ד"ר טל ברוש | מנהל היחידה למחלות זיהומיות באסותא אשדוד
הגעתי לפסגת המימוש המקצועי שלי
"מהספרים שהכי אהבתי בנערותי אני זוכר כאלו שעסקו במגיפות. את הקריירה המקצועית שלי התחלתי והמשכתי במחלות זיהומיות, ומוכנות למגיפות ואסונות ביולוגיים דומים. שנים של עיסוק אקדמי במוכנות למגיפה ופתאום השנה הכל התממש. מדיווחים מאיימים מסין, דרך פלישת הנגיף לישראל, הגאות בכמות החולים, החרדה של הצוות הרפואי מהדבקה, והקושי בניהול הציבורי של האירוע.
לכאורה התגשמו שאיפותיי והגעתי לפסגת המימוש המקצועי, אולם למען האמת זו היתה השנה הקשה בחיי. שנה אינטנסיבית של עבודה ללא הפסקה בבית החולים, בתוספת של עבודה נוספת במשרה מלאה כחבר בצוות לטיפול במגיפות ובאינספור צוותי ייעוץ נוספים, יחד עם עוד קבוצה מצומצמת של מומחים שהשקיעו שעות אינסופיות בהתנדבות. על זה נוסף התסכול האיום בטיפול בחולים כה קשים, תוך תחושה של אי יכולת לסייע להם וכעס על כך שלא נמנעה הדבקתם, והאחריות הכבדה בקבלת החלטות מקצועיות מורכבות מדי יום.
כמו כולם גם אני הייתי מוותר על 2020, אולם השנה הקשה הזו מגיעה לסיום דווקא עם תחושה אופטימית עם תחילת מבצע החיסונים וביטחון שבשנת 2021 נחזור לחיים נורמליים".
דנה זטולובסקי | סטודנטית למשפטים באוניברסיטה העברית
הלמידה מרחוק פתחה בפניי הזדמנויות חדשות
"השנה הזו היתה שונה מכל מה שהכרתי. הקושי שנבע מהלמידה מרחוק, מחוסר המפגש עם חבריי ללימודים, היה ניכר והשפיע על כולנו. אבל לצד הקשיים, הלמידה מרחוק העניקה הרבה מאוד הזדמנויות - המרכזית וההכרחית שבהן היא היכולת לשלב לימודים ועבודה. השנה התחלתי, לצד לימודי כלכלה ומשפטים, לעבוד כטרום מתמחה במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, שילוב שאלמלא הלמידה מרחוק לא הייתי יכולה לחלום עליו.
ההכרח בלמידה מרחוק גם גרם לאוניברסיטה לרענן את דרך העברת החומר ולהתאים אותו לעידן הטכנולוגי - מצגות מדובבות, הרצאות שעולות ישר ליו־טיוב וכדומה. חלק מהשיעורים אף הוקלטו מראש, וכך ניתן לעצור, לחזור ולהתעמק בכל זמן ובכל שלב, מבלי שדעתי או דעת המרצה מוסחת.
גם מבחינה חברתית ידענו להמציא את עצמנו מחדש. כגזברית אגודת הסטודנטים למשפטים בפקולטה, ראיתי איך הלמידה מרחוק הובילה אותנו לשכלל דרכי פעולה, ליזום פרויקטים חדשים, לסייע כלכלית לנפגעי הקורונה, לגלות אחריות חברתית ולהצליח 'לגעת' בכל אחד ואחת מהסטודנטים והסטודנטיות. הקורונה שינתה את חיי הסטודנטים, ואנו מצפים כבר לשוב לקמפוס, ולפגוש שם גם חברים וגם דרכי הוראה חדשות ומתקדמות".
דודי רובינשטיין | יועץ תיירות ומנהל חו"ל מהודר
הגענו להישגים תעופתיים בחילוץ ישראלים
"שנת 2020 היתה שנה מיוחדת. מצד אחד השמיים נעצרו, אבל מצד שני יש נקודת מבט אופטימית. הגענו להישגים תעופתיים מדהימים שלא נראו בעבר. מדינת ישראל היתה מהמדינות היחידות בעולם שעסקה בחילוץ סביב השעון, אל על הגיעה לפרו ואוסטרליה, ארקיע להודו, ישראייר חרשו את כל אירופה כולל את איטליה בשיא המגיפה והכל כדי לחלץ ישראלים.
זאת היתה שנה שמאופיינת ביצירתיות, אנחנו עם חכם ונבון גם בתעופה, מטוסים קטנים גימאו מרחקים ארוכים, אל על עסקה במשלוחי ציוד רפואי סביב העולם, אפילו היתה טיסה אחת מישראל לסין ומסין לארה"ב, טיסה שהקיפה את כל כדור הארץ.
בחודש מאי נחת בישראל מטוס של 'אתיחאד' עם ציוד רפואי לרשות הפלשתינית ולא ידענו מה מצפה לנו בהמשך. לקראת סוף השנה נפתחו בפנינו שלל יעדים חדשים, חברות חדשות הגיעו לארץ, אתיחאד, פליי דובאי, גאלף אייר ועוד.
דובאי הפכה ליעד המעניין השנה וכ־50 אלף ישראלים ניצלו את זכותם לבקר בה וההערכה היא שהמספרים רק ילכו ויגדלו. מרוקו תהיה יעד חם מאוד ויהיו עוד בהמשך. צריך לזכור שבחלונות הקצרים שנפתחו ישראלים המשיכו לטוס גם לבולגריה, יוון, קרואטיה ועוד לא מעט מדינות, ישראלים אוהבים לטוס".
