מספרים על יהודי אחד, צדיק, שהיה יכול לכבוש את העולם, אבל לא רצה. יום בהיר אחד, מייד אחרי קריאת שחרית, נכנס אל ביתו הקט סוחר מעשיות אמריקני, שנודע בשם בנט פליקס, והציע לו עסקה חלומית תמורת זיכרונותיו. היהודי הצדיק והמרוד לא התרשם, אך זרם. הוא לא זקוק לבריכה בחצר ולא צריך שטיחים אדומים מקיר לקיר, הוא לא רוצה דרמות מיותרות וגם לא שף פרטי שיבשל לו ארוחות מלכים. זה יהודי שמסתפק במועט, הוא לא רוצה להיות גל גדות.
ובינתיים השנים חלפו, הכוכבים זרחו ומגיפה התפשטה בחוץ. אותו היהודי הפקיד כל הג'ובות שקיבל מאדון בנט פליקס בתוך קופסת נעליים אפורה שהניח בחוסר עניין על אדן החלון של צריפו הרעוע. איש בשכונה הצנועה לא ניחש מה מסתתר בתוכה, ואף גנב לא התעניין בתכולתה. עד שיום אחד נשבה לה רוח מערבית חזקה והעלימה את הקופסה, ואת כל הדולרים שחילק סוחר המעשיות.
בזמן שהשכן שלו פאודי עבר להתגורר על קו לוס אנג'לס־עזה, והבת שלו זמירה החלה מתרוצצת בין שטיחים אדומים, העדיף היהודי מהמעשייה המומצאת שלנו להסתפק במועט. "הפשטות מנצחת", חשב לתומו. לעיתים, דבר מחשבה נוסף היה מתיישב בראשו. לרוב זה קרה כשהיה מצטופף בצריפו הדל עם גרביים רטובים ובלי שקל על הטוכעס. אז הוא היה לוגם כוס של סודה, נזכר בסוחר החלומות האמריקני, ממלמל לעצמו "היה בא טוב עכשיו ארוחת שף על שפת הבריכה בחצר", אבל מסתפק בפרוסת עוגת גבינה של בריזל.
מה הפשט, אתם בטח שואלים. גם "שטיסל" מקפידה להקפיד על הפשטות שבה. הלבוש, הלוקיישנים, הדיאלוגים, קווי העלילה וגם השאיפות של הדמויות הראשיות. כולם בסדרה מסתפקים במועט. הכל צנוע וקטן. גם הדרמות. העונה השלישית, שהסתיימה אמש ב־yes, לא העזה לקפוץ מעל הפופיק ולא סיפקה דרמה מטלטלת שלא נפתרה עם הפי־אנד בפרק האחרון. "שטיסל" רק רוצה לחמם לכם את הלב - זאת נקודת החוזקה שלה, אך במקביל גם החיסרון שלה. כשאתה מסתפק במועט, אתה מפספס הרבה.
שטיסל 3 - פרק סיום העונה, yes DRAMA
