בשנה האחרונה הידרדר הזמר ניתן בן ארי, בנו של הזמר והיוצר מוש בן ארי, למצוקה כלכלית קשה.
"הגעתי למצבים שאין לי כסף לאוכל, ממש לרעב. היו כמה חודשים שהיו עלי רק 20 שקל לקנות איתם שני המבורגרים קטנים של מקדונלד'ס - ועל זה הייתי חי כל היום. שורד. ירדתי במשקל עשרה ק"ג".
הוא חי בבית של אביו, ביחידת דיור נפרדת על הגג, אבל כפרינציפ לא לוקח ממנו כסף. "אני לא רוצה. אני גם לא לוקח לו אוכל מהמקרר. חשוב לי להסתדר לבד".
סליחה, אבל איך בכלל הגעת למצב הזה?
"לא התנהלתי נכון כלכלית. אחרי פרידה מבת זוג קניתי טלוויזיה, סוני פלייסטיישן וטלפון נייד - ובום, בכל חודש יורד לי כסף מהחשבון. ההכנסה שלי ממוזיקה קטנה מאוד בשנה האחרונה, אז לא נשאר לי הרבה. בסופו של דבר, אני אומר על הכל תודה, כי רציתי לטעום מה זה רעב, למדתי איך זה מרגיש. היום אני יודע מה זה רעב אמיתי".
אנחנו נפגשים בבית אביו, מוש (50), במושב אומץ שבעמק חפר, שם מתגורר ניתן בשבע השנים האחרונות. האב נמצא און אנד אוף באילת, בשיפוצים של החוף המפורסם שלו, שבשנים האחרונות היה מוקד משיכה לנופשים בעיר ואף הונצח בשיר של עומר אדם ומשה פרץ "היא רק רוצה לרקוד".
הבית נראה כמו שאפשר לדמיין את המעון הפרטי של מוש בן ארי: זולה מעוצבת בטעם טוב, המון גיטרות, ספרים, מזכרות ממסעות בעולם, מיטה גדולה מול הטלוויזיה, פינת ישיבה נוחה במיוחד ומטבח מאובזר עם שורת קנקנים בוהקים תלויה על מדף.
בן ארי הבן, שחגג בחודש שעבר יום הולדת 25, מזכיר את אביו בצעירותו. שיער שחור ארוך, חולצה פרחונית פתוחה, חזה שעיר, שרשרת ארוכה עם תליון גדול - וסנדלי אצבע.
* * *
הוא נולד ביישוב אמירים. אמו, שירלי נאוי, היתה אשתו הראשונה של מוש. "באמירים היה המרכז של קהילה בת כ־2,000 איש, שממנה צמחה להקת שבע, שאבא שלי היה חבר בה. הם היו היפים כאלה, נודיסטים, שארגנו את הפסטיבלים 'בומבמלה' ו'ריינבואו', שבו נולדתי".
את שמו הייחודי קיבל בעקבות חלום שחלם אביו לפני לידתו. "הוא סיפר שבחלום הוא פגש אותי ושאל אותי איך קוראים לי. לדבריו, עניתי 'ניתן'. גדלתי בחינוך היפי לחלוטין, בילוי השיא שלי כילד קטן היה בבריכת בוץ. יש תמונות שלי בעגלת תינוק, בהופעות של שבע בפסטיבלים בחו"ל. בגיל 3 כבר הייתי מטפס לבמה.
"כשהייתי בן 6, אמא שלי, שכיום יש לה עסק לערסלי תינוקות, חזרה בתשובה ועברה למטולה. עברתי איתה וגרתי אצל סבא וסבתא שלי, יוסי ויפה. אבא שלי התמסר אז לקריירה שלו באופן טוטאלי, יצא לקריירת סולו ועבד קשה מאוד כדי להשיג כסף. ממש חרש את הארץ בהופעות. הייתי רואה אותו פעם בכמה שבועות, אבל מאוד התגאיתי בו. באלבום הסולו הראשון שלו, מ־2001, יש שיר על שמי".
לדברי ניתן, כבר בגיל צעיר החל להסתבך עם המשטרה. "התלבשו עלי, בגלל שהייתי 'הבן של' ובגלל שהיה לי שיער ארוך ומראה מרדני עם חולצות קרועות. נטפלו אלי נורא. הייתי יושב עם חברים באיזו זוּלה, מעשנים נרגילה ושותים - ושמו עלינו מעקב של מצלמות. עצרו אותי בחשד לסחר בסמים ולקחו אותי באזיקים מהבית, כשבכלל לא ידעתי מה זה סמים".
