דמעות התנין של אבתיסאם מראענה שנבחרה במקום השביעי ברשימת העבודה לכנסת, כיכבו במהדורת צאת השבת של חדשות ערוץ 12. היא ניסתה לשווא לשכנע את הצופים כי דבריה הם אכן התנערות כנה מהפוסטים נוטפי הרעל, שהעלתה בדף הפייסבוק שלה בעבר. במהלך אותה כתבה התלוננה באוזני הכתב כי הביקורת נגדה היא בשל היותה ערבייה ומאוחר יותר הוסיפה כי התעמולה של הימין עובדת מצוין.
בקיצור, אפס ביקורת עצמית ולקיחת אחריות על דברי ההסתה שלה וגרימת צער וכאב למשפחות שכולות, לניצולי שואה ולחיילי צה״ל, המגנים גם עליה יום-יום, שעה-שעה.
בשבוע שעבר שוחחתי עם מעוזיה סגל, נכה צה״ל, שנפצע באורח אנוש במלחמת ההתשה במובלעת הסורית ב-1974. יהודי יקר, שתרם רבות למען מדינת ישראל, וליבי נכמר עליו. איש מפלגת העבודה, שגופו פצוע ממלחמות ישראל ונפשו מדממת לנצח על אובדן יקיריו מבני משפחתו, שנרצחו בשואת העם היהודי, נאבק הפעם למען הדרך של מפלגתו, שבגלל מראענה מידרדרת למחוזות של שפל ובושה.
סגל לא מתכוון לוותר עד שהמועמדות של אותה מראענה תיפסל והיא לא תזכה לייצג את העבודה בכנסת ישראל. טוב הייתה עושה מרב מיכאלי, יו״ר העבודה, לו הייתה מתנערת באופן נחרץ וגלוי מהפוסטים האומללים של מספר 7 ברשימה אותה היא מובילה.
לא בגלל שמראענה עלולה להרע את מצבה האלקטורלי של מפלגת העבודה, אותה מיכאלי מנסה להחיות במאמץ רב, אלא כי האמת צריכה להישמע היטב מגרונה שוחר הצדק של מיכאלי. ראשת העבודה וכל נבחרי רשימתה חייבים לצאת ללא היסוס נגד דברי הבלע של מראענה. הם חייבים זאת לעצמם ולציבור הבוחרות והבוחרים שלהם.
בדמוקרטיה יש בהחלט מקום למגוון דעות שונות ומנוגדות, העומדות למבחן והחלטת הבוחר, אבל אין כל מקום לאמירותיה של מראענה, שבאופן שיטתי, מכוון ופרובוקטיבי ניסתה במשך שנים ארוכות לעקור ולחבל ביסודות עליהם מושתתת החברה הישראלית במדינה היהודית והדמוקרטית שלנו.
אוי לה למפלגת העבודה ההיסטורית אם אותה מראענה תיבחר לכנסת ה-24. ניסיון לבזות את חיילי צה״ל ומנגד לתמוך באנשי טרור, ולקינוח להציג את ניצולות השואה באור משפיל, דווקא במפלגה המתיימרת לפעול עבור שיוויון מגדרי, הם תהום מוסרית חסרת תחתית, שאין לה מקום בכנסת ישראל.