כל עוד אין מספיק מידע, אני לא אעשה ניסויים על הבת שלי", מצהירה מירב בוכריס (32) מבאר שבע ומניחה יד על בטנה. היא בשבוע 33 להיריון וצפויה ללדת בעוד כחודש וחצי.
כבר כמה חודשים שהיא ממעטת לצאת מהבית ושומרת על ריחוק חברתי, ולא רק בסגר. גם את עבודתה כמתכנתת בחברת הייטק היא עושה מהבית. בחודש האחרון בחנה את האפשרות להתחסן, אבל השבוע, אחרי שקראה מחקרים והתייעצה עם מומחים, העדיפה לגזור על עצמה עוד כמה שבועות של שמירת ריחוק קפדנית.
"בהתחלה דווקא שמחתי כשאמרו שהחיסונים לא מיועדים לנשים בהיריון, לא היתה לי סיבה להתלבט", היא אומרת. "אמרתי לעצמי שפשוט אשמר הכי טוב שאני יכולה, ואפילו התחלתי לבדוק את האפשרות לוותר על אשפוז לאחר הלידה ולמצוא רופא פרטי, שיבוא לבדוק אותי ואת התינוקת בבית.
"אבל כשהודיעו שכדאי לנשים בהיריון להתחסן החל מהשליש השני, התחלתי להתלבט. התייעצתי עם הרופא שלי בקופת חולים, והוא אמר לי שלדעתו המחלה מפחידה יותר מאשר החיסון. שאלתי רופאה אחרת מה היתה עושה במצבי, והיא אמרה שהיתה מתחסנת. התחלתי לחשוש מה יקרה אם אדבק בבית החולים ואצטרך בידוד בנפרד מהתינוקת, וזה גרם לי לחשוב שאולי כדאי להתחסן.
"אחר כך התחלתי לחפש מידע בעצמי. קראתי הודעות של ארגון הבריאות העולמי, שלפיהן אפשר לחסן נשים בהיריון, אבל אין המלצה גורפת. נכנסתי לקבוצות של חיסונים בפייסבוק וחיפשתי פוסטים של מומחים, כדי להבין איך החיסון עובד ומה הוא עושה. הבנתי שאני לא באמת יכולה להתבודד מהסביבה. בעלי עובד כמורה בחטיבת ביניים והמליץ שאתחסן. יש לנו ילד בן 4, שיחזור למסגרת כשייגמר הסגר. אז הבנתי שכדאי לי להתחסן, ואפילו קבעתי תור.
"אבל אז התייעצתי עם רופאה בת משפחה, שאמרה חד־משמעית לא להסתכן ולא להתחסן. היא הדגישה שהחיסון לא נבדק על נשים בהיריון, וכל עוד לא ברור מה השלכותיו, אי אפשר להיות בטוחים שהחיסון לא פוגע בעובר.
"התחילו לעלות אצלי המון תהיות. או שאני מכניסה לעצמי את החיסון לגוף, ואז עלולות לקרות תופעות שישפיעו על העובר, או שלא. הרי מהרגע שהתחסנתי, זה כבר לא בידיים שלי. אבל שמירה על ריחוק חברתי ועל כללי זהירות היא כן בידיים שלי. כל הזמן מדברים על ניהול סיכונים. אז החלטתי לשמור על הריחוק לעוד כמה שבועות, ולא לנסות דברים על הבת שלי. לא היה פשוט לקבל את ההחלטה. בעלי עדיין רוצה שאתחסן, אבל הוא מכבד את דעתי".
הדילמה של מירב משותפת היום לאלפי נשים בישראל. מצד אחד - הקורונה משתוללת, התחלואה גבוהה, ועל פי הודעות ה־CDC בארה"ב, הנגיף מאיים יותר על נשים הרות. ביום שלישי השבוע היו מאושפזות בבתי החולים בישראל 15 נשים בהיריון או יולדות במצב קשה או קריטי, חלקן מונשמות, ושלוש מהן מחוברות למכונת לב־ריאה. מצד שני, המחקר על החיסונים הקיימים לא כלל נשים בהיריון, ואין עדיין מספיק נתונים שיאשרו בוודאות כי החיסונים בטוחים לשימוש בהיריון.