מה קרה בחקירה?
"צרחו עלי: 'אתה זבל, אתה שקרן, אבא שלך לא אוהב אותך, לא אכפת לו ממך'. המשטרה רדפה אחריי, שמה עלי מעקבים. בדרך לבית הספר היו נוסעים אחריי בניידת. פעם הלכתי לעשן בלילה נרגילה באיזה ואדי, ושוטר קפץ עלי, הוריד אותי לקרקע ושבר לי את הנרגילה.
"בגללם נכנסתי לסרט שאני עבריין והלכתי לטיפול פסיכיאטרי. לקח לי הרבה שנים להבין שאני לא עבריין. שלוש שנים המשטרה עקבה אחריי ולא מצאה גרגיר".
נשמע טראומטי.
"הייתי בטראומה והתחלתי לעשן 'נייס גאי', שהייתי קונה במכולת ב־50 שקל. זה נחשב אז לתחליף חוקי לקנאביס, אבל היה למעשה סם מסוכן עם תופעות לוואי של הרואין. עישנתי את זה במשך שנתיים, שזה חמור מאוד. כל חצי שעה עישנתי, אחרת הייתי בקריז.
"אני לא אסלח למדינה, שבגללה צרכתי כמויות של הסם הקשה הזה והפכתי מילד היפי לנרקומן שצורך סם שגרם לי לתופעות לוואי חמורות לטווח הרחוק. השיניים שלי, למשל, נהרסו. לפני חודשיים עברתי עקירה של ארבע שיניים אחוריות בהרדמה מלאה".
איפה היו ההורים שלך בכל זה?
"גרתי אז לבד בקרוואן במטולה, לא רחוק מאמא שלי, ולמדתי בבית הספר הדמוקרטי בקיבוץ עמיר, ממזרח לקריית שמונה. בתור 'הבן של' הייתי מאוד מקובל חברתית. בכיתה ז' היתה לי חברה מכיתה י"ב. הייתי מגיע לבית הספר ומייד הולך לוואדי לעשן. מהרגע שהתחלתי עם ה'נייס גאי' הפסקתי ללמוד, כי הפכתי לנרקומן. את אבא שלי לא כל כך רציתי לראות. היינו נפגשים פעם בשלושה חודשים".
אף אחד לא ניסה למנוע את ההידרדרות שלך?
"באותה תקופה לא עניין אותי מה אומרים, ואף אחד לא היה יכול להגיד לי מה לעשות. אם אמא שלי היתה מנסה לעצור אותי, הייתי נעלם לה לשבוע, הולך לחברים שלי בקיבוצים. הייתי יוצא לשלוש מסיבות טבע בשבוע ולוקח סמים משני תודעה. בגיל 16 לקחתי סם מקולקל - וכתוצאה מזה, במשך שנתיים כמעט לא יצאתי מהבית ולא פגשתי אנשים. אבא שלי בנה לי אולפן בקרוואן, והייתי יושב שעות ועושה מוזיקה. כותב שירים וצורח אותם למיקרופון.
"המוזיקה תמיד היתה ברקע. כשהייתי בן 5, אבא קנה לי גיטרה ראשונה, חשמלית. בגיל 13 אמרתי שאהיה זמר. בשנים הכי קשות שלי עם הסמים הייתי לומד פיתוח קול פעמיים בשבוע. אני זוכר הופעה בסיום כיתה י', שבה אני שר שיר מקורי שלי - ובשורה הראשונה יושב חוקר משטרה. היום אני לא נוגע באף סם".
איך הלך לך אז עם בנות זוג?
"הפעם הראשונה שלי היתה בגיל 14, עם שתי בנות. עם אחת הייתי, ולשנייה ברחתי. נורא אהבתי בחורות, ולקרוואן שלי הגיעו בנות שרצו אותי רק כדי לסמן עלי 'וי'. עשו ממני נער שעשועים. עד שהגיעה אהבה שנמשכה שנה וחצי, שנעצרה ברגע שנכנסתי לטראומה הגדולה מהסמים ומהמשטרה.
"היום אני כבר שנה וחצי לבד. החברה האחרונה שלי היתה נועה כהן, מנחה בתוכנית 'הצינור' וכוכבת רשת, שהיה בינינו פער גילאים - היא היתה בת 16 ואני בן יותר מ־20. כל חיי הייתי רק עם מבוגרות, ואז באה הגאונה הצעירה, שיתפה שיר שלי ושבתה אותי בקסמה. התאהבתי בה ממש.
"היינו יחד כמה חודשים, והקשר איתה הביא לי המון עוקבים ברשת. כל יום עוד 30 אלף. בטוקבקים העבירו עלינו המון ביקורת בגלל הפרש הגילאים בינינו. ואז היא שברה לי את הלב ויצאה עם מישהו אחר. מאז שנפרדנו שום קשר לא מעניין אותי. כלום".
* * *
הקשר בין ניתן לאביו המפורסם ניצת מחדש והתחזק לפני שבע שנים. "בגיל 18 נסעתי איתו לחוף שלו, שנפתח אז באילת, ועברתי לגור איתו כאן, במושב אומץ. שלוש שנים לא זזתי ממנו. עבדתי בחוף כמלצר, ישנתי בדירה שלו באילת והייתי נוסע איתו משם להופעות בכל הארץ, שבהן עבדתי כטכנאי במה.
"לצבא לא גייסו אותי. רציתי להיות קרבי, אבל לא רצו אותי. הייתי במצב נפשי קשה, עם פוסט־טראומה וחרדות חברתיות, ולא הייתי נורמלי בשום צורה. אם היו מגייסים אותי, הייתי בטוח מתאבד. הירידה עם אבא שלי לאילת סידרה לי את הראש מבחינת החרדות".
למוזיקה חזר לפני ארבע שנים. "עזבתי בהחלטה של רגע את החוף של אבא, חזרתי למושב אומץ, ובמשך חצי שנה התרכזתי רק במוזיקה. הכרתי את גדי אלטמן מהלהקות בוטן מתוק בקרקס ופליינג בייבי, והוא הכיר לי את איזי הראפר ואת המפיק המוזיקלי עמית שגיא. יחד יצרנו את השיר הראשון שלי, 'האיש הפשוט', שאיזי כתב ועמית הפיק, ועוד שיר, 'פתרון קל'.
"הייתי צריך כסף להוציא אותם ולא רציתי לבקש מאבא, שבדיוק סגר לי חוב לבנק של 30 אלף שקל. בדיוק אז שידרו עלי אייטם ב'גיא פינס', כ'בן של', ובעקבות זה התקשר אלי רוברטו בן שושן".
בן שושן הוא המפיק שעומד מאחורי ההצלחה הגדולה של נועה קירל ובעבר של מאיה בוסקילה. "רוברטו הציל אותי בתקופה שבה לא היה לי כסף", מודה ניתן. "הוא המלאך שלי, משמיים שלחו אותו אלי. הוא התקשר ביום שבו כבר הלכתי להתלמד כמלצר במסעדה, רק כדי לעשות כסף.
"רוברטו החתים אותי על חוזה לארבע שנים, ואנחנו למעשה שותפים. הוא הוציא לי שירים וצילם לי קליפים. בשנתיים שאני איתו הוצאתי חמישה שירים, שצברו בין 330 אלף ל־2 מיליון צפיות ביוטיוב. השיר השלישי, 'ככה קרוב', נכנס לפלייליסט בגלגלצ".
למרות ההישגים, בן ארי נשמע ממורמר על נתיב הקריירה שלו ועל חלק מהשירים שהוציא עד כה - שירי רגאיי קליטים, שבהם הוא מצטייר כזמר לבני נוער ששר על אהבה ועל החיים הטובים.
"כשחתמתי על חוזה מכרתי חלק מהנשמה שלי, ואני מאוד עצוב על המקום שאני נמצא בו כרגע. אני מקבל מהמנהלים שלי משכורת קטנה כל חודש, וכל שבוע אני שולח להם שיר חדש - אבל במשך שנה לא נתנו לי להוציא שיר. ייבשו אותי, הקפיאו אותי. בסוף, לפני שלושה חודשים, יצא השיר החדש 'טיחואנה', שרוברטו מאוהב בו.
"עד היום, מתוך חמישה שירים שהוצאתי - כתבתי בעצמי רק אחד. אני מחפש את האמת שלי, ואמנות במוזיקה, כלומר עומק, זה משהו שאתמסר אליו במאה אחוז. הספיק לי ממוזיקה מסחרית שנועדה לכיף. מי שעקב אחריי בגלל שיצאתי עם נועה - לא מעניין אותי היום".
איזו מוזיקה היית רוצה לעשות?
"שירים כמו השיר החדש שלי, 'טיפה אמת', שיצא השבוע, אחרי שעבדתי עליו שנתיים. כתבתי אותו בהשראת ארבע בחורות שונות שיצאתי איתן. הקלטתי אותו על חשבוני והוצאתי אותו, לא עניין אותי כלום".
"טיפה אמת" אכן נשמע טוב בהרבה מהחומרים שהוציא עד כה, וגם הטקסט שלו נוקב וחשוף: "ממעמקים עד אלייך, מול כל המלחמות עם השדים, אם אני בלעדייך, הלוואי זה רק בינתיים, נשרף הזיכרון עם הימים / איתך זה כמו ללכת לאיבוד, אם אלוהים איתי, אני אראה אותך שוב, איתך אני רגוע, הפחד לא קשור, מתמקד במבט, רגע שלא ישוב".
כזמר, אתה לא נשמע כמו אבא שלך, אלא דומה יותר למוקי.
"אומרים שהקול שלי דומה לזה של אבא כשהיה צעיר, אבל אני באמת נשמע כמו מוקי. כילד שמעתי דיסקים של אבא, של מוקי ושל דודו טסה, והייתי נרדם איתם כל לילה. להיות 'בן של' זה הכי קשה, כל הזמן משווים אותי אליו, ובתקשורת עדיין שואלים רק עליו, לא עלי. אני 'ראסטה' כמוהו, כי זה מה שאני. אין לי במה למרוד".
* * *
את ההופעה הראשונה בחייו רשם לפני כשנה וחצי במופע לזכר בוב מארלי בהאנגר 11 בתל אביב. בשנתיים האחרונות היו לו רק מעט הופעות עם הרכב נגנים. "בהתחלה פתחתי קופה בפאב במושב שבי ציון, ליד נהריה. ביום הכי חורפי בשנה באו 70 איש, אבל זה לא הספיק למנהלים שלי כדי להחליט שאצא לסיבוב. במקום זה מוכרים הופעה שלי מראש ב־15 אלף שקל, אבל ועדי עובדים לא קונים.
"אני מרגיש היום תקוע. מת לקחת את הגיטרה ולהתחיל לחרוש את הארץ בהופעות קטנות בברים, בחופים ובכל מקום שייתנו לי. אבל בדור שלי בתעשייה אין יותר סיבובי הופעות קטנים, כי הכסף השתלט. מבחינת המערכת, סיבוב של הופעות קטנות פירושו 'אתה לא מצליח'".
לא היית רוצה להופיע עם אביך?
"לא, אני רוצה לצמוח לבד, ואבא שלי מכבד את זה. הוא מתרחק ונותן לי את המקום שלי".
מה דעתך על תעשיית המוזיקה כיום?
"אני רואה בה משהו מכני, פס ייצור. הכל מסחרי ומלקק כל כך, שאתה רוצה למות מרוב ליקוקים. יצרו כאן סטטוס של הצלחה שנקנית בכסף.
"ה'פייק' השתלט על התעשייה. אם אין לך 4 מיליון שקל לשים על קריירה, לא יגידו עליך שאתה מצליח. היום 85 אחוזים מההצלחה זה כסף. יש זמרים מאוד מצליחים שישנים באוטו, כי אין להם איפה לגור, כי הם עדיין לא החזירו למשקיעים שלהם את ההשקעה".
למה הכוונה בה"פייק" השתלט על הכל?
"זאת תעשייה של כוכבי רשת, טיקטוק. אין להם גרעין אמיתי של קהל, לכן הם לא מוכרים כרטיסים, אלא מופיעים רק בהופעות מכורות מראש. המספרים שמראים על הצלחה של אמנים, 40-30 מיליון צפיות ביוטיוב, לא אמיתיים. וזה עצוב שכבר אין מקום לאמת. הכל היום ידוע מראש, מכור.
"אני נורא ממורמר שלא נותנים כבוד לאמנים אמיתיים שמתאבדים על המוזיקה שלהם. הייתי רוצה שיהיו פה עוד 20 זמרים כמו חנן בן ארי (אין קשר משפחתי; א"נ), שהוא אמן אמיתי. לדעתי, לא יהיו עוד ענקים כמו אבא שלי והדור שלו, שמבחינתי הם כמו אלים. היום יותר קשה להצליח מאשר פעם, והתגמול יותר קטן".
