הודעת הפרישה של מפקד מחוז ירושלים, ניצב דורון ידיד, הפתיעה את פקודיו. הקצין הכריזמטי והקשוח, שספג בשנה האחרונה אינספור קללות, עלבונות והשמצות מצד המפגינים בבלפור, ושהיה מועמד מוביל לתפקיד המפכ"ל, הבין שהגיע לסוף הדרך.
"מגיע לי קצת לנוח", אמר לקציניו. "סיימתי את אחד התפקידים היותר מאתגרים, מרגשים ובעלי שליחות לאומית. אני עוזב בלי רגשות תסכול, בלי כעס, עם תחושת סיפוק, אבל גם עם אכזבה. אין לי שום טענה לשר לביטחון הפנים שלא בחר בי, זה לגיטימי".
את דעתו על המפגינים בבלפור פרס ידיד השבוע בפני קצין בכיר. "הוא אמר לי, 'לאורך שירותי חוויתי הפרות סדר, הפגנות על רקע מדיני, פוליטי, דתי, כלכלי, חברתי ולאומני, אבל מעולם לא חטפתי שנאה והשמצות אישיות כמו במחאה בבלפור. לא נפגעתי באופן אישי, אבל אני חרד לגורלה של המדינה.
"השסע שנוצר כאן מעמיק. התרגלנו שהחרדים הקיצוניים קוראים לנו נאצים, אבל שיהודים חילונים כמונו, שמשרתים איתנו בצבא, יקראו לנו נאצים? הם מקללים שוטרות שיכולות להיות הבנות שלהם. נתנו להם להפגין גם כשהיו התרעות ביטחוניות ואבטחנו אותם, אז ככה הם גומלים לנו? שום פוליטיקאי לא דיבר איתי, לא הנחה אותי, לא הורה לי מה לעשות. כל מה שעשינו היה לשמור על הסדר הציבורי'".
ידיד מסיים עכשיו שנתיים כמפקד המחוז. ביומו הראשון, ב־7 בפברואר 2019, נכנס ללשכה בעלת דלתות הזכוכית ושמע מקציני המטה את הערכת המצב לקראת ההפגנה של תושבי מאה שערים, שתוכננה להתקיים כעבור יומיים, במוצאי השבת. כל מחאה כזאת נגד הגיוס לצה"ל גררה הבערת צמיגים ופחי אשפה והתגודדות המונית בכיכר השבת, המפרידה בין השכונה החרדית לבין סביבתה.
ידיד שמע מקציניו כי עד עתה נהוג היה לסגור חלק מהכבישים שמסביב לכיכר ולתת לחרדים לשחרר קיטור במשך כמה שעות. הוא סירב לעשות זאת. במקום זה הורה לא להציב מחסומים, אלא לשלוח לתוך השכונה בלשים ושוטרי יס"מ כדי לפזר את המפגינים ולעצור את מפירי הסדר.
"מההתחלה הוא רצה מחוז אקטיבי ושוטרים שחותרים למגע, בדיוק כמו שהוא נוהג היום בהפגנות בבלפור", אומר קצין בכיר. "לא הגיוני בעיניו שמאה מפגינים יגרמו לאלפים שגרים מסביב, או לבעלי העסקים, לסבול כמעט מדי שבוע מהרעש ומהעשן. הוא רצה למנוע מצב של ענישה קולקטיבית לכל האזור בגלל קומץ של מתפרעים".
האכיפה הנוקשה והבלתי מתפשרת הזאת חצתה דתות ודעות פוליטיות. הוא נלחם באותה להיטות בהפרות סדר בשכונת עיסאוויה, במחאות החברתיות ובהפגנות בבלפור. השר לביטחון הפנים לשעבר, גלעד ארדן, וגם השר הנוכחי, מיצבו אותו כמועמד מוביל לתפקיד המפכ"ל.
"ההערכה שלי היא שהנחישות שלו היא שהכשילה אותו בסוף", אומר קצין בדימוס. "ברגע שהיו מכריזים עליו, כל האנשים והמגזרים שנגדם פעל במקצועיות, היו מנצלים את ההזדמנות כדי לקום עליו בבג"ץ. אף שר לא רוצה לראות את המינוי שלו נמשך ככה, במיוחד בתקופת בחירות".