לתחושות אי הוודאות שותפים הפעם גם אנשי מקצוע. מומחים לרפואת האם והעובר, שלרוב מציגים עמדה נחרצת המבוססת על מחקרים ועל נתונים, נאלצים להתמודד עם מצב שבו יש מעט מדי נתונים והרבה מדי סימני שאלה. מומחים שעימם שוחחנו הקפידו להשתמש בניסוחים זהירים בנוגע לבטיחות החיסון, תוך הבהרה שההמלצה לנשים הרות להתחסן נובעת מהחשש הגובר מהשפעות הנגיף - ולא בהכרח מהביטחון המלא ביעילות החיסון.
במקביל, משרד הבריאות מסתמך על המומחים בתחום ומעדכן את ההמלצות חדשות לבקרים. וכאשר הגופים האמונים על בריאות הציבור אינם יכולים להבטיח שהחיסון בטוח, מה אפשר לומר לנשים שרק רוצות להגן על העובר שלהן?
כשמינהל המזון והתרופות האמריקני (ה־FDA) העניק אישור חירום לחיסון של פייזר, ב־12 בדצמבר, היה ברור שהחיסון לא נבדק על נשים בהיריון, ולכן לא הומלץ לנשים בהיריון להתחסן. שבוע לאחר מכן אושר גם החיסון של מודרנה, שפועל בטכנולוגיה דומה, וגם הוא לא נבדק על נשים בהיריון. היעדר מחקר על נשים בהיריון הוא דבר שכיח בניסויים רפואיים; ההעדפה היא תמיד לערוך את הניסויים הראשוניים באוכלוסייה הכללית, ורק לאחר מכן, אם בכלל, באוכלוסיות מיוחדות כמו נשים בהיריון.
מייד עם קבלת האישור להתחיל לחסן, בחן איגוד הגינקולוגים והמיילדים האמריקני את הטכנולוגיה של החיסון ואת יכולתה להשפיע על העובר.
בשתי החברות מתבססים על טכנולוגיית mRNA
(RNA שליח) - שרשראות קצרות של חומצות גרעין (RNA), המעודדות את הגוף לייצר נוגדנים למחלה ואינן מכילות וירוס או יכולות לגרום בעצמן למחלה. בטכנולוגיה זו החיסון "משתמש" במערכת ייצור החלבונים של הגוף כדי לייצר את החלבון, שבאמצעותו מפתח הגוף תגובה חיסונית. התרכיב אינו חודר לגרעין התא או לדנ"א, ולכן אינו גורם לשינויים גנטיים במתחסן. כמו כן, מחדדים המומחים, mRNA היא מולקולה לא יציבה, שמתפרקת בתוך כמה דקות, ולכן לא סביר שתחדור אל השליה.
לאחר בחינת הטכנולוגיה, הודיעו ה־CDC וארגון הגינקולוגים והרופאים המיילדים (ACOG) כי "אין סיבה לחשוב שהחיסון מסוכן לנשים בהיריון או לנשים מיניקות, אך אם הן עדיין חוששות, יש לתמוך גם בהחלטה זו". בישראל יישרו קו: ב־21 בדצמבר 2020 הוגש למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' חזי לוי, מסמך המלצות של האיגוד לפרמקולוגיה קלינית והמרכזים הטרטולוגיים בנושא חיסון נגד קורונה בהיריון והנקה, שבו נכתב: "מבחינה תיאורטית, מנגנון הפעולה של החיסון לא צפוי לגרום לתופעות לוואי חריגות בנשים בהיריון ובהנקה. לאור העובדה שנשים בהיריון הן בסיכון לתחלואה קשה יותר מקורונה, אין מניעה לחסן נשים המתכננות היריון, נשים הרות או מיניקות".
ב־12 בינואר הודיע ארגון הבריאות העולמי שהחיסון של פייזר (שהוא הנפוץ בישראל) אינו מומלץ לנשים בהיריון, בשל היעדר מחקר, אבל ניתן לחסן נשים בהיריון שהן בסיכון מיוחד להידבק במחלה - למשל, עובדות מערכת הבריאות.
