ההצהרה על קיום בחירות ברשות הפלשתינית היא אחיזת עיניים נוספת של אבו מאזן

הצו הנשיאותי שהוציא אמש יו״ר הרשות הפלשתינית אבו מאזן לעריכת בחירות למועצה המחוקקת (הפרלמנט הפלשתיני ד.ס.) שיתקיימו ב-22 למאי, ולנשיאות הפלשתינית חודשיים לאחר מכן ב-31 ליולי, הפתיע רבים.

לא רק במערכת הפוליטית הפלשתינית הופתעו, גם על מקורביו של הראיס עצמו נחתה הבשורה כרעם ביום בהיר, שכן מדובר בפעם הראשונה מאז 2004 שאבו מאזן חותם על צו נשיאותי שכזה, שהיה מחוייב המציאות כבר לאחר מותו של יאסר ערפאת. 

אולם הקלף ששלף אבו מאזן ביום שישי בערב, לאחר פגישה ברמאללה עם יו״ר ועדת הבחירות המרכזית חנא נאסר וללא התייעצות מוקדמת עם איש ממקורביו או מראשי הפלגים הפלשתינים בגדה המערבית ובעזה, לא לגמרי הפתיע. הראיס הפלשתיני, כדרכו בקודש מאז ירש את כס השלטון לאחר מותו של ערפאת, פועל קודם כל לביצור שלטון היחיד שלו - תוך הזזה דורסנית של כל מתחרה שיאיים על שלטונו. על אופוזיציה מבית אין כלל מה לדבר - והדוגמא הבולטת ביותר של מי שהרגישו זאת על בשרם הם מוחמד דחלאן (שנאלץ להימלט מהגדה המערבית לאחר שהואשם בשחיתות); ויאסר עבד ראבו, שכיהן כיו״ר הועד הפועל של אש״ף והודח בין לילה מתפקידו לאחר שנחשד ששיתף פעולה עם דחלאן ופטרוניו באבו דאבי במטרה להדיח את הראיס. 

15 שנות שלטון ללא אופוזיצה

גם את הפרלמנט הפלשתיני, שבתקופתו של ערפאת היה שוקק ונשכני, דאג אבו מאזן לפזר בדרך אל 15 שנות שלטון ללא כל אופוזיציה מבית. עם זאת, את המחיר ששילם באיבוד השלטון בעזה ב-2007 לאחר שחמאס תבע בהפיכה אלימה את נצחונו לפרלמנט ב 2006 - אבו מאזן לא צפה. בזמנו, הוא נתפס "עם המכנסיים למטה" בסוגיית השליטה ברצועת עזה - יחד עם ישראל וארה״ב. גם במקרה זה אבו מאזן לא נטל אחריות על איבוד הרצועה לטובת חמאס, והאשמה כולה נפלה על דחלאן, שעמד בראש המודיעין המסכל הפלשתיני ברצועה. כזכור, דחלאן גורש בבושת פנים תוך לינץ׳ אלים ואכזרי באנשיו במנגנוני ביטחון הפנים בעזה, שהיו לא פחות אלימים ואכזריים מאנשי חמאס.

אם כך עולה השאלה מה נשתנה כעת? במיוחד לאור העובדה שכל סקר שנערך ברשות הפלשתינית הראה בבירור שרוב רובו של הציבור הפלשתיני היה מעוניין לראות את אבו מאזן פורש מכיסאו. קיים גם חשש לא מופרך שחמאס עשוי לתפוס את השליטה בפרלמנט ובנשיאות, תחילה בדרכים ״דמוקרטיות״ לכאורה תוך שינוי מבני במועצה הלאומית הפלשתינית באש״ף, באמצעות החלת רפורמות נרחבות שיאפשרו לחמאס ובעלי בריתו מהג’יהאד האסלאמי לשלוט במועצה הלאומית הפלשתינית. לפי הצו הנשיאותי שפרסם אבו מאזן, הרכב המועצה ייקבע ב-31 לאוגוסט, לאחר הבחירות לפרלמנט ולנשיאות שבועות ספורים קודם לכן. 

כאמור, לא נמצא ולו בכיר פלשתיני אחד שידע לענות במדויק על השאלה המתבקשת: מדוע החליט אבו מאזן דווקא עכשיו להוציא ולפרסם את הצו הנשיאותי. ההסבר העיקרי למהלך לפי גורמים בכירים ברמאללה, הוא כי אבו מאזן פועל כדי להראות לממשל ביידן המתהווה - שעתיד לשים את סוגיית זכויות האדם והדמוקרטיה במדינות ערב במזרח התיכון בראש סדר היום – כי סוגיות אלה הן בעלות משקל רב בהנהגה הפלשתינית. אבו מאזן מנסה כנראה להוכיח שהמערכת הדמוקרטית ברשות הפלשתינית חיה ובועטת, גם אם הייתה בתרדמת ובמצב של הנשמה מלאכותית ב-15 השנים האחרונות. 

