מתי בפעם האחרונה כתבת שיר?
"בימים אלה אני עובדת על שיר חדש, וזו עבודה בכוח כי קשה לי מאוד ליצור כשאני מגדלת ילדים קטנים. אני מכריחה את עצמי. יש לי באוטו גיטרה, ואני יושבת ומנסה. ממש עכשיו התחלתי שיר חדש, שבטח יהיה מוכן רק בעוד חצי שנה, אבל אני ברגוע. עבדתי על האלבום החדש לפני שנכנסתי להיריון, ואיך שגיליתי שאני בהיריון מיהרתי לסיים אותו לפני הלידה של מיכאל, שהיתה בדצמבר 2019, אבל בגלל הקורונה הוא לא יצא. ידעתי שאני נורא טוטלית, שאתמסר לילדים ושיהיה לי קשה לכתוב כשאגדל אותם, אבל אני מנסה.
"היום אני יודעת שגם הזמן לעצמי הוא חשוב מאוד, אז יש לי הפוגות באוטו עם הגיטרה ויש לי לימודי יוגה. זה משהו שלומדים רק בילד החמישי או השישי, לקחת את הזמן לעצמך ולא להגיע למצבים שאת על הגחון".
מתי בפעם האחרונה הופעת?
"לפני שלושה חודשים, בחצר בבית ברמת השרון. זה היה כיף גדול כי היה ייאוש בתחילת הקורונה, ואז היו הופעות חצר, שזה משהו שאני עושה כבר המון שנים ומכירה את הז'אנר הזה טוב. עם הסגרים חזרו ההופעות בזום, שזה קשה אבל גם נחמד. לא 'התלבשתי' ונסעתי להופעה, וגם הקהל לא, כולם בנעלי בית בבתים, ויש משהו לא פורמלי ואמיתי במפגש הזה, שיוצר אינטימיות אחרת. עם זאת, יש בי געגוע לבמה. לפני כמה לילות חלמתי שאני עם מפיק ושאנחנו בוחנים פסטיבל, ממש בשטח, והייתי בהרגשה שיש הופעות באופק והתרגשות לפגוש המון אנשים. כשהתעוררתי אמרתי לעצמי, אולי זה הולך לקרות".
מתי בפעם האחרונה הופתעת מאוד?
"כשגיליתי שאני בהיריון עם הבת הקטנה שלי, רומייה. זה היה בראש השנה או בסוכות לפני שנה וקצת, והתחלתי לחשוד כי היה לי חלום מטורף ותמיד כשאני נכנסת להיריון יש לי חלומות מטורפים, והיתה לי גם רגישות לריחות. שלחתי את מאור להביא בדיקה, היא יצאה חיובית וצרחתי עליו, 'לך תביא עוד שתי בדיקות'. כשגם הן היו חיוביות, הופתעתי מאוד ולקחתי את זה ממש קשה. כבר הייתי במוד של 'הגוף שלי עשה את שלו וסיים'. עברתי את הפאזה של הצער והאבל שלא אוכל ללדת כי אני מבוגרת, וכבר שמחתי בחלקי והייתי בהשלמה עם זה שזה לא יקרה, ואז התברר לי אחרת - ולכי תתמודדי. הבנתי שאני הולכת להיות בהיריון ולטוס לילד שייוולד לי מפונדקאית, שכבר היתה בהיריון עם מיכאל, וכשניפגש אני אהיה בעצמי בחודש שישי.
"בתחלה כשהודעתי לאנשים על ההיריון שלי אמרתי, 'אתם לא מאמינים איזה באסה', וגם הרגשתי שזה לא יכול להיות, שזה בטח לא יצליח. לא היתה בי אופטימיות, אלא היו חששות וחרדות. כולם שמחו ואמרו שזה מדהים, אבל אני הייתי פסימית מאוד. בהמשך ראיתי שהכל בסדר בבדיקות ומצאתי את הרופא שהייתי יוצאת ממנו מחויכת. בכנות, מי שהכי השפיע עלי להמשיך בהיריון היה הבן הגדול שלי, יותם. הוא אמר לי חד וחלק, 'אלוהים נתן לך כזה אור, איך את בכלל חושבת לא לקחת אותו? נתנו לך מתנה. את מוארת, את לא מוותרת על זה'".
מתי בפעם האחרונה היית בחדר לידה?