רופאי האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, יחד עם רופאי המועצה הלאומית לרפואת נשים וגנטיקה והחברה הישראלית לרפואת אם ועובר ופורום הטֶרָטולוגים הקליניים (מומחים לבעיות התפתחות בעובר), מיהרו לנסח נייר עמדה ביחס לקשר בין מחלת הקורונה, החיסונים ופוריות הגבר והאישה. במסמך שהוגש למשרד הבריאות ב־18 בינואר, נכתב כי המחלה שמחולל נגיף הקורונה עלולה לגרום למחלה חמורה יותר בנשים בהיריון ולהביא ללידה מוקדמת. בנוגע לפריון נכתב כי אין בסיס מדעי המצביע על פגיעה בפוריות כתוצאה מחיסון באמצעות החיסונים המוכרים.
"המועצה ממליצה לאפשר מתן חיסון לנשים הרות המעוניינות בכך", נכתב במסמך, "במיוחד אם הן בסיכון לחשיפה לנגיף או סובלות ממחלות רקע המגבירות את הסיכון למחלה קשה. מומלץ כי הדבר ייעשה לאחר התייעצות וקבלת הסבר מרופא מטפל על מגבלות המידע על בטיחות החיסון בעת ההיריון".
במסמך אף צוין שאישה הרה ששומרת על ההנחיות יכולה להחליט להתחסן בשליש השני או השלישי להיריון. בעקבות נייר העמדה המליצו במשרד הבריאות כי נשים הרות הנמצאות בחשיפה גבוהה לסביבה, או עם מחלות רקע, יתחסנו. הן אף קודמו על ידי ועדת התעדוף של החיסונים כזכאיות להתחסן.
לנשים בשליש הראשון להיריון הומלץ להמתין: "השליש הראשון של ההיריון, ללא קשר למחלת הקורונה, מאופיין בשיעור גבוה יחסית של דימומים, הפלות ספונטניות והיווצרות מומים עובריים", נכתב במסמך. "כדי למנוע חשד לקשר, אף מקרי, בין החיסון לתופעות אלו, ממליצים לנשים הרות שאינן שייכות לקבוצות הסיכון להתחסן החל מהשליש השני".
ב־19 בינואר, לאחר עלייה חדה בתחלואה, המליץ משרד הבריאות בישראל לנשים בשליש השני והשלישי של ההיריון להתחסן. לנשים בשליש הראשון הומלץ להמתין, כדי למנוע קשר בין הסיכונים השגרתיים בשליש זה לבין החיסון.
"היתה לנו רמה גבוהה של ודאות שאין בעיה עם החיסון גם בשליש הראשון של ההיריון", מדגיש פרופ' יואב ינון, מנהל היחידה לרפואת האם והעובר בשיבא ויו"ר החברה הישראלית לרפואת האם והעובר. "אבל בשליש הזה יש שכיחות של דימומים ואפילו הפלות, שעלולים להתפרש כקשורים לחיסון. יש אנשים שהבינו כאילו החיסון מסוכן לנשים בשליש הראשון להיריון, ולכן הוצאנו הודעת הבהרה - שאנחנו מחריגים את השליש הראשון, כדי למנוע חשש לקשר בין החיסון לבעיות השכיחות של שבועות ההיריון הראשונים".
ב־26 בינואר הודיע ארגון הבריאות העולמי כי ההנחיה שהוציא לגבי החיסון של פייזר - המלצה להתחסן החל מהשליש השני - תקפה גם לגבי מודרנה. בישראל, אגב, התייחסו מלכתחילה באופן דומה לחיסונים של שתי החברות, מאחר שהם מבוססים על אותה טכנולוגיה.
בשבוע שעבר הבהיר הארגון כי אינו מתנגד לחיסון נשים הרות בכל שלב, וכי "אין סיבה להאמין שיש סיכונים העולים על היתרונות שבחיסון נשים הרות". המשמעות היא שמבחינת ארגון הבריאות העולמי יש אישור לחסן, אבל אין המלצה.