גורמים פלשתינים בכירים אחרים מצביעים דווקא על ניסיון של אבו מאזן לחשק את חמאס, באמצעות ההליך הדמוקרטי לכאורה שצפוי להתנהל במערכת הפוליטית הפלשתינית עד לקיום הבחירות לפרלמנט ולנשיאות. לדברי אותם בכירים, מעמדו של ג׳יבריל רג׳וב התחזק מאז מותו של יועצו הקרוב של אבו מאזן סעיב עריקאת. רג'וב נהנה מיחסים טובים עם ראשי חמאס, והוא קיבל הבטחה מראשי ארגון הטרור השולט בעזה כי הם לא יעמידו בבחירות הצפויות מועמד לנשיאות שיתמודד מול אבו מאזן, והארגון יסתפק בנציגיו שייבחרו לפרלמנט הפלשתיני. זו גם אולי הסיבה בעטיה בירך חמאס על הצו הנשיאותי שיצא מרמאללה ביום שישי בערב. 

הראיס דאג ל"נקודות יציאה" מתוחכמות

אבו מאזן הוא סוס קרבות פוליטי משופשף, מצולק ועתיר ניסיון. הוא כבר חווה את הטראומה באיבוד השלטון ברצועת עזה לטובת חמאס, שהותירה אותו אמנם כמי שנושא בפועל בתואר נשיא הרשות הפלשתינית אך למעשה שליטתו הצטמצמה לשטחים בשליטת הרשות הפלשתינית בגדה המערבית. גם הוא יודע שהתחייבות של חמאס לא שווה הרבה יותר מהנייר עליו יחתמו ראשי הארגון, והסיכון שחמאס ובעלי בריתו ישתלטו על הגדה המערבית הוא מוחשי. תסריט כזה עלול להביא לכניסת צה"ל לערים הפלשתיניות ולכיבוש הגדה המערבית - כפי שהיה באינתיפאדה השנייה. זה תסריט שמעורר חלחלה בקרב רוב הציבור הפלשתיני בשטחי יהודה ושומרון. 

לכן, הראיס דאג לספק לא מעט נקודות יציאה מאותו הליך דמוקרטי ורומנטי לכאורה. כך למשל נקבע כי ראשי הפלגים הפלשתינים יפגשו בשבועות הקרובים בקהיר כדי לדון על המכניזם של הליך הבחירות לפרלמנט הפלשתיני, לנשיאות ולמועצה הלאומית הפלשתינית באש״ף. מניסיון העבר בהליך הפיוס הפנים-פלשתיני, דיונים מעין אלה שנערכו בקהיר צפויים להיכשל כישלון חרוץ. במקרה כזה יוכל אבו מאזן להציג בפני הציבור הפלשתיני, האיחוד האירופי וממשל ביידן את חמאס כמי שאשם בסיכול תהליך הבחירות, כפי שעשה בכל ניסיונות הפיוס הקודמים. 

סוגיית מזרח ירושלים

נקודת יציאה נוספת שכבר נעשה בה שימוש בעבר על ידי אבו מאזן כתירוץ לאי עריכת בחירות למוסדות הלאומיים הפלשתינים, היא סוגיית ההצבעה במזרח ירושלים - מהלך אליו ישראל תתנגד בתוקף. לא בכדי הודגש בצו הנשיאותי שפורסם כי הליך הבחירות המדורג צפוי להתקיים מלבד בגדה המערבית ורצועת עזה גם במזרח ירושלים. ההתנגדות הצפויה מצד ישראל תסייע לאבו מאזן לתרץ בפני האמריקנים ובפני הקהילה הבינלאומית כי ניסה, פעל, ואף הביא להסכמה לאומית רחבה בין כלל הפלגים הפלשתינים - אך הכיבוש הישראלי במזרח ירושלים מונע כל ניסיון להליך דמוקרטי בקרב הפלשתינים. הוא יטען כי ללא זכות הבחירה של תושבי מזרח ירושלים הפלשתינים - אין טעם בקיום בחירות, ומי שיש לבוא אליה בטענות היא ישראל ולא ההנהגה הפלשתינית ברמאללה.

דילמה נוספת שעומדת לפתחו של אבו מאזן, היא אם לאפשר התמודדות בבחירות למחנה תומכיו של מוחמד דחלאן, המקורב לנשיא מצרים א-סיסי. בזכות הכסף הרב שמרעיפים על דחלאן פטרוניו במפרץ הפרסי, הוא נהנה מאהדה ותמיכה נרחבים במחנות הפליטים בגדה המערבית ואף ברצועת עזה.

  טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו