר הקורונה, היא עלתה לארץ מארה"ב ושהתה בביתי בבידוד. חלקנו זמן איכות, גם אם דרך מסיכה וכפפות. תמיד היא חינכה אותי ללמוד ולהתאמץ, והזכירה לי שאין דבר שאיני יכולה לעשות או לפתור.

אני עוסקת ביזמות, וליתר דיוק, בפתרון בעיות. כשהתחילה מגיפת הקורונה, ראיתי אותה כבעיה שאני רוצה לסייע בפתרונה.

ראשית רציתי לסייע למערכת הרפואית, כדי לוודא שהצוותים לא יקרסו. לכן הקמתי את מיזם "אמץ רופא" לתמיכה בצוותים הרפואיים בבתי החולים, ובדרך חברתי לנשים מדהימות כמו טל לאופר ועדי כרמון, שביקשו להשיג אותה מטרה בדיוק.

אבל הרגשתי שיש עוד הרבה לעשות, ושלנוכח העיסוק שלי בכלים של פיתוח תוכנה, זה התחום שבו אני יכולה לתרום. מהר מאוד נחשפתי לנושא איגום הבדיקות (מה שמכונה "פולינג"), וזיהיתי כי פרקטיקה זו מתחום הביולוגיה יכולה לעזור להעלות את כמות הבדיקות. שימוש באלגוריתמים, כך חשבתי, יוכל לייעל את התהליך אף יותר. תוך כדי כך נחשפתי לנשים רבות, ובהן מנהלות מעבדות ובכירות במשרד הבריאות. לכן החלטתי להקים חברה בשם LessTests, שמאפשרת למעבדות לייעל את בדיקות הקורונה שלהן תוך כדי שימוש בפולינג קומבינטורי - בדיקת מספר רב של דגימות באמצעות שילוב של טכנולוגיה, רובוטיקה ואלגוריתמיקה.

סיגל דדון־לוי  | מנהלת חטיבת התפעול בקופ"ח מכבי

כשאני מחפשת מודל למצוינות ולחריצות, אני מסתכלת על בתי

במסגרת תפקידי כמנהלת חטיבת התפעול בקופת החולים מכבי, לפני כמה חודשים מוניתי לנהל את המבצע המורכב של חיסוני הקורונה בארגון. הראשונה לחזק אותי ולפרגן הייתה בתי נועה, שמשמשת עבורי מודל למצוינות ולחריצות: כחברה בנבחרת רובוטיקה היא ייצגה את המדינה בתחרויות בינלאומיות; התנדבה בכל שבוע בבתי ספר של החינוך המיוחד; מתנדבת במד"א זה שלוש שנים, גם בשיא תחלואת הקורונה; ולצד כל זאת, היא גם תלמידה מצטיינת.

ניהול מבצע חיסוני הקורונה מורכב מאוד ודורש חשיבה לא שגרתית. כך, למשל, החלטנו לבצע את החיסונים במתקנים נפרדים שבהם מאות עמדות, ומחוץ למרכזים הרפואיים, כדי לאפשר חיסון בטוח ויעיל לחברי מכבי. התנהלות המבצע בסדר מופתי כל כך, עם היענות מרשימה מצד הציבור, התאפשרה הודות לשיתוף פעולה מוצלח מאוד עם כלל האגפים והמחוזות במכבי, בהובלת חטיבות הבריאות והתפעול.

אלפי אחיות וצוותים, שמבצעות ומבצעים את העבודה בשטח ועומדות בעומס עבודה עצום, הובילו את מכבי ואת ישראל למקום שבו הן נמצאות כיום - כ־83 אחוזי מתחסנים, והעבודה עוד מרובה.

מכבי היא ארגון של נשים, בכל רמות הניהול. אני שמחה להיות חלק מהנבחרת הזו, ומבקשת להודות גם למנכ"ל מכבי, רן סער, שמקפיד לקדם נשים לתפקידי מפתח. לאורך שנותיי במערכת הבריאות פגשתי עשרות נשים עוצמתיות בעמדות ניהול בכירות - ואני מרגישה שלקחתי קצת מכל אחת מהן.