"איגוד הגינקולוגים האמריקני טען לאורך כל הדרך שניתן לחסן נשים בהיריון, אבל שזה לא בהכרח מומלץ", מדגיש פרופ' ינון. "היחס אל האוכלוסייה הזאת היה שבהיעדר מחקר ייעודי עבורן, הן נכנסות לאותו תעדוף כמו שאר האוכלוסייה, בהתאם לגיל או למצב הרפואי. לא היתה המלצה לחסן נשים בהיריון, אלא רק לאפשר לעובדות מערכת הבריאות או לנשים עם גורמי סיכון למחלה קשה.
"אלא שבחודשים האחרונים הצטברו עדויות שלפיהן נשים בהיריון נמצאות בסיכון גבוה יותר לתחלואה קשה. הסיכוי של אישה הרה שנדבקה בקורונה להגיע לאשפוז בטיפול נמרץ בשל קושי נשימתי גבוה פי שלושה מהסיכוי של אישה שאינה הרה באותו גיל. מכאן ברור שהיריון הוא גורם סיכון, וצריך להתייחס אליו בהתאם.
"עקבנו לאחרונה אחרי 60 נשים שחלו בקורונה בשליש הראשון והשני של ההיריון. אחרי בדיקות אולטרה־סאונד וסקירות בכל חודש, כולל דיקור מי שפיר אצל חלקן, מצאנו שלא היתה הדבקה עוברית, ולא היתה שום עדות לפגיעה בעובר או בהיריון כתוצאה מהמחלה.
"כשישבנו עם פורום הטרטולוגים הקליניים, היתה תמימות דעים שהחיסון, המבוסס על טכנולוגיית mRNA, לא אמור להשפיע על ההיריון או על העובר, או לגרום נזק לעובר או למהלך ההיריון - בדומה למסקנת הרופאים בארה"ב. בהתחשב בתחלואה הגבוהה והאלימה בהיריון, החלטנו שכדאי להמליץ לנשים הרות להתחסן בכל שלבי ההיריון, ואם הן בסיכון גבוה אפילו מהשליש הראשון, למרות שארגון הבריאות העולמי לא הוציא המלצה כזאת. זה הבדל גדול מאוד - הם אומרים שאין מניעה להתחסן, אנחנו ממליצים להתחסן. אני בטוח שכל העולם ילך בעקבותינו".
עדי גולן (35) ממושב חרות, שנמצאת בשבוע ה־20 להיריון, קבעה פעמיים תור לחיסון, ופעמיים התחרטה וביטלה. לתור השלישי, ביום ראשון שעבר, היא כבר הגיעה.
"ישבתי מול הבחורה שחיסנה אותי במתחם החיסונים בנתניה ובכיתי. אמרתי לה: 'תעשי מהר, שלא אתחרט'".
עדי, נשואה ואמא לאיתמר (6) ולקרני (שנתיים וחצי), מצפה ללידת בנה השלישי. היא עובדת במשרד החינוך כמנתחת התנהגות בחינוך המיוחד, מה שחושף אותה מדי יום לאוכלוסייה בסיכון גבוה של תחלואה והדבקה.
"אחד החששות הכי גדולים שלי היה לאבד את ההיריון בעקבות החיסון", היא לוקחת נשימה עמוקה. "החשש הזה לא מבוסס על משהו, פשוט תחושה פנימית. אני גרה ביישוב ירוק, אין סביבי אנשים חולים, אנחנו והילדים מקפידים מאוד, אני עובדת מהבית ולכן לא נחשפת לקורונה. לכן העדפתי לא לסכן היריון תקין ובריא.
"כשהגיעו החיסונים, התייעצתי עם הרופאה שלי, והיא אמרה שכרגע אין מספיק מידע, ולכן מחכים. זו היתה גם התחושה שלי - שעדיף לחכות, כי לא יודעים כלום. אבל לפני שלושה שבועות, כשהתחילו ידיעות על נשים בהיריון שהגיעו לטיפול נמרץ, הרופאה אמרה לי שהבעיה היא נשימתית. נשים בהיריון מלכתחילה נמצאות במצב נשימתי פחות טוב".