את השבוע האחרון, בין מחאת בלפור להפרת ההנחיות מצד המפגינים, מקדיש ידיד (58) לפרידה משוטרי מחוז ירושלים. בכל פעם הוא עובר בתחנה אחרת, מבקש שלא יגישו לו כיבוד אלא רק מים, כדי לא להפר את הנחיות הקורונה. זו פעם ראשונה שפקודיו ראו אותו נרגש.
"כמעט עמדו לו דמעות בעיניים", אומר שוטר. "לא התאפקתי ושלחתי לו הודעה לנייד, כתבתי לו שהיה לי הכבוד לשרת תחתיו, שהוא קצין נערץ, שהפקודים שלו ילכו אחריו באש ובמים, ושמדינת ישראל הפסידה. מצד שני, הוא הרוויח מכך שלא מונה. מגיע לו קצת שקט. למה הוא צריך עוד שלוש שנים מטורפות כאלה? הוא כבר תרם את שלו".
ביום ראשון בעוד שבועיים, בדיוק בתאריך שבו החל את תפקידו כמפקד המחוז, יפרוש ידיד מהמשטרה, אחרי 36 שנים. בערב, אחרי שייפרד מקציני המטה, מהעוזר האישי, מהדובר ומהמזכירות, הוא יירד לחניה וייסע לבדו לביתו שבשכונת בית הכרם בירושלים, שם הוא מתגורר בגפו מאז גירושיו לפני כחמש שנים. למקורביו אמר שהוא מתכוון ליהנות משנה של חופשה, וטרם החליט מה יעשה בהמשך.
לידיד שלושה ילדים - סרן (מיל') דין (27), שהשתחרר לאחרונה מיחידה 8200; עדי (22), גם היא חיילת משוחררת; ותמר (18), המשרתת בחיל האיסוף הקרבי.
"כמו שאני מכיר אותו, למחרת הוא יתעורר בצהריים וקודם כל ישמח שאין לו עוד השכמה ב־5 בבוקר", אומר קצין בכיר בדימוס. "הוא ירוץ לפחות עשרה קילומטרים ויעשה את המסלול האהוב עליו בהרי ירושלים והסטף, אחר כך יישב בסלון על כוס קפה שחור ויתקשר לחברים שלא ראה מזמן. אין לי ספק שאחרי הסגר הוא יעשה עם כל החברים סבב פגישות כדי להדביק פערים של שנים.
"כמי שעבר את תהליך הפרישה, בהתחלה יהיה לו קשה עם השינוי הקיצוני. זה מעבר ממאה לאפס. מההפגנות ומהפרות הסדר לשפע של זמן פנוי. מקצין בכיר שניהל אלפי אנשים, אתה אזרח עצמאי. מצד שני, יהיה לו יותר זמן לספורט, אולי סוף־סוף יצפה מדי פעם בטלוויזיה. כולי תקווה שעכשיו יהיה לו זמן לזוגיות. הוא היה כולו שקוע במחוז.
"דורון הוא לא אחד שייעלם לחצי שנה בהודו או בתאילנד, אבל ברור לי שהיה מאוד רוצה לצאת לחופשה עם הילדים. בדבר אחד אין לי ספק: הוא לא יתקוף ולא ישמיץ את המשטרה בתקשורת. הוא חושב שהבחירה בקובי שבתאי היתה ראויה, ומאמין ששבתאי יידע לטפל בתדמית ובמשבר האמון שנוצרו בין הארגון לציבור".
ידיד גדל בשכונת מקור ברוך שבמרכז ירושלים, ילד שלישי מבין ארבעה. גם אביו דוד היה קצין משטרה, ממקימי משמר הגבול, שסיים את שירותו כקצין אג"ם של מחוז הדרום בדרגת תת־ניצב, זמן קצר לאחר גיוסו של בנו למשטרה, באוגוסט 1984.
"לדורון היה ברור שהוא מתגייס למשטרה מייד לאחר השירות הצבאי, למרות שכמעט לא ראה את אבא שלו בבית וידע שזה יגבה ממנו מחיר אישי", אומר ב', חבר ילדות המשרת במערכת הביטחון. "אבא שלו הקפיד שלא יידעו שדורון הוא הבן שלו, כדי שלא יגידו שמדובר בפרוטקציה, וביקש ממנו שאם יישאל, יגיד שהוא בן משפחה רחוק".
בתחילה שירת כבלש במרחב ירושלים, ואחר כך כרכז מודיעין. באותה עת הוגשו נגדו כמה תלונות למח"ש על שימוש בכוח כלפי חשודים בעת מעצר של עבריינים במוסררה ובמבשרת. אף אחת מהתלונות לא הבשילה לכדי כתב אישום. בסוף שנת 91' יצא לקורס קצינים, ואחריו שימש קצין מודיעין ובילוש, קצין סיור וסגן מפקד ראש מחלק הסמים בימ"ר. ב־99' מונה למפקד יס"מ ירושלים, בתקופה שבה נערכו הפגנות ומשמרות מחאה נגד הסכמי אוסלו.
ביום חמישי, 28 בספטמבר 2000, אבטחו ידיד ושוטריו את עלייתו של אריק שרון להר הבית. הם מצאו עצמם במרכז ההתפרעויות, משמשים מטרה ליידוי אבנים. גם למחרת הגיע למקום ושמע את המואזין הקורא למתפללים להגן על הר הבית מפני הישראלים. שוב היו הוא ושוטריו יעד להתנפלויות של ההמון הערבי הזועם.
אלה היו ימי האינתיפאדה השנייה, וירושלים הפכה למטרה למחבלים עם חגורות נפץ בגבעה הצרפתית, במסעדת סבארו ובמדרחוב בן יהודה. בינואר 2002 בוצע לראשונה פיגוע התאבדות על ידי מחבלת מתאבדת בצומת הרחובות יפו וקינג ג'ורג'. אדם אחד נהרג ו־160 נפצעו.
"לא היה לו קל לרוץ מזירת פיגוע אחת לשנייה", אומר ב'. "המראות של גופות האזרחים נצרבו אצלו. הוא לא מפגין את רגשותיו, אבל הם קיימים שם, מתחת למבט הקשוח".
ב־8 במארס, כשישה ימים לאחר הפיגוע הקטלני בשכונת בית ישראל, שגבה את חייהם של שישה ילדים וארבעה מבוגרים, התקבלה במשטרה ידיעה מהשב"כ, כי מחבל מתאבד עושה את דרכו מהשומרון, דרך רמאללה לכיוון השכונות הצפוניות של ירושלים. ידיד, מפקד היס"מ, היה אחד ממפקדי האירוע. שוטריו סייעו לפרוס מחסומים ולסייר ברחובות. שלושה שוטרי מג"ב עצרו חשוד בשכונת בית חנינא, ובחיפוש על גופו התגלתה חגורת נפץ. השוטרים השכיבו את המחבל על הקרקע והתיישבו עליו, כדי למנוע ממנו להפעיל את המטען.
ידיד הגיע לזירה כעבור דקות ספורות, ואיתו צוות של אנשי יס"מ. "הוא רכן אל המחבל ופתח את כפות הידיים שלו כדי לחפש את המפסק של המטען", מספר אחד השוטרים שאבטחו את הזירה. "כשלא מצא, ביקש מאיתנו לסרוק את האזור כדי לבדוק שאין עוד אדם שיפעיל את המטען בשלט רחוק. מרחוק ראיתי שהמחבל לא מפסיק לזוז, ודורון שם את הרגל על הראש שלו כדי לרתק אותו לאדמה. במקביל, אחד היס"מניקים כיוון לו אקדח לראש.
"למקום הגיע חבלן משטרה, אבל הוא לא הצליח לנטרל את מערכת ההפעלה. רכז שב"כ שהיה שם דיבר עם המחבל בערבית, ואמר שהמפסק נמצא כנראה על החגורה מקדימה. המחבל זז כל הזמן בניסיון להפעיל אותו. כולם פחדו להפוך את המחבל, כדי שהמטען לא יתפוצץ.
