טהרן
תסריטאים מקומיים יספרו לכם כמה קשה להפיק כאן דרמת ריגול טובה. בהיעדר אפקטים ואמצעים ויזואליים אחרים, הצלחתה של סדרת הריגול הישראלית תלויה לא מעט ביכולת לספר סיפור פנטזיונרי, שעדיין יישאר נאמן למציאות - וזו בהחלט לא משימה קלה. אבל הצופים ב"טהרן" ששודרה ב"כאן", בכיכובם של ניב סולטן, לירז צ'רכי, מנשה נוי ואחרים, היו מוכנים לסלוח לה על כך שלא תמיד נותרה נאמנה למציאות.
המבקרים מחו על השימוש בעברית במקומות שנראים לא הגיוניים מבחינה תסריטאית, שומרי מתקן שלא מזהים איום מפורש לפניהם, סוכני מוסד שמתעקשים להתבלט במדינת אויב ויתר בעיות אמינות. אלה שסלחו לה (וקיבלו את יוון, שבה התקיימו הצילומים, כטהרן) הבינו שזו אינה משימה פשוטה לעסוק בסכסוך הישראלי-איראני ובקונפליקט ההתחמשות הגרעינית, כשהם עודם כל כך חיים ונוכחים במציאות הישראלית.
סיום הסדרה נחשב שנוי במחלוקת אף הוא, כשהיו מי שהגדירו אותו כמצוין וסוחף וטענו כי הוא פותח דלת להמשך, בעוד אחרים יצאו ממנו בתחושה שאינו גמור. אפילו המבקרים בטהרן עצמה כעסו עליה, טענו שהיא אנטי-איראנית והצביעו על מה שהם העידו כאי-דיוקים בייצוג המציאות שלהם. כך או כך, מדובר באחת מההפקות החשובות של תאגיד השידור הציבורי, ובסדרה שגם אם אוהבים או שונאים אותה - כולם דיברו עליה.
הנערים
ובכן, טכנית "הנערים" שודרה כאן לראשונה ב-2019 בשירותי הכבלים והלוויין, זאת לרקע רעש אדיר, קולות התנגדות ואפילו קריאה של ראש הממשלה שלא לצפות בה. אבל בשנה החולפת, בשקט-בשקט היא הגיעה גם לערוץ מסחרי, וניכר שמי שבחר להתעלם מהרעש ופשוט לצפות בה הבין שהטענות נגדה, בעוון ייצוג שלילי של הצד הישראלי בסיפור, היו די מגוחכות.
פרשת חטיפתם ורציחתם של הנערים גיל-עד מיכאל שער, איל יפרח ויעקב נפתלי פרנקל ביוני 2014 זעזעה מדינה שלמה. היא הובילה לפעולת תגמול, בדמות חטיפתו ורציחתו הברוטלית של הנער מוחמד אבו ח'דיר - והרצח הזה הביא למבצע "צוק איתן", מכבסת מילים מעצבנת למערכה קרבית עקובה מדם, שנמתחה על פני כמעט קיץ שלם.
"הנערים" נכנס עמוק אל תוך אחד הרגעים הכואבים בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, מנקודת מבטן של הקבוצות המרכזיות בו, בעיקר זו של החוקרים בפרשת אבו-ח'דיר והקונפליקטים שלהם מול נושאים כמו דת, טוהר מידות ומוסר. שלומי אלקבץ ואור בן-מלך לא פחות ממהפנטים בה, וכמוהם גם רובא בלאל-עספור וג'וני ערביד, המגלמים את הוריו של אבו ח'דיר.
• "טהרן": הסדרה שמצדיקה את קיום התאגיד
• "הנערים": איכות שפורצת מהמסך
• מטבח על קלונקס: "הטבח" מפספסת הזדמנות
• "נורמלי": זה היה הורג את אסי דיין
הטבח
ממש לקראת סוף השנה הגיעה גם "הטבח", שמיד קצרה שבחים מצופים ומבקרים כאחד. הסדרה המשודרת ב-yes מציגה את סיפורו של אדם שמחליט לעשות הסבה מעולם ההייטק אל ענף הקולינריה ולהפוך טבח במסעדה של שף תל אביבי מוביל.
על פניו, מדובר בעלילה חביבה על שינוי קרייריסטי ורדיפה אחר חלום, אבל זה לא בדיוק הסיפור של "הטבח", שמסנתזת בין נושאים סופר אקטואליים במציאות המקומית המשונה שלנו היום - החל מאובדן אפיק הכנסה וצורך בהמצאה מקצועית מחדש, ועד אגו גברי הולך ומתערער לנוכח עולם הולך ומשתנה.
אהבתם של היוצרים ארז קו-אל ואורית דבוש לעולם המטבח הישראלי נוכחת בסדרה הזו, שלעתים מואשמת בהיותה איטית משהו, אבל תמיד אפשר לטעון שהיא גם מהורהרת באותה מידה. "הטבח" מצולמת נהדר (קרדיט לצלם גיא רז), מובלת על ידי שמות כמו גורי אלפי, רותם סלע, גל תורן וגיתית פישר המצוינים, ומרתקת גם עבור מי שלא חי את עולם המסעדנות התל-אביבית.
נורמלי
את הסיפור של משפחת דיין יש להניח שרוב הישראלים מכירים. הטראומה שלהם, יש שיגידו, היא הטראומה שלנו, וקיימים בה גבורה ועזות מצח, אגו ובעיקר חולשות אנושיות.
אבל השושלת הדיינית המפוארת, שתועדה היטב בסדרת המופת "החיים כשמועה" שכתב אסי דיין ב-2012, לא הסתיימה עם מותו במאי 2014. היא הותירה כאן נוכחות חשובה בדמותו של הבן ליאור, עיתונאי וכותב, שבדומה לאביו גם הוא מצא עצמו מתמודד עם דמות גדולה מהחיים, צל מחבק ומאיים כאחד, שצועד איתו כל חייו. בעוד האב אסי בחר שלא להיכנס לנעליו הצבאיות הגדולות של הרמטכ"ל משה דיין, ליאור צועד כבר שנים במסלול של אביו - לטוב ולרע. כמוהו, גם הוא כותב ומוגדר על ידי דמותו התקשורתית, וממש כמוהו - גם הוא מצא את עצמו מגיע למקומות נפשיים לא פשוטים, שעימם התמודד באמצעות עזרים חיצוניים ממכרים.
הסיפור כבר די מוכר, גם האפיזודה המשונה שבה השניים מצאו עצמם גרים יחד בתל אביב, מתדלקים זה את התמכרותו של זה. השנה בחר ליאור, כבר אב בעצמו, לספר את סיפורו הלא-נורמלי בעליל ב"נורמלי", דרמה שלא לחלוטין נאמנה למציאות אך רחוקה מלחטוא לה. השחקן רועי ניק מגלם כאן את בן דמותו של דיין ג'וניור-ג'וניור, ובעיקר במונחי מניירות עושה זאת נהדר. יחד עם אסף קורמן, דיין הצעיר מתאר רגעים מחייה של דמות צעירה מבולבלת ולרגעים אחוזת טירוף (באופן יחסי, אם תשאלו אותו, וזו גם בעיה) שנאלצת להתמודד עם דדי-אישיוז שנולדו מדדי-אישיוז אחרים. ואלה, כמה אירוני, נולדו מטראומה של מדינה צעירה ומבולבלת בעצמה. והנה סגרנו מעגל שלם. בסופו של דבר, בישראל כמו בישראל, לאדמה הבוערת יש השפעה ישירה על החיים, הכותבים והיוצרים שבה.