ככל שההיריון התקדם, כך היא החלה לחוש יותר ויותר קשיי נשימה. במקביל, התגלו במושב שלה כמה חולים. "הרגשתי שזה מתחיל לסגור עלי. אמרתי לעצמי שאם הייתי בסוף ההיריון, הייתי ננעלת בחדר סגור ומחכה ללידה. אבל אני בשבוע 20, אז אשב עכשיו ארבעה חודשים בבית? יש לי מחויבות לילדים שלי, שצריכים לחזור למסגרות בתוך הסגר, וגם לתלמידים שלי. אני פוגשת בשבוע 200 תלמידים ואנשי צוות, ואני מצפה לחזור לפגוש אותם, ולא לעבוד איתם רק מרחוק.
"שמעתי את אחד המומחים אומר בטלוויזיה שלא משנה מה נעשה, בסוף הקורונה תגיע אל כולנו. הילדים יחזרו למסגרות, אנחנו נחזור לעבודה, וזה יגיע. הוא גם אמר שכל יולדת חמישית שמגיעה לבית החולים נמצאת חיובית לקורונה. ממש הפחיד אותי שהנגיף יגיע אלי, ולא אוכל לנשק ולחבק את הילדים.
"אני קבעתי תור, והלכתי בלב כבד. בעלי עובד כמנהל מחלקת כדורסל בלב השרון. לא היה לו תור לחיסון, אבל הוא ניגש לקופה שלו וסיפר שאני בהיריון ושהוא עובד עם ילדים, וקיבל חיסון. קיבלתי את המנה הראשונה, ואני מרגישה טוב. ברגע שזה נעשה, שום דבר כבר לא בשליטה שלי".
ד"ר אניה קושניר (37), מתמחה ברפואת נשים בבית החולים שיבא, שנמצאת בשבוע 25 להריונה, התחסנה רק השבוע. כעובדת מערכת הבריאות היא היתה יכולה לעשות זאת כבר לפני חודשיים, אבל גם במקרה שלה, ההתלבטות היתה קשה.
"יש לי תואר שני בגנטיקה, והרגשתי שחסר לי מידע", היא אומרת. "מתוך כל חוסר הוודאות, היה חשוב לי להבין אם יש לחיסון השפעה על העובר לטווח הקצר או לטווח הארוך - כילד, כבוגר. ניסיתי להבין כל מיני מנגנונים ביולוגיים של החיסון, קראתי כל דבר שפורסם.
"התייעצתי עם מומחים לזיהומים, גנטיקאים ורופאי נשים. הדעה הרווחת היתה שהמנגנון של החיסון מוכר היטב; אנחנו מבינים שהוא לא יכול להיכנס לגרעין התא ולא יכול להישאר בדנ"א שלי או של העובר. הבנתי שהוא לא יכול להשאיר נזק ארוך טווח, והחשש מהלא נודע הרחוק ירד.
"ואז התחילו להגיע לאשפוז נשים שחלו. לאחרונה רואים נשים שבאופן חד־משמעי, התחלואה שלהן קשה הרבה יותר מזו של האוכלוסייה הכללית. לאורך כל הדרך אנחנו מקפידים על הכללים, שומרים על היגיינה ועל ריחוק, אבל אז יכולה להגיע אישה שיתברר בדיעבד שהיא חולה והדביקה את כולנו. אני צריכה להיות אחראית מספיק כלפי העובר שלי והמשפחה שלי, לא להביא את הנגיף הביתה".
אניה נשואה ואם לשניים - יואב (4) ועמית (שנתיים), ומתגוררת בקריית אונו. בעלה אנדריי, מהנדס באפל, הוא שעודד אותה להתחסן.
"כשיצאו הידיעות על הנשים ההרות שאושפזו במצב קשה, הוא שיתף אותי בחששות שלו. הבטחתי לו שאני שומרת על עצמי, אבל נפל לי האסימון שאני צריכה להתחסן".
גם מור ברנדר (32), נשואה ואם לילדה בת שנה ושלושה חודשים מהיישוב צור משה שבשרון, התחסנה בשבוע שעבר במנה הראשונה, כשהיא בשבוע 27 להריונה, ובשמירת היריון זה ארבעה חודשים. כתועמלנית רפואית (משווקת תרופות) יש לה ידע בביולוגיה ובפרמקולוגיה, ומאז שיצא החיסון הקפידה לקרוא מאמרים כדי להבין אם החיסון עלול לפגוע בהיריון. בהתחלה לא תכננה להתחסן.
"אפילו שאני מבינה את טכנולוגיית החיסון ויודעת שהחיסון לא חודר את השליה, הנחתי שרוב החולים הקשים היו בקבוצות סיכון. המשפחה שלי אמרה שהיא לא מקנאה בי שאני צריכה לקבל את ההחלטה, אז היה ברור לי שאני לא מתחסנת.
"אבל אז חלה עלייה במקרי האשפוז של נשים בהיריון, וקרובת משפחה של בעלי נפטרה מקורונה, והתחילו להתעורר אצלי סימני שאלה. גם ככה, בשליש האחרון להיריון קשה יותר לנשום, כי העובר לוחץ על הריאות. גם ידעתי שלא אכנס לבידוד לשלושה חודשים. אמנם אני בבית רוב הזמן, אבל עדיין יוצאת לבדיקות, והבת שלי תלך לגן כשהסגר יסתיים. אין ספק ששם אני עלולה להידבק.
"התייעצתי עם הרופאה שלי, והיא המליצה לי להתחסן. בזמן החיסון שאלתי את האח שחיסן אותי אם הוא נותן לי את החיסון כמו שצריך, וידאתי שוב ושוב שהוא מזריק לי רק מנה אחת ולא כמה, כמו שכבר קרה בכמה מקומות, שיגעתי אותו. אני עדיין לא בטוחה שקיבלתי את ההחלטה הנכונה".
הגינקולוגים מוצאים את עצמם בפני שוקת שבורה. המחקר חסר, והעולם נושא עיניים אל ישראל, שבה שיעור המתחסנים באוכלוסייה הוא מהגבוהים בעולם.
"אנחנו נמצאים באירוע בעייתי מאוד", מודָה פרופ' טל בירון שנטל, מנהלת אגף נשים ויולדות במרכז הרפואי מאיר. "בדרך כלל, כשאנחנו כותבים ניירות עמדה והמלצות, אנחנו מסתמכים על נתונים שנבדקו בצורה יסודית על נשים בהיריון, בשבועות ספציפיים של היריון. אבל עכשיו אין לנו את המידע, ואין לנו את הזמן לחכות שהמידע יגיע. מעבר לכך, ברור לכולנו שמה שיוציא אותנו מהמגיפה הזאת הוא החיסונים.
"פעם רופא היה אומר מה לעשות, המטופל היה עושה, ולא היו שאלות או דיונים בתקשורת מה נכון ומה לא נכון. היום כל הקהל בבית, כולל המטופלות, רואה את כל ההתלבטויות, וכולם צריכים לקבל החלטות בתנאי חוסר ודאות. אף אחד לא רוצה לתת לנשים בהיריון חיסון או תרופה שלא נבדקו קודם על נשים הרות. אבל כשמשתוללת מגיפה שבה, מתברר, ילדים הם מקור להדבקה - ונשים צעירות והרות לרוב נחשפות לילדים - צריך לקבל החלטה. הביולוגיה של החיסון כנראה בטוחה, והמחלה מסוכנת יותר מהחיסון.
"עם זאת, האיברים של העובר נוצרים בשבועות הראשונים להיריון, והם יכולים להיות מושפעים מגורמים חיצוניים דוגמת קרינה, תרופות או זיהומים. באופן טבעי, אלה השבועות שהכי נזהרים בהם. לכן הוחלט בתחילה לחכות עם ההמלצה לנשים בשליש הראשון של ההיריון, אם כי יכול להיות שבעוד כמה שבועות יהיה יותר מידע שלפיו נדע שהחיסון בטוח בכל שבוע בהיריון. הייתי שמחה מאוד לתת המלצות בעוד חמש שנים, כשיהיה יותר מידע. אבל זה עלול להיות מאוחר מדי.