ויקטוריה סופר | דיירת בדיור המוגן "לב גנים" בנתניה
הגשמתי את חלומי והתחלתי לצייר
"שמי ויקטוריה סופר ואני בת 73 ועליתי לארץ מלטביה לפני 40 שנה. ב־15 השנים הראשונות שלי בארץ הייתי מורה למוזיקה ובמקביל בעלי היה פיזיקאי. אבל אז הוא פתח מעבדה פרטית לפיזיקה ואני פרשתי מעבודתי כדי לעזור לו בעבודות אדמיניסטרטיביות במעבדה שהוא הקים בנתניה.
בחודש יוני בזמן שהיינו בבידוד, בעלי נפטר. הבן היחיד שלי חי בחו"ל והוא לא יכול היה להגיע לארץ. אני נשארתי לבד לגמרי והרגשתי בודדה בין ארבעה קירות, אז בחודש ספטמבר, רגע לפני שהתחיל הסגר השני, עברתי לדיור מוגן לב גנים בנתניה.
זה מצחיק שדווקא באחת התקופות הקשות בחיי גם ברמה האישית וגם ברמה הגלובלית שנכפתה מהקורונה, הגשמתי חלום ילדות ישן - לצייר, ובנוסף חזרתי לעסוק במוזיקה והצטרפתי למקהלה של לב גנים.
נרשמתי למספר חוגים, אחד מהם היה חוג לציור. לפני שעליתי לארץ ניסיתי לצייר אבל המצב שם היה לא טוב, היינו בסכנה והיינו צריכים לברוח משם. מלחמת ההישרדות לא הותירה לי זמן או פנאי נפשי לצייר. חלום הציור שלי נשאר עמוק בלב במשך יותר מ־40 שנה, אבל אף פעם לא היה לי זמן לממש אותו. עכשיו יש לי המון זמן אז אני מטפחת את הכישרון שהיה לי".
אסתי דה פז | מורה למדעים ותומכת הוראה
בגיל 40 הפכתי למורה והתאהבתי בתלמידים
"הקורונה תפסה אותי בשיא מקצועי. הייתי עצמאית, מדריכת ריצות ומאמנת אימונים פונקציונליים. אימנתי קבוצות ריצה בעמק יזרעאל, וכמובילת דעה בתחום הספורט היה לי טור שבועי בעיתון מקומי. אבל אז הגיעה הקורונה, ומעסק משגשג מצאתי את עצמי ללא עבודה. כאקדמאית בעלת שני תארים פניתי ללשכת התעסוקה על מנת לחפש עבודה ושם נחשפתי לתוכנית 'קיוון חדש'. מדובר בתוכנית הסבה להוראה לאקדמאים שנערכה באמצעות הזום, הגשתי מועמדות, עברתי ראיון והתקבלתי.
אחרי שלושה חודשים של למידה מסביב לשעון התחלתי ב־1 בספטמבר את שנת ההתמחות והשתלבתי במערכת החינוך כמורה למדעים וכתומכת הוראה. שנת ההתמחות היא אינטנסיבית ואני עדיין לומדת במקביל, מלמדת בשני בתי ספר וגם אימא למתבגרים בתקופת הקורונה - אבל הסיפוק ענק. אני מחנכת תלמידים להאמין בעצמם, ביכולות שלהם ולהתמיד. אני מרוצה מהשינוי שעשיתי. הקורונה שינתה לי את החיים - אבל לקחתי את זה לכיוון החיובי. עם כל הקושי בתקופה הזו, בגיל 40 לעשות שינוי משמעותי כסטודנטית, מורה ואמא, אני מאושרת על הדרך שעשיתי, שלא אחת מאתגרת אותי מאוד אבל מפרנסת אותי בכבוד".
דניאל דוד זגורי | תלמיד בכיתה י"א בתיכון דרור
ניצלתי את הזמן ויזמתי פרויקט למען נוער בסיכון
"כמו כל התלמידים, שנת הלימודים הזאת בצל הקורונה היתה שונה גם בשבילי. הלימודים עברו לזום ונאלצנו ללמוד דרך מסך מדבר, זו היתה שנה מאתגרת וקשה. כמעט ולא ראיתי את החברים שלי מהכיתה ולא היתה הרגשה אמיתית של לימודים או חברים. בתחילת השנה ובכללי בתקופה הזאת של הקורונה הרגשתי מיואש ואדיש, אבל החלטתי שאני לא נותן לזה לשאוב אותי, והחלטתי לנצל את הזמן בתרומה לחברה. כבר שנתיים שאני לוקח חלק בתוכנית 'קו הזינוק', שמכשירה עתודת מנהיגות חברתית. במסגרת זו עלה בי הצורך ליזום פרויקט שעוזר לנוער בסיכון, פה בירושלים, בעיר שבה גדלתי.
החלטתי לפתוח בקמפיין גיוס כספים עבור 'אתנחתא', שהיא קורת גג שמגיעים אליה נערים ונערות הנמצאים במצבי קיצון. המפגש איתם היה לא קל, הם היו מאוד מופנמים, וזה גרם לי להבין כמה בר מזל אני.
לתת לסביבה, בטח לבני נוער בגילך - זו הרגשה של סיפוק ושמחה. כשעוזרים ועושים טוב לאחרים, זו הרגשה מיוחדת. הפרויקט הזה שינה אותי לגמרי, ממישהו שכבר לגמרי התייאש מהתקופה המאתגרת הזאת למישהו שמרגיש שיש לו יכולות להשפיע ומישהו שרוצה להשפיע".
השתתפו בהכנת הידיעה: שמעון יעיש, מיטל יסעור בית-אור, עדי חשמונאי, עדו שרים ונועם (דבול) דביר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו