נראה שהשאלה "מהי ספרות?" מלווה את האנושות כמעט מאז הולדת הספרות עצמה. עסקו בה גדולי הפילוסופים, הסופרים והמשוררים גם יחד. גיליון ה־20, החגיגי ועב הכרס, של כתב העת לספרות "הו!", מוקדש כולו לשאלה זו. תת־הכותרת של הגיליון, המנוסחת בשוויון מגדרי מנקר עיניים, מציגה את נושא הגיליון: "סופרות/ים * משוררות/ים * וחוקרות/ים כותבות/ים: מהי ספרות?"
הגיליון, בעריכת דורי מנור, סיון בסקין ומשה סקאל, מציע לקוראים לא פחות מ־95 תשובות לשאלה הגורלית, כאשר כל אחד מעשרות הכותבים מציע תשובה קצרה לשאלה, המוגשת בקפסולה של שניים או שלושה עמודים בלבד.
הלווייתן המצויר על כריכת הגיליון מעיד על גודל המשימה ועל גודל השאלה העומדות במרכזו (ואף על אורכו של הגיליון, המונה כמעט 400 עמודים). אך האם המשימה להגדיר מהי ספרות מצליחה? האם שלל הטקסטים ואינספור המילים לא מטשטשים את השאלה, ואף את הספרות עצמה?
לאחר קריאה מעמיקה נראה כי תשובה לשאלה מהי ספרות כלל לא היתה המשימה. היומרה להגדיר אחת ולתמיד מהי ספרות ריקה מתוכן, כפי שחלק מן הכותבים בגיליון מעידים בעצמם. דומה שאנשי "הו!" כלל לא ביקשו להגיע להגדרה. חרף זאת, הגליון מייצר אנתולוגיה ארספואטית, שבה הכותבים אף מסודרים על פי סדר האל"ף־בי"ת לטובת הנוחות האנציקלופדית.
מפת הכותבים בגיליון רחבה ומגוונת ומלאה באנשים מכל רחבי הקהילה הספרותית העברית. עם הכותבים נמנים יוצרים וחוקרים צעירים שטרם עשו להם שם, לצד קבוצה מרשימה ומכובדת של סופרים ומשוררים מוכרים ועטורי פרסים כחדווה הרחבי, א.ב. יהושע, אשכול נבו, לאה איני, יהודית רותם, שמעון אדף, דרור בורשטיין, אילנה ברנשטיין, סמי ברדוגו, דרור משעני, נורית זרחי, אופיר טושה־גפלה ואדמיאל קוסמן. כמו כן, חלק מהכותבים הם אנשי האקדמיה ובולטת נוכחותו של החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, שחלק מן הטקסטים הם למעשה עיבוד כתוב להרצאות שניתנו בו בכנס שנערך לפני כשנה באוניברסיטה, באותו הנושא.
בתוך שלל היוצרים, המתרגמים, הסופרים, המשוררים, מבקרי הספרות וחוקריה, בולטות לטובה כמה דמויות מפתיעות שמתמודדות עם אותה שאלה, כמו המאייר ירמי פינקוס ונשיא המדינה ראובן ריבלין. בין עשרות אנשי הספרות התייחסותם מרעננת ומחדשת, ואינה נותנת הרגשה של גימיק בלבד.
עשרות הכותבים מציעים דרכי התמודדויות שונות עם המשימה שהוטלה עליהם. מעטים מהם מנסים להגיע, למרות הכל, להגדרה של הספרות, בצורה כמעט מתמטית, ובהם הגדרתו החדה, בת ששת המרכיבים, של א.ב. יהושע: "ספרות היא אמנות הבאה לשתף באמצעות הלשון ניסיון נפשי, שיש לו חשיבות בפני עצמו, על מנת ליצור חדווה אסתטית". או הגדרתו של רויאל נץ, הטוען כי הספרות, כמו המתמטיקה, מתמצה ב"הזרה": "המוכר המתברר כאחר".
רבים מבין הכותבים ויתרו מלכתחילה על הניסיון להגדיר מהי ספרות וכתבו אוטוביוגרפיה ספרותית מקוצרת, כלומר סיפקו ממואר שמתאר את הגעתם לעולם הספרות ואת החשיבות של הספרות בחייהם. חובבי הז'אנר ימצאו בו כמה ממוארים ספרותיים נוגעים ומרגשים. כותבים אחרים התמקדו בסוגיה מסוימת ומצומצמת יותר בתוך השיח הספרותי והתייחסו אליה מנקודת מבט אקדמית או מסאית. רבים אחרים כתבו בפשטות הרהורים והגיגים הקשורים לספרות באופן כללי - חלקם נראים מעט סתמיים ובתוך העומס של הגיליון נשכחים עד מהרה, אך חלקם טובים מאוד, מרגשים ומעוררים מחשבה, כגון אלו של שמעון אדף, דרור בורשטיין, אופיר טושה־גפלה, טל ניצן ונעמה צאל ז"ל, שנפטרה בקיץ האחרון לפני צאת הגיליון. ייתכן בהחלט שהיה מועיל לחלק את הגיליון, על הקטגוריות השונות שבו, לכמה שערים שונים על פי סגנון הכתיבה או תוכנה.
בסופו של חיפוש, הספרות עצמה עשויה לנצח את השיח על אודותיה. לכן יש חשיבות רבה לטקסטים הספרותיים שנמצאים בגיליון, שחלק מן היוצרים שלחו בתשובה לשאלה מהי ספרות. עימם אפשר למנות שירים של נורית זרחי ואדמיאל קוסמן, תרגום של דוד וינפלד לשיר של צ'סלב מילוש וסיפורים קצרים של אשכול נבו ואלכס אפשטיין.
קריאת הגיליון כולו בבת אחת בלתי אפשרית, ממש כשם שאי אפשר לקרוא את כל האנציקלופדיה מכריכה לכריכה. הערב רב של ההתייחסויות השונות וקצרות היריעה עד מאוד עשוי להעמיס, להחליש את האפקט של כל טקסט ולהקשות את הקריאה הרצופה בגיליון, שאינו מסודר לפי סדר עניינים תוכני אלא לפי שם המשפחה של הכותב. עם זאת, צריכת הגיליון במנות מדודות, של כטקסט אחד או שניים בכל קריאה, פותרת את הבעיה.
הכרך החדש אינו אפוא גיליון של כתב עת בעל ערך אחדותי, אלא אנציקלופדיה פרגמנטרית בעלת חלקים טובים יותר ופחות, שטוב שתהיה בספרייתם של אוהבי הספרות, שיוכלו לעיין בה מדי פעם, כשתנוח עליהם הרוח. לפיכך יפה עשו אנשי "הו!" כשהציבו בסוף הגיליון מבחר קצר של שירים, שהתפרסמו ב"הו!" מאז החל כתב העת להתפרסם בשנת 2005. בניגוד לגיליון עצמו, השירים שבסופו בהחלט יכולים להיקרא ברצף ויש להם עוצמה רבה.
כתב העת "הו!", גיליון 20, ספטמבר 2020, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 387 עמ'
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