"יש פה דילמה אנושית מורכבת. מצד אחד, אם מישהי יכולה להיות בבידוד, אולי שווה לה לחכות. נשים בהיריון חרדות מאוד לגורל העובר, אז קשה לי להגיד להן לקחת חיסון שאנחנו לא יודעים אם הוא טוב או לא טוב. מצד שני, קשה להגיד לאמא לכמה ילדים להיכנס לבידוד מילד אחד כדי להגן על ילד אחר שבבטן.
"אז אם בסוף צריך לקבל החלטה, אנחנו מסתמכים על הידע שיש לנו כרגע - שיש יותר נשים בהיריון שמתחסנות ולא סובלות מתופעות לוואי מאשר כאלו שכן".
מה בנוגע להשפעות ארוכות טווח?
"אין לנו יכולת לדעת אם יהיו כאלו, אבל בחיסונים בטכנולוגיה דומה לא נמצאו נזקים ארוכי טווח".
"לאחרונה יותר נשים שואלות אותי 'מה יקרה אם אתחסן', ולא שואלות 'מה יקרה אם לא אתחסן'", אומר פרופ' עידו שולט, מנהל היחידה לרפואת האם והעובר ברמב"ם וחבר עמותת "מדעת", הפועלת לקידום בריאות הציבור בתחומי הטיפול הרפואי והרפואה המונעת. "זו הטיה קוגניטיבית מוכרת אבל מסוכנת, כי לפי מה שאנחנו רואים בחודש האחרון, התחלואה אלימה יותר, בדגש על נשים הרות. אנחנו עדיין אוספים נתונים כדי לדעת אם הסיבה היא גידול בתחלואה באוכלוסייה הכללית, או תחלואה מוגברת אצל נשים בהיריון. תחושת הבטן שלי ושל הקולגות שלי היא שהתחלואה פשוט אלימה יותר אצל נשים הרות.
"רק לאחרונה נתקלנו בתינוקות שיולדו מוקדם כי האישה נכנסה למצוקה נשימתית, אישה אחרת בהיריון מאושפזת כשהיא מורדמת ומונשמת - אלו דברים קשים שלא ראינו בגלים הקודמים, שמראים שנשים בהיריון נמצאות בסיכון מוחשי לחלות בצורה קשה.
"וכן, אנחנו כרופאים נמצאים במצב מאוד לא נוח. אין לנו מידע מדעי לתת. אבל במאזניים האלה של חישוב סיכונים, אנחנו רואים את הסיכון המוחשי שהמחלה תהפוך לאלימה. לכן אני ממליץ לנשים לשמור בכל מקרה על כללי ההיגיינה, אבל גם להתחסן, כדי להפחית באופן משמעותי את הסיכון להידבק ולחלות בצורה קשה. לא נשפוט אותה גם אם היא תבחר שלא להתחסן".
פרופ' שולט מדגיש כי ההודעה שנפוצה ברשתות החברתיות על כך שהחיסון פוגע בפוריות, היא פייק ניוז. "הטענה הזאת מתבססת על דמיון כביכול בין חלבון הספייק של נגיף הקורונה לחלבון בשם סינסיטין, הקשור לשליה. הטענה הופרכה, וככל הידוע, מנגנון הפעולה של החיסון לא מעורב בפגיעה בפריון, בשליה או בהנקה. החיסון אינו מכיל נגיף חי, או מוחלש, או מומת, ולכן, מבחינת מנגנון הפעולה שלו, הוא גם אינו פוגע באיכות הזרע של הגבר".
מאיה לב (39) מכפר סבא, שנמצאת בשבוע ה־35 להריונה ונושאת בבטנה תאומים, החליטה שלא להתחסן כרגע, אלא רק אחרי הלידה.