"ביוני 2020 ילדתי את רומייה, בשבוע ה־40 להיריון. יום הלידה היה דרמטי, אבל סוף הלידה עצמה, האקט של עשר הדקות האחרונות, היה מדהים. היתה איתי חברה טובה, שאוהבת לידות, והיא אמרה, 'בוא'נה, את יודעת ללדת'. באמת הרגשתי שהגוף שלי יודע מה לעשות. נתנו לי להוציא את רומייה, שלפתי אותה בעצמי, וזה היה מיוחד.
"באותו יום לא ידעתי שאלד. גילו אצלי רעלת היריון ולחץ דם גבוה, נתנו לי תרופות ולא אמרו לי בדיוק מה קורה, ואני גם לא רציתי לדעת. לא פחדתי, אבל לא רציתי להיכנס לפרטים. בדיעבד אני יודעת ששתינו היינו בסכנה, אני והתינוקת. בתחילת הלידה נתנו לי פיטוצין לזירוז, אבל הכל היה תקוע אז עשו לי ניקור מי שפיר. כשגם זה לא זירז את הלידה, החברה אמרה לי להתפלל על אחרים, ורק כשהתחלתי להתפלל על אחרים הכל נפתח. זה לא סיפור סבתא, זה מה שהיה. היתה תקיעות של אנרגיה, וכשהכל השתחרר, בתוך עשר דקות התינוקת היתה בחוץ.
"לפני שרומייה נולדה היו לנו שש שנים של כל ניסיון אפשרי להיכנס להיריון, כולל דברים הזויים. הלכתי לכל הכיוונים, אמונות תפלות, מאכלים, שטיפות, כל מה שאפשר בתזונה, דיקור. כל מה שאולי יצליח, ניסיתי. מאוד רציתי להיכנס להיריון והיה נראה לי שזה מעבר לפינה ממש, אבל אז הרופאים אמרו, 'זהו, הגוף שלך עשה את שלו'.
בסוף, כשכן נכנסתי להיריון, שמרתי על עצמי מאוד, כי כן הרגשתי את הגיל. גם עכשיו אני מרגישה את הגיל, בעיקר בטיפול בילדים, יש יותר קושי ויותר עייפות, אני כבר לא בת 20. מצד שני, באימהות הצעירה יש המון עשייה מיותרת ואנרגיה מבוזבזת, לצד מחשבות שזה יהיה ככה לנצח. אני כבר אמא מנוסה, שמבינה שזו תקופה קשה שעוברת ושהכל דינמי".
מתי בפעם האחרונה אמרת 'אני אוהבת אותך'"?
"אני אומרת את זה מלא לקטנטנים שלי, וגם לבעלי, אני מקווה שמספיק. הווטסאפ הקל על האמירה הזו, אפילו הוזיל אותה באיזושהי מידה. היום יותר קל להגיד בווטסאפ מאשר בעל פה, אבל אני אומרת לקטנים שלי בעל פה, ולגדולים גם, אבל אולי לא מספיק. היה לי חשוב מאוד להתחתן, להקים בית, לא חיפשתי שעשועים, וחשוב לומר שאוהבים. אני מאמינה באהבה בתום לב".
מתי בפעם האחרונה דיברת עם ההורים?
"הבוקר. הם גרים באמירים ומנהלים סדר יום עמוס יחסית, מנסים לשמור על שגרה. הם מטיילים ברגל, עושים ספורט, קוראים ולומדים. הם פנסיונרים ולפני הקורונה היו מתנדבים, אבל הכל נפסק. הם כבר התחסנו, אז עוד מעט הם יבואו אלינו וזה יהיה כיף מאוד. הקשר שלי איתם תמיד היה טוב, גם כשעזבתי את הבית בגיל צעיר זה היה לי חשוב והקשר לא התרופף. הם תמיד הלכו איתי בדרך שלי. ההורים שלי הם אנשים מאוד פתוחים, לא מפחדים, מכילים. זה לא מובן מאליו".
מתי בפעם האחרונה טסת?
"בדצמבר 2019 טסנו לקייב, להביא את מיכאל. לחזור איתו לארץ היה אחד הדברים הכי מרגשים שקרו לי, וכל מה שקורה סביב מיכאל מרגש אותי, כי זה אחר בגלל שלא חווינו את ההיריון איתו. היה חורף בקייב והמראה היה יפה, ציורי ועדין. מיכאל נולד לאם פונדקאית, שאני לא פגשתי. בעלי ישב ושוחח איתה, ואנחנו יודעים שהיא מקסימה, אמא לילדים ואישה משכילה שעובדת בתחום המשפטים. אני יודעת שבכסף שהיא קיבלה על הפונדקאות היא קנתה בית לה ולילדים שלה, וזה משמח. לנו היא נתנה מתנה ענקית, זה בטח לא משהו שאפשר למדוד בשכר, אבל בין אישה לאישה, לא נראה לי שמישהי תעבור מסע כזה בלי אלטרואיזם. היא לא תעשה דבר עצום כזה רק עבור כסף, ככה אני מאמינה. כאישה, כשאת עושה מעשה כזה למען אישה אחרת, זה דבר גדול".
מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?
"אני מטופלת בכל כמה שנים. חשוב לי שיהיה לי מקום לעצמי, לדבר עם מישהו ולא להזניח את העניין של הנפש. גם בעניין הזוגיות, שזו עבודה בלתי פוסקת, וגם בעניין שלי כאמא וכבן אדם. אני תמיד מטופלת באיזשהו אופן, לא תמיד דרך טיפול פסיכולוגי, לפעמים זה טיפול אלטרנטיבי. יש לי מלא חרדות בקשר לבריאות, כי אני משתדלת מאוד לקיים אורח חיים בריא, ואם משהו פתאום בגוף שלי חורק, זה הכי גרוע שיכול להיות.
"אני היפוכונדרית ואמא לילדים קטנים, וכנראה החרדות מגיעות מתוך זה שאני מרגישה שתלויים בי ולא רוצה שיקרה לי משהו, שלא יהיה מישהו שידאג להם. הלכתי לאחרונה לרופא היברידי, והוא נתן לי כדורים ואמר לי מה לא נכון באורח החיים שלי. לדעתו אחרי הלידה של רומייה חזרתי מהר מדי לקצב הרגיל שלי, שהוא 280 קמ"ש, ולא נתתי לגוף שלי רגע לנוח.
"בהלכה אישה נקראת יולדת גם בשנתיים שאחרי הלידה. הגוף עדיין לא חזר לעצמו, וגם ההורמונים והנפש, אבל החברה מכריחה אותנו לשעוט קדימה. בגלל הרופא ההוא הורדתי קצב. התחלתי להתחבר יותר למקום שבו אני לא חייבת, למשל, לחזור למשקל שלי. לפני כן כל הזמן הייתי רעבה ובחוסר שקט, והוא אמר לי לאכול חמאה וסולת, שהם דברים מנחמים ומזינים. בסוף את צריכה שלושה דברים: תזונה, מנוחה ותמיכה. המרדף שבו אנחנו חיים מביא עיוות על גבי עיוות".
מתי בפעם האחרונה ישנת טוב בלילה?
"מזמן. בא לי לנסוע ממש רחוק באוטובוס רק בשביל לישון. מזמן לא ישנתי כמו שצריך, אולי לפני שנה וחצי. שני הקטנים מתעוררים בלילה ואני איתם, אני דואגת מתי הבנות הגדולות יחזרו מהיציאות שלהן, ויש גם חתולה וכלבה שרבות כל הלילה, אז יוצא לי לקום איזה שמונה פעמים, אבל מתרגלים. אני לא ממורמרת, ואם אני ממש עייפה אני חוטפת שינה במהלך היום או בצהרים".
מתי בפעם האחרונה בדקת את העו"ש?
"אני מקבלת סמסים מהבנק גם אם אני לא רוצה, אז אני מזכירה לעצמי שזה עובר וזה שב. גייסנו הרבה הלוואות להבאת מיכאל לעולם (כ־250 אלף שקלים; ש"ז), זה קרה בזכות המשפחה וחברים טובים מאוד, ונתחיל להחזיר כשהמצב יהיה קצת יותר רגוע. גם ביהדות אומרים שעבודה לא קשורה בפרנסה, אתה צריך לעשות את כל המאמצים לעבוד, אבל הפרנסה היא מאלוהים. כל אחד מקבל מה שהוא צריך".
מתי בפעם האחרונה כעסת?
"לצערי הרב זה קורה לי הרבה. זו המידה שאני הכי צריכה לעבוד עליה. למרות שהמראה שלי אולי מטעה, יש לי פתיל קצר וזה יוצא בעיקר על מאור, מסכן. קורה לנו הרבה פעמים ששנינו נלחצים ואז כל אחד באטרף, אבל זה לא כעס אדיר, אלה שטויות שעוברות אחר כך".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"לא מזמן. אני משתדלת לבכות בכל פעם שאני מצליחה להפוך את הכעס שלי לבכי. אני מתעצבנת מאוד, ואז אני בלופים שקשה לי לצאת מהם, וזה מתמוסס כשזה נהיה בכי. זה יכול להיות על עומס או עייפות, או על משהו שלא הבנתי או שלא הבינו אותי. אני לא בוכה על העבר, יותר על ההווה. פעם הייתי מתעסקת הרבה בעבר, והעבר הוא חשוב, אבל הוא תוקע אותנו. יש חוסר אונים בלבכות על מה שהיה. אתה יכול ללמוד מדברים שקרו, אבל לבכות עליהם פחות עוזר. עשיתי בחירות לא טובות בנישואים, גם בטיפול בילדים יש דברים שלא עשיתי נכון, אז ברור שזה נורא מצער אותי, אבל זה פחות גורם לי לבכי.
"אני משתדלת ללמוד מהעבר, סגרתי מעגלים, אבל תמיד יש לי עם עצמי דברים לא פתורים, כמו שיש לכל הורה, וגם דברים שקשורים למקצוע שלי - איך התנהגתי לכל מיני אנשים, איפה הייתי יכולה להיות יותר בסדר. פעם הייתי צעירה בועטת שחושבת שהיא יודעת הכל, לא ראיתי אנשים ממטר. לכל אמן צעיר יש את הרגע הזה בקריירה, ואז מסכן מי שהיה לידי. אני משתדלת להזכיר לעצמי שיש בי את התכונות האלה, ולשים לב ולהיזהר לא להתנהג ככה. אלה דברים שאתה מגלה על עצמך אם אתה בן אדם מודע".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך הצעה מפתה?
"התקשרו אלי מ'האח הגדול' לפני כמה שנים, אבל אפילו לא חשבתי על זה. ישר אמרתי, 'אל תגידי בכמה כסף מדובר, אני לא רוצה לדעת, יש לי ילדים'. אני לא רוצה להיות במקומות האלה. האמת שהחזקתי מ'מחוברים', שבה כן השתתפתי, יותר דוקו ופחות ריאליטי. אני עדיין חושבת שזה יותר דוקו, אבל היום כנראה לא הייתי עושה גם את זה. אני חושבת שלא חשבתי על זה מספיק אז, למרות שהיו שם אנשים אנושיים בהפקה ששמרו עלי ויצאתי מזה בנזק לא רב, וגם הילדים לא. הצפייה ב'מחוברות' עשתה לי משהו, אבל תוכניות הריאליטי שאני רואה היום, 'האח הגדול' וכל הדברים האלה, הרבה יותר קיצוניות".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"תמיד חלמתי על משפחה גדולה ורועשת ועל בית תוסס, כמו המשפחות האיטלקיות האלה בסרטים, ועכשיו אחרי החתונה הרביעית זו באמת נחת גדולה. בארוחות אני מוצאת את עצמי מסתכלת עליהם ושבעה מנחת. לא אני במרכז אלא הם, אחד עם השני, וזה עונג לראות את זה. כל אחד מהילדים הגדולים שלי הוא עולם אחר. יותם מקעקע, יסמין למדה קולנוע ועכשיו חושבת על תחום אחר, עמליה מסיימת י"ב ועוד מעט מתגייסת, ותכלת רקדנית וגם לומדת לקעקע אצל יותם".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה ילדת?
"בגיל 17 וחצי ילדתי בצפת את בני הבכור יותם. לידה היא דבר מרגש, עצום. הייתי נשואה, אבל הייתי ילדה בעצמי ועדיין לא הבנתי מה זו אימהוּת. לא היו לי כלים לאימהות. היום אני אמא רגועה יותר. אני טוטלית מאוד, גם בגילאים הקטנים. אני מניקה, והילדים ישנים איתי כשהם קטנים, רומייה עדיין איתנו בחדר השינה, אבל היום אני יודעת לשים בצד את החיים שלי והרצונות שלי בשביל הילדים באופן מפויס ולא באופן כועס. אני חושבת שהילדים הם הדבר שיותר חשוב לי מכל".