"אחרי דקות ארוכות דורון עדכן את המחוז, ושם התקבלה החלטה שיש להרוג את המחבל, כדי למנוע פגיעה באזרחים. השוטר שכיוון אליו את האקדח ירה במחבל פעם אחת והרג אותו. אני זוכר שהסתכלתי על דורון, שלא הזיז את הרגל מהראש של המחבל והיה עלול להיפגע. זה לא פורסם מעולם".
לאחר האירוע קיבלו שלושת שוטרי מג"ב את עיטור האומץ של המשטרה. ידיד, ארבעה משוטריו ושני חבלנים קיבלו את עיטור המופת.
ידיד המשיך להתקדם במחוז. הוא שירת כקצין אג"ם במרחב ציון וכמפקד אגף התנועה המחוזי. ב־2007 מונה למפקד מרחב דוד, וכעבור שנתיים עבר לפקד על מרחב מוריה. במאי 2011, לקראת סיום תפקידו כמפקד המרחב ולפני שמונה לראש חטיבת ההדרכה, התפוצצה פרשה מביכה סביב שמו - שעלתה שוב לאחרונה, סביב המירוץ למפכ"לות.
ידיד השתתף אז בחתונה משפחתית שהתקיימה באולם אירועים באזור התעשייה בשכונת תלפיות. איתו היתה אשתו לשעבר, מיכל ידיד, גם היא קצינת משטרה, המשרתת כיום כקצינת החקירות והמודיעין של מג"ב, בדרגת ניצב משנה. בדרכם הביתה עצרה אותם מתנדבת משטרה לבדיקה שגרתית, בלי לדעת שמדובר במפקד המרחב שלה, שהיה לבוש בבגדים אזרחיים. ידיד לא נשא על גופו רישיון נהיגה והציג תעודת שוטר.
המתנדבת טענה כי ביקשה ממנו לעבור בדיקת אלכוהול, אולם לדבריה הוא סירב ושוחח עם אחראית המשמרת שלה, שהורתה לשחררו. גרסתו של ידיד היתה שונה. קצין בדימוס, שליווה אותו באותה תקופה, טוען כי המתנדבת מעולם לא ביקשה מידיד לעבור בדיקת שכרות, וכי באותו אירוע לא שתה כלל אלכוהול: "המפכ"ל יוחנן דנינו מינה קצין בודק אחרי פרסום הפרשה, ונמצא שהגרסה של דורון אמינה. הוא אמר שלא התבקש לעבור בדיקת ינשוף, ועובדה ששוטרת שהגיעה למקום העירה על כך למתנדבת.
"גם לא היה לו ממה להתחמק. הוא הרי ידע שיש שם מחסום, זה המרחב שלו, ואילו רצה להתחמק מבדיקה, היה יכול לעשות את זה בקלות. הוא לא שתה באותו ערב, אז לא היה לו ממה לחשוש.
"דורון טען שמדובר בקנוניה של מתנדב לשעבר, שהיה מעורב באירוע תקיפה והתחנן אליו שיחזיר אותו לשירות. הוא אמר שטביעת אצבעו של המתנדב מרוחה על כל הסיפור הזה, במיוחד לאחר שהתבטא שיסגור איתו חשבון.
"שנים אחר כך, בעקבות הוראה של המפכ"ל לשעבר, רוני אלשיך, עברו כל הקצינים הבכירים פוליגרף, ובהם דורון, ובין השאלות היתה אחת על נהיגה תחת סמים ואלכוהול. דורון יצא דובר אמת. מי שהעלה את הפרשה הזו לאחרונה, פשוט ניסה לפגוע בו במירוץ למפכ"לות".
מעט מאוד תפקידים עשה ידיד מחוץ למחוז ירושלים. ב־2013 הוא מונה לסגן מפקד מחוז הצפון, וכעבור שלוש שנים, כשקיבל דרגת ניצב, מונה לראש אגף התנועה הארצי. כקצין הנחשב ליצירתי, עשה גם שם מהפכה שהובילה לירידה של עשרות הרוגים בתאונות דרכים. במהלך שנתיים של כהונה הוא הוציא לכבישים המון כלי רכב סמויים, שפעלו בצירים ראשיים לצד ניידות גלויות, העלה לאוויר רחפנים ובלון תצפית, ואף הציב שוטרים עם משקפות על גשרים, כדי שיאתרו נהגים שמחזיקים את הסלולרי בזמן הנהיגה.
לא כולם אהבו את המוטיבציה האינסופית שלו. כך, למשל, טענו כמה קצינים שהוא מעביד אותם שעות רבות. לטענות הללו מגיב נצ"מ (בדימוס) אפרים ארליך (קרמשניט), שחשף מחדלים של משטרת ישראל ושימש באותם ימים פרויקטור בענייני תאונות דרכים. "דורון הוא שוטר בכל רמ"ח איבריו, קצין מוביל ועתיר זכויות", מכריז ארליך. "הוא הוביל מהלכים משמעותיים במשטרת התנועה, ולראיה, בתקופתו היתה בלימה בתאונות הדרכים הקטלניות. כל מי שטוען שהוא קשוח, רודה באנשים וכל המעשיות האלה, אלה אנשים שדורון קלט שהם באים לעבודה ולא לעבוד. הוא לא אוהב עצלנים".
במהלך כהונתו באגף התנועה, הוחלט להפסיק לשנה את השימוש במצלמות מהירות בכבישים ראשיים, בעקבות תלונות נהגים על אמינותן. ב־2018 הגיעה הפרשה לבית המשפט לתעבורה בעכו, שם עלה החשד כי ראש מחלקת תביעות תעבורה במשטרה, נצ"מ שרית פיליפסון, ידעה שהמצלמות לא נבחנו כראוי והסתירה את המידע מבית המשפט ומהתובעים.
הנהגים זוכו, ובא כוחם הגיש תלונה לשופט דוד רוזן, נציב תלונות הציבור נגד מייצגי המדינה בערכאות. פיליפסון טענה בפניו כי פעלה בהנחייתו של ראש אגף התנועה. ידיד מסר גרסה הפוכה וטען כי כשנודע לו על ההליך המשפטי, הורה להעביר לתובעים את כל החומר הנדרש. השופט רוזן המליץ להדיח את פיליפסון מתפקידה וקבע שהיא האחראית למסכת ההסתרות בנושא מהימנות המצלמות. נגד פיליפסון נפתחה חקירה פלילית במח"ש.
כשמונה למפקד מחוז ירושלים הרגיש ידיד שהוא סוגר מעגל. לרגע לא שיער כי כעבור שנה יעמוד במרכזם של הפגנות ואירועי מחאה, שתרמו להידרדרות במעמדה של המשטרה ולמתיחות עם הציבור. עיקר ההפגנות היה מול בית ראש הממשלה, ורבים מהמפגינים ראו בידיד את האחראי להתנהגות השוטרים כלפי המפגינים.
המחאה בבלפור החלה בדצמבר 2019, במאהל שאליו הגיע קומץ אנשים. ביוני 2020, בעיצומו של המשבר הכלכלי שפרץ עקב הקורונה, הפכו ההפגנות לאירועי ענק, בהשתתפות אלפי מפגינים. הסיקור התקשורתי חשף את ידיד לכלל הציבור.
הלהבה הוצתה ב־26 ביוני, עם מעצרו של תא"ל (מיל') אמיר השכל, מהדמויות הבולטות במחאה. השוטרים שאבטחו את האירוע טענו כי השכל חסם את הרחוב. מנגד טען השכל כי לא היתה כל הפרה מצידו וכי לא ירד אל הכביש, אלא מפגינים אחרים. הוא נעצר ללא ידיעתו של ידיד, שלא נכח בהפגנה, והשוטרים הציעו לו להשתחרר מייד, בתנאי שלא יגיע לירושלים במשך 15 יום. הוא סירב, ובית משפט השלום בעיר שחרר אותו ללא תנאים.
ידיד הבין כי החלטת השוטרים בשטח לעצור את השכל היתה פזיזה, והקפיד מאותו יום להגיע לכל הפגנה. כעבור כשבועיים, ב־15 ביולי, עמד לראשונה מול מצלמות הטלוויזיה בעקבות ביקורת של התקשורת כי שוטריו אינם מצליחים להשתלט על המפגינים.
קצין משטרה, שנכח מדי שבת בהפגנות בבלפור, מספר על השתלשלות העניינים: "התקבל דיווח על תהלוכה של מפגינים נגד ראש הממשלה. דורון ראה שחלק מהם מתפזרים לבתיהם והחליט לא למנוע אותה. אם היה עושה זאת, כל מי שביקש ללכת הביתה לא היה יכול, כי השוטרים היו סוגרים מסביב. כשהצועדים הגיעו למדרחוב בן יהודה, הורינו להם לעצור, אחרי שזרקו כיסאות של בית קפה באזור. ואז שמעתי את הדובר אומר לידיד שבאתרי האינטרנט מדווחים על 'איבוד שליטה של השוטרים'. באותו רגע הוא החליט לדבר, כי כעס על הדיווח. הוא ידע שלתהלוכה מצטרפים גם אנרכיסטים, אבל רצה לאפשר גם לאלה שבאמת באו להפגין, להביע את דעתם באופן דמוקרטי".
המשפט הראשון שידיד הוציא מפיו סיפק הוכחה נוספת לנפיצות הפוליטית של ההפגנות. "התקיימה פה הפגנת שמאל מול בית ראש הממשלה", פתח את דבריו, אולם לא הצליח לסיים את המשפט. שני מפגינים צעקו לעברו: "לא מדובר רק באנשי שמאל, אלא בכל העם", ומפגינה אחרת צעקה: "אתה מדבר שטויות". את שאר דבריו איש לא שמע, אבל את המשפט שאמר כבר לא היה ניתן לקחת בחזרה, והוא הפך מייד לוויראלי ברשתות החברתיות.
"זה לא נפלט לי", אמר ידיד למקורביו בשיחות סגורות. "הייתי בתווך, בין שתי הפגנות. מצד אחד, עומדים אנשים עם שלטים של שלום עכשיו ונגד ביבי, ומהצד השני, כמה עשרות בודדות עם שלטי 'ביבי מלך ישראל'. היה ברור במי כל הפגנה תומכת. לא היתה לי שום כוונה להטיל סטיגמה, לתייג או לפגוע, ואף אחד לא יודע מה הדעות הפוליטיות שלי.
"לא צפיתי את הבלאגן, וחד־משמעית הייתי צריך להתנסח אחרת. אבל ממתי מותר לומר על פוליטיקאי שהוא שייך לגוש השמאל, ועל מפגינים לא? זו צביעות. ממתי 'שמאל' זו מילת גנאי? 'שמאל' זו השקפת עולם.
"למפגינים נוח להפוך את המשטרה ואותי לכלי ניגוח, אבל אני לא כועס עליהם. 90 אחוזים מהם הם אנשים נורמטיביים, שבאו למחות. הבעיה היא עם הקומץ האנרכיסטי הקיצוני, הוא זה שעושה את כל הבלאגן".
המפגינים המשיכו לתקוף אותו אישית. בהפגנה בבלפור במוצאי שבת, 25 ביולי, רצו אחריו בשירה המזכירה אוהדי כדורגל ביציע וקראו לעברו: "אתה לא תהיה מפכ"ל". ידיד שמר על קור רוח, התעלם מהם והמשיך לצעוד לצד שוטריו. רק אחר כך אמר לאנשים שהיו לצידו, "המפגינים כנראה נהנו, אבל אנחנו בזים להתנהלות הזאת. לא באתי לרצות אותם, אלא לעשות את תפקידי כאיש משטרה".
למחרת נחתה עליו מהלומה נוספת, כשבתאגיד כאן פורסמו הקלטות שלו ושל השר אוחנה. מההקלטות נראה כאילו היה מדובר בשיחה אישית ביניהם. "אנחנו לא יכולים להמשיך עם הברדק הזה", נשמע אוחנה אומר. "אנחנו לא יכולים להמשיך עם האנרכיזם הזה. יש הבדל בין הפגנה לבין האירועים שאנחנו רואים בחודשיים האחרונים, בשבועות האחרונים".
ידיד נשמע אומר: "הרגע ניסו לחסום את הכנסת. קיבלו גם דו"חות על מסיכות. אתמול 160 דו"חות על אי עטיית מסיכה בהפגנה, שזה לא שכיח".