"עד לפני שלושה שבועות בכלל לא היתה לי התלבטות, היה ברור לי שאני לא מתחסנת וזהו", היא מספרת. "אבל כשהתחילו הדיווחים על נשים בהיריון שמאושפזות במצב קשה, התחלתי להתלבט. ראיתי בקבוצות של נשים בהיריון המלצות להתחסן, ראיתי פרסומים של אנשי מקצוע שקוראים להתחסן. הכל היה מהיר מאוד. הרי שבוע וחצי לפני כן גם הרופאה שלי אמרה לי לא להתחסן, כי אין המלצות גורפות.
"התחלתי לחפש עוד דעות של רופאים שאני סומכת עליהם ולקרוא את כל הפרסומים. ממה שקראתי והבנתי, ההמלצה להתחסן לא הגיעה כי התגלה משהו שונה בחיסון, אלא כי החשש מהמחלה גובר על החשש מהחיסון. זה לא גרם לי לשנות את דעתי".
מאיה, סמנכ"לית שיווק בחברת הייטק, החלה לעבוד מהבית בחודשים האחרונים ולא הגיעה כלל למשרד. "אני אמורה ללדת בניתוח קיסרי באמצע פברואר, והחלטתי שכל עוד אין הבנה איך החיסון משפיע על נשים בהיריון או על העובר, לא אקח את הסיכון. ההיריון שלי יקר מדי.
"הסביבה שלי מחוסנת, וגם בן הזוג שלי. הוא מסכים איתי, קיבלנו את ההחלטה יחד. ההשפעות של החיסון לטווח ארוך עדיין לא ידועות, ויש לנו את הפריבילגיה לעבוד מהבית עד הלידה, אז עדיף לחכות. אני כמעט לא יוצאת מהבית, למעט לקנות דברים בסופר־פארם לקראת הלידה, או אם יש משהו שחייבים לצאת אליו.
"יכול להיות שבכלל אלד לפני התאריך המתוכנן של הניתוח, ואז בכל מקרה לא הייתי מספיקה לקבל את המנה השנייה של החיסון. יכול להיות שאם הייתי בשלב מוקדם יותר של ההיריון, הייתי מנהלת את החיסונים שלי אחרת, אבל עכשיו אני פשוט מחכה ללדת. אחרי הלידה אתחסן. אני בעד חיסונים".
רננה (28), המתגוררת ביישוב בצפון, נמצאת בשבוע 11, וברור לה שהיא לא מתכוונת להתחסן גם בהמשך ההיריון. "אני לא מכחישת קורונה", היא מכריזה, "אני יודעת שזו מחלה קשה ומסוכנת לגילאים המבוגרים, זה לא צחוק. לכן עודדתי את סבא וסבתא שלי להתחסן, וגם את הוריי. אבל אני פחות נלחצת מכל הפרסומים על המספרים".
היא נשואה ואם לשניים (בני 4 ושנתיים), ומדגישה שביקשה להישאר בעילום שם רק בשל ההיריון הטרי, שעליו עדיין לא סיפרה לחבריה, ולא בגלל ההחלטה לא להתחסן. "מאז ומתמיד נשמרתי מהקורונה, ומאז שנכנסתי להיריון, אני נשמרת יותר. לא הולכת לסופר, יוצאת רק לטיולים באוויר הפתוח ולא למקומות הומי אדם.
"קשה לדעת מה השפעות החיסון בטווח הארוך, בעיקר באנשים צעירים, וכבר היו כל מיני ספקולציות לגבי תופעות לוואי כאלו או אחרות. בעבר כבר איבדתי עובר בשלב מתקדם של ההיריון, לכן הפעם אני רוצה לשמור עליו הרבה יותר. אני לא אגרום לעצמי להכניס לגוף כל מיני חומרים שלא מרגישים לי נכונים.
"אני באמת עושה הכל כדי להישמר. יש לי שני ילדים בחינוך ביתי עוד מלפני הקורונה, אז בלאו הכי אני נמצאת איתם בבית, וכשאנחנו יוצאים, זה רק לסיבוב במקום פתוח, עם מסיכה. אנחנו לא הולכים לגני שעשועים עמוסים. החצי־בידוד הזה שווה לי הרבה יותר מאשר להכניס לגוף חיסון שלא ברור מה קורה איתו".
