בתאריך הזה, לפני 50 שנים בדיוק, הופיעה במדור הספורט של עיתון באסקי ידיעה קטנה. "אתלטיקו (כך במקור) התאמנה אתמול בלסאמה", נכתב בכותרת, כשבשש השורות שהרכיבו את הידיעה הופיעו פרטים יבשים בלבד.
יממה לפני, ב־27.01.1971, חנכה הקבוצה את מתחם האימונים החדש בשקט ובצניעות, מבלי לדמיין בכלל ש־50 שנים אחר כך יהפוך המקום הזה ללב הפועם של אחת הקבוצות המיוחדות בעולם.
הערב, במפגש הגביע מול אלקויאנו בגביע המלך תציין אתלטיק בילבאו 50 שנים להקמת מתחם האימונים בלסאמה, שהפך עם השנים למעון של מחלקת הנוער ושל קבוצת הנשים. לאורך השנים עברו במתחם הזה 9,000 כדורגלנים וכדורגלניות, שמתוכם 192 הגיעו לקבוצה הבוגרת של אתלטיק, ו־56 לקבוצת הנשים. סך הכל גידל המקום הזה 415 שחקנים ושחקניות מקצוענים ומקצועניות שהתפזרו בעולם, החל מאמריק לאפורט של סיטי ואנריק סאבוריט של מכבי ת"א.
נשיא עם חזון
הרעיון היה של פליקס אורואה, הנשיא של הקבוצה באותן שנים. הוא חיפש שטח גדול ומבודד שבו יוכלו השחקנים להתרכז בכדורגל, והמקום שנבחר היה העיירה לסאמה - 15 קילומטר מרחק מבילבאו. אורואה רכש את השטח ב־40 מיליון פסטאס (כ־240 אלף יורו) ובנה בו שלושה מגרשים, חדר כושר, חדרי הלבשה, חדרי מגורים - הכל ברמה הגבוהה ביותר.
חוסה אנחל איריבאר, אגדת מועדון שהיה שם באותם ימים, תיאר את הרושם הראשוני. "היה שם הכל. היה לנו אפילו חדר משחקים עם שולחן פינג פונג ואין ספק התנאים האלה נתנו לנו יתרון".
ובאמת, באותן שנים בילבאו היתה קבוצת צמרת שזכתה בגביע הספרדי והגיעה לגמר גביע אופ"א. ההווה שלה היה מצוין, אולם המטרה האמיתית שלשמה הוקם המקום היה בכלל העתיד.
חודשיים אחרי שנחנך מתחם האימונים, במארס של 1971, הודיעה בילבאו שתערוך טורניר ילדים ונוער במטרה למצוא את הכישרונות הגדולים באזור. 3,000 הגיעו, חולקו ל־75 קבוצות, והטובים ביותר נקראו לדגל. סנטי אורקיאגה היה בן 13 כשנרשם לטורניר, ולאחר שהרשים וזומן למבחנים הפך עם השנים לשחקן הראשון שעושה את כל הדרך מהקבוצות הצעירות עד לקבוצה הבוגרת של בילבאו. "היה לי הרבה מזל", הודה בראיון ל"אל פאיס", "אבל גם היה לי את לסאמה".
המתחם בלסאמה. הבית של הבאסקים // צילום: אי.פי.אי
בדומה לאורקיאגה, מתחם האימונים הפך לבית של ילדים באסקים רבים לאורך השנים. הם קיבלו שם השכלה, מגורים, את המאמנים והתנאים הכי טובים, ובעיקר את הזהות והחיבור לבילבאו. כל כך גדול החיבור הזה שגם אורקיאגה וגם איריבאר עדיין עובדים במקום ומגיעים ללסאמה בכל יום.
"בילבאו היא דרך חיים"
השניים האלה ראו במו עיניהם את הטרנספורמציה שעבר המתחם במשך חצי מאה. מה שהחל בשלושה מגרשים ובחדר כושר אחד הלך והתרחב עם השנים, והיום כולל שמונה מגרשים (ארבעה טבעיים וארבעה סינתטיים) שמשרתים 17 קבוצות שארבע מתוכן של נשים ונערות. רק לאחרונה נבנה שם מתחם מגורים חדש לשחקנים, שמצטרף למתקנים המתקדמים בעולם, וכבר יש תוכניות גדולות לעתיד.
"המקום הזה גורם לילדים המקומיים לרצות לגדול פה", אמר מנכ"ל המועדון אנדוני אראייסה בראיון למגזין הליגה; "למועדונים אחרים אולי יש יותר כסף ויותר תארים, אבל כל ילד שנולד בחבל הבאסקים רוצה קודם כל להיות שחקן של בילבאו. זה הכוח הגדול של המועדון הזה".
את הכוח הזה אפשר היה לראות כשבילבאו זכתה בסופר קופה הספרדי החודש. אינייקי וויליאמס ואסייר וייליברה, כובשי שערי הניצחון בגמר מול ברצלונה, עברו שניהם בלסאמה. גם איקר מוניאין, שבישל את שני השערים האלה, הוא תוצר של מחלקת הנוער המיוחדת.
"הייתי פה ילד, נער ועכשיו אני מבוגר", אמר מוניאין בוידאו מיוחד לרגל האירוע. "בילבאו היא דרך חיים בזכות לסאמה", הוסיף כוכב העבר ג'ולן גררו, אבל נדמה שהמסר החשוב ביותר היה זה של איריבר. "בלי לסאמה, אין שום סיכוי שבילבאו היתה שורדת בליגה הראשונה כל כך הרבה זמן". בילבאו, כזכור, משתפת רק שחקנים באסקים ומעולם לא ירדה ליגה.