אלא שהשיחה הזאת לא נעשתה בין שניהם, ולא בסדר שבו היא הושמעה. "מדובר היה בדיון פתוח ולא בפורום מקצועי סגור, שהתקיים בעיריית ירושלים, ובו נכחו השר, דורון ועוד 25 עובדי עירייה לפחות", מספר בכיר במשטרה. "הדברים שנאמרו שם עוותו, לא הופיעו בסדר הנכון, ובטח לא נאמר שם שרק בבלפור אוכפים מסיכות".
ידיד הכחיש בפני מקורביו שאי פעם שוחח עם גורמים פוליטיים או קיבל מהם הנחיות. "השיקולים שלי לאורך כל שנותיי במשטרה היו תמיד רק מקצועיים, לטובת הציבור", אמר להם. "אף אחד בדרג הפוליטי לא פנה אלי, לא הפעיל אותי, לא התערב ולא ביקש שאפעל לפי תפיסת עולמו. אני פועל על פי מדיניות המשטרה, והכל תואם וגובה על ידי מ"מ מקום המפכ"ל לשעבר, מוטי כהן. כשנשאלתי בדיון על אכיפת מסיכות, דיברתי על זה, כולל על גל הקורונה הראשון. אין לי מושג מי הקליט אותי, וזה גם לא מעניין אותי".
אלא שכל מי שחשב שאוחנה יבחר בידיד למפכ"ל, התבדה ב־15 בדצמבר. לפני פרסום ההחלטה על מינויו של קובי שבתאי, זומן ידיד ללשכת השר בירושלים, שבישר לו כי לא יקודם. "יכולתי לפרוש כבר בגיל 57, אבל רציתי לסיים קדנציה", אמר ידיד לחבריו. "מפקד מחוז ירושלים הוא התפקיד המאתגר ביותר במשטרה, הוא ריגש אותי, יש בו שליחות לאומית, ואין לאן ללכת מכאן, למעט ללשכת המפכ"ל", אמר לחבר קרוב, "אני שלם עם ההחלטה לפרוש ומסיים את השירות עם תחושת סיפוק. צריך לדעת מתי לזוז הצידה ולאפשר לדור הצעיר יותר להתקדם".
הוא הביע חרטה על משהו?
"לא. הוא שירת את הציבור הכי טוב שיכול".
אתה חושב שלהתנהלות בבלפור יש חלק בהחלטה של השר?
"אי אפשר לייחס לדורון שיקולים פוליטיים. הוא נקט אותם צעדים כשהיה מדובר בחרדים, במפגיני שמאל, במפגיני ימין, באתיופים, או בכל קבוצה אחרת".
הוא נעלב מההכפשות של המפגינים?
"הוא הביט בהם בצער, במיוחד לאחר שהפכו את המשטרה לחלק מהמחאה. אני זוכר שאחרי אחת ההפגנות הוא אמר לי, 'הרי המפגינים האלה מתקשרים לשוטרים כשפורצים להם לבית, כשגונבים להם את המכוניות, כשמישהו קרוב אליהם נפגע בעבירות מין. אלה אותם שוטרים שבאים לאבטח אותם בהפגנות, שלא מונעים מהם להפגין גם כשיש התרעות על אירועי פח"ע'. אז איך גמלו לו? בעיקר בגידופים. קראו לו 'עבד נרצע'. זה האיש ששם את השוטרים שלו בחזית, שעושה הכל כדי שהאזרחים לא ייפגעו. הזמינו אותו באוגוסט לוועדת הפנים של הכנסת והטיחו בו שהמשטרה יוצרת אווירה של פחד".
ידיד לא נשאר חייב בוועדה ותקף בחזרה. "המדיניות שלנו אחת ואחידה: אנחנו משטרה אחת, שמאפשרת את חופש המחאה ואת חופש הביטוי. יש פה שאלה אחת: מישהו יכול לומר מהי הפגנה ומהי הפרת סדר? קל מאוד לתקוף אותנו. תמונה שווה אלף מילים, אבל לא תמיד מייצגת את כל הסיטואציה".
