נאומו של הרמטכ"ל אביב כוכבי בכנס השנתי של המכון למחקרי ביטחון לאומי נישא אמנם בעברית, אבל לדבריו היו נמענים מרכזיים גם באנגלית ובפרסית. הרמטכ"ל הציג בדבריו גישה ניצית ובלתי מתפשרת: לא להסכם גרעין (לא הישן וגם לא משופר); כן לתוכניות מבצעיות שיאפשרו לישראל להיות ערוכה לתקיפה, אם תידרש.
שני המסרים האלה נועדו להדהד מוושינגטון ועד לטהרן, מממשל ביידן ועד ללשכתו של האייתוללה חמינאי. הרמטכ"ל ביקש להבהיר לשניהם כי ישראל תמשיך במאבקה נגד הגרעין האיראני, על כל נפתוליו ותצורותיו. היא תשמח לראות את האמריקנים לצידה, אבל אם תידרש - תהיה מוכנה לפעול לבדה, והיא אף מכינה את התוכניות הדרושות לכך, כפי שנחשף לפני שבועיים ב"ישראל היום".
כוכבי יישר בדבריו קו עם ראש הממשלה נתניהו, שמחזיק בגישה דומה כלפי איראן, והאפשרות לחזרה להסכם הגרעין. נתניהו כבר הבהיר כי יתנגד גם להסכם משופר, ולתמיכתו של הרמטכ"ל יש משקל לא מועט בעולמות הפוליטיקה והדיפלומטיה. ביידן ובכירי ממשלו זוכרים בוודאי את חילוקי הדעות שהיו לפני כעשור בין נתניהו לצמרת הביטחונית (הרמטכ"ל דאז אשכנזי וראש המוסד דגן) באשר לאפשרות של תקיפת מתקני הגרעין של איראן, וכעת מתייצבת מולם חזית מדינית־ביטחונית - לפחות כלפי חוץ - שכוללת גם את ראש המוסד יוסי כהן ואחרים.
אפשר להניח שכוכבי שקל היטב לפני שבחר להכניס את עצמו - ובמשתמע את צה"ל - לעימות שנראה כרגע בלתי נמנע בין ירושלים לוושינגטון בסוגיה האיראנית. צריך לקוות שדבריו לא יעיבו על יחסיו עם הצמרת הביטחונית האמריקנית, שנשמרו גם בתקופות של מחלוקות מדיניות. לא מעט גורמים בצמרת הביטחונית סבורים ש"עדיף היה לומר את הדברים לאמריקנים בחדרים הסגורים, כדי להימנע מעימותים, בוודאי בתקופה הרגישה הנוכחית". בעמדה הזאת מחזיקים, בין היתר, שר הביטחון גנץ ושר החוץ אשכנזי וכן בכירים צה"ל, שסבורים שישראל צריכה לקיים דיאלוג דיסקרטי עם הממשל החדש כדי להשפיע על ההסכמות העתידיות שיושגו עם איראן.
בישראל מעדיפים שארה"ב לא תחזור להסכם כלשהו עם איראן, ותמשיך במדיניות הלחץ המרבי עליה שאותה הוביל ממשל טראמפ. זאת, אף שהתקוות שהמשטר באיראן יקרוס התבדו, ואיראן אף האיצה בשנה האחרונה את תוכנית הגרעין שלה, ולמעשה קיצרה משמעותית את משך הזמן שיידרש לה לפרוץ אל הפצצה. כחלק מכך התקינה איראן צנטריפוגות מתקדמות במתקנים הגרעיניים שלה בנתנז ובפורדו, צברה כמות גדולה של אורניום מועשר לרמה נמוכה, ואף החלה להעשיר אורניום לרמה בינונית של 20 אחוזים.
ביידן עצמו ובכירי ממשלו כבר הבהירו כי בכוונתם לחזור להסכם, אם כי באותה נשימה הם הכירו במסוכנותה של איראן והתחייבו שלא לאפשר לה להגיע לפצצת גרעין. המחלוקת הנוכחית בישראל נוגעת לדרך הנכונה להתנהל מול הממשל החדש, בניסיון להגיע לתוצאה האופטימלית. ניסיון העבר מלמד שספק אם דרך לעומתית תוביל לכך, בוודאי כאשר הקשב של הממשל החדש נתון בעיקר לענייני פנים, ופחות לבעיותיו של המזרח התיכון.
ובכל זאת, היה לדבריו של כוכבי גם יעד ישראלי. האתגר האיראני שהציב - והתוכניות המבצעיות שנדרשות בצידו - עולה כסף. הרבה כסף. המוכנות לאיום עומדת ברקע דרישתו של צה"ל לתוספת תקציב של מיליארדי שקלים, שנועדו בעיקר לחימושים, למודיעין ולאימונים. נתניהו וגנץ תומכים בדרישה, ולכן סביר שהיא גם תתקבל, אבל בעידן של מצוקה כלכלית וגזירות כלכליות חריפות שצפויות בעתיד הלא רחוק, מוטלת עליהם החובה לוודא שצה"ל משתמש בכסף למטרה שהוא יועד לה ונמנע מפזרנות - משימות שצה"ל לא תמיד הצטיין בהן בעבר.