שני קופר־זובידה | השגרירה בגאנה, בליבריה ובסיירה ליאון

העובדת שמפרנסת את עצמה ואת אחיה העניקה לי שיעור בכוח רצון

הגעתי לגאנה לפני שלוש שנים לתפקידי הראשון כשגרירה בשירות החוץ של ישראל. הייתי אישה יחידה בין כל שגרירי ישראל באפריקה, ועד היום אני האישה היחידה שמתמודדת עם השילוב בין החיים המקצועיים שלי ביבשת הקשה והמרהיבה הזו, לבין היותי בת זוג ואמא.

אחת מחברות הצוות הגאנאי שלי בשגרירות הייתה אבנה, קצינת התקשורת והעיתונות של השגרירות. עולם המושגים שלה היה זר לי לחלוטין. היא מעולם לא יצאה מגאנה, ותחושת הדחיפות והעבודה סביב היממה לא הייתה מוכרת לה כלל. 

במשבר הקורונה, כשעיקר הפעילות נשען על העבודה מול המדיה במדינה, עבדנו יחד רבות. היא דיווחה לי על המצב בבתי החולים, פירשה עבורי את הפוליטיקה המקומית והכניסה לתקשורת המקומית עשרות ידיעות על ישראל. בשיא המשבר היא פתאום נפתחה. היא סיפרה לי שאמה הייתה רק נערה כשילדה אותה, ושאביה מעולם לא הכיר בה. 

היא גדלה בשוק וסייעה לאמה להעביר על הראש סחורות ממקום למקום, עבודה שבה הרוויחה דולר ליום. ובכל זאת, היא למדה בבית ספר יסודי והמשיכה לתיכון, החליטה להירשם לאוניברסיטה וסיימה את הלימודים בהצלחה. היא מפרנסת את עצמה ואת אחיה הקטן בדירה שאינה מחוברת לרשת המים, שלא לדבר על אינטרנט; והיא קונה לעצמה מנת אוכל אחת ברחוב, וזו תזונתה במהלך היום. 

אבנה משמשת לי תזכורת לחשיבותן של התמדה ומחויבות. אני נזכרת בדברים שהיא עברה כדי להצליח להרוויח את לחמה, ויודעת שגם אני יכולה.

אנהאר מאסרווה | יועצת מעמד האישה במועצת ערערה

אמא אמרה לי: "אם תלמדי, תזכי לעצמאות ותתפתחי"

עברתי בקריירה שלי לא מעט. בין השאר אני מכהנת כמנהלת מחלקת נשים וקידום שוויון מגדרי במרכז לחברה משותפת שבגבעת חביבה, כיועצת לקידום מעמד האישה במועצה מקומית ערערה וכסגנית בדימוס של יו"ר איגוד היועצות בישראל. הכרתי הרבה אנשים והתמודדתי עם שלל אתגרים - אבל האדם שהכי השפיע עלי עד היום הוא אמא שלי.

היום נראה מובן מאליו שנשים יוצאות ללמוד ולעבוד, אבל בילדותי (לא אגלה לפני כמה שנים) זה לא היה המצב. אמא לא ידעה קרוא וכתוב, אבל היא הבינה אמת פשוטה, בהירה וכואבת ואמרה לי תמיד: "צאי ללמוד, כדי שתהיה לך עצמאות כלכלית ושתוכלי לבנות את עצמך בעולם ובחיים". היא ידעה שכדי לא להיות תלויה בגבר אני חייבת להיות משכילה, ודחפה אותי ללמוד באוניברסיטה. אף שאין בלימודים שום סתירה בין הדת למסורת, קשה להגיד שרבות מחברותיי הלכו בדרכי.

את הלקח הזה אני מנסה להנחיל לילדות, לנערות ולנשים צעירות שאני עובדת איתן. לא סוד שמצבן של נשים בחברה הערבית מורכב, ושאנחנו סובלות מאפליה כפולה - מגדרית ולאומית. אנחנו צריכות לשנות סדרי עולם גם בחברה המסורתית שלנו וגם מול מוסדות המדינה, שרואים בנו אזרחיות סוג ב'. כדי להיאבק, להשפיע על כל תחומי החיים ולהיות חלק ממעגל קבלת ההחלטות, אנחנו חייבות להיות לא רק חזקות, אלא גם משכילות ובעלות מקצוע.

אמי האהובה פאטמה ז"ל, שגידלה שבעה ילדים ולא קראה ספר מימיה, הבינה את זה היטב. אני מודה לה בכל יום על כך שהתעקשה איתי. אני מה שאני - בזכותה.

דורית מוצרי פרקש | מנהלת בסלא, חברת ההפצה של טבע

סבתא גרמה לי לאהוב רוקחות - ולחשוב תמיד מחוץ לקופסה

אני עובדת כמנהלת מחלקת רוקחות והבטחת איכות של סלא - חברת ההפצה של טבע בישראל, אשר ממלאת חלק מרכזי בניהול מבצע קליטת מיליוני החיסונים והפצתם לאזרחי ישראל.

סבתא שלי ז"ל, אווה שרף, הייתה רוקחת, והיא זו שנתנה לי את ההשראה ללמוד רוקחות. מצד אחד היא הייתה אישה חזקה, דעתנית ועקשנית מאוד, ומצד אחר - רגישה, רכה, תומכת ומקבלת. היא הייתה אישה של יושרה וערכים: מילה שלה תמיד הייתה מילה.

אני זוכרת שהיא נהגה לומר לי, "העולם הוא כמו מראה: כמו שתתנהגי אליו, כך הוא יתנהג אלייך". אחרי שפרשה לפנסיה מעבודתה באחת מקופות החולים, היא הקימה בית מרקחת שבו הייתי אמורה לעבוד לאחר סיום לימודי הרוקחות. הוא קיים עד היום. אני רוצה לציין שגם במשרד הבריאות וגם בסלא יש נשים מדהימות רבות, שעושות עבודת קודש יוצאת דופן סביב השעון בתקופת המגיפה הקשה הזו. מדובר במשימה לאומית, הדורשת עמידה קפדנית בלוחות זמנים שאינם תמיד הגיוניים, והכל תוך כדי מתן מענה מהיר ואפקטיבי לאתגרים בלתי צפויים.

באמצעות חשיבה מחוץ לקופסה בתנאים מאתגרים, פיתחנו שיטת אריזה ייחודית למגשי החיסונים, המאפשרת לצמצם את מספר הבקבוקים ולהתאימם לצרכים הספציפיים בכל נקודה, על מנת לנצל באופן אופטימלי את כל מנות החיסון שהגיעו לארץ במינימום פחת. השיטה הצליחה כל כך, שהפכנו למוקד "עלייה לרגל" מכל העולם, כדי שיוכלו ללמוד מאיתנו את שיטות העבודה שסייעו לישראל להפוך למובילה בתחום.

שרון פישר | אנליסטית בחברת אבטחת הסייבר קונפידס

המורה בתיכון לימדה אותי לתכנת, להבין שאני מוכשרת לא פחות מגבר - ולפרוץ גבולות

בצבא שירתי כמדריכה ולוחמת סייבר, והיום, בגיל 21, אני עובדת בחברת אבטחת הסייבר קונפידס ומסייעת לחברות קטנות וגדולות להתמגן בפני פריצות סייבר עתידיות.

האישה הראשונה שפתחה לי דלת היא אילנית מסיקה, המורה שלי לתוכנה בתיכון. היא העבירה את החומר בצורה מרתקת כל כך, שלמעשה היא זו שגרמה לי להתאהב במקצוע התכנות בגיל צעיר מאוד. מלבד זאת, היא לימדה אותנו שלנשים יש יכולות זהות לאלו של גברים ועזרה לנו לפרוץ גבולות אישיים.

כך, למשל, באחת התחרויות שבהן השתתפה הכיתה שלי, היא שכנעה אותנו להקים קבוצת בנות. ואכן, זה מה שקרה: היינו קבוצת הבנות היחידה בתחרות, ושימשנו דוגמה לבנות נוספות בגילנו להשתתף בתחרויות תכנות שונות. עובדה: שנה לאחר מכן השתתפו באותה תחרות כמה קבוצות של בנות.

הקורונה לימדה אותי שלנשים וגברים יש בדיוק אותן יכולות. אין דבר שאישה לא יכולה לעשות כמו גבר, אם לא טוב יותר ממנו. זה נכון במיוחד בתחום הסייבר, שדורש יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה - תכונות שנשים מצטיינות בהן. העבודה מהבית בתקופה זו גרמה לי להעצים את עצמי, ולהבין שליכולות הפיתוח העצמי שלי אין סוף.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו