מאחורי החלומות: פסיכולוג קליני על ההשפעה של חלומות עלינו וההתמודדות עם סיוטי ילדים

ד"ר אודי בונשטיין 

פסיכולוג קליני ורפואי בכיר

חוקר חלומות ומורשה להפנוט. פסיכולוג ראשי במרכז הרפואי האוניברסיטאי לגליל, ומוזיקאי יוצר. מחבר הספר "חוֹלֵם מלא" (הוצאת פרדס)

ד"ר אודי בונשטיין, הקורונה משנה את האופן שבו אנחנו חולמים. מה מאפיין את החלומות הללו, ואילו תמות ופרשנויות שאולי חוזרות על עצמן כחוט השני, אתה נוטה לתת להם?

"מחקר של ד"ר דירדרה בארט מאוניברסיטת הרווארד מצא שאנשים חולמים על פחד לסוגיו - למשל חשש מהזדהמות, חנק ומוות. עוד הם חולמים על עכברושים וחיידקים, חיסונים, תגובות מנהיגים, פחד מכליאה שמאפיין כניסה ויציאה מסגרים וגם על היום שאחרי הקורונה.

"אני סבור שהחוויה המרכזית מהחודשים האלה, שעולה גם בחלומות, היא חוויית הריחוק והבידוד. זו חוויה שמשנה סדרי עולם ומציפה אותנו בחלומות. אני רואה את הפחד מהבדידות מופיע גם בטיפולים בקליניקה.

"עוד אני מזהה שאנשים חולמים על כך שהם עושים טעות. מדובר בחלומות שהם כמעט פוסט־טראומטיים שבהם משתחזרת טעות שנעשתה, כמו גם דברים שטותיים שעשינו והפכו לפתע לקטסטרופה - שיטפון, מכונית שדוהרת אל פני תהום. החולם צופה בהתגלגלות האירועים האסונית ולא יכול לעשות דבר. אלה חלומות שאני נתקל בהם יותר ויותר".

נשמע כמו חוויה מלחיצה ביותר. ראינו עדות ללחץ הזה, למשל, במחקר מהעת האחרונה של אונ' ת"א שהראה על עלייה בשיעור חריקת השיניים (ברוקסיזם) בקרב ישראלים בעת שינה. 

"מבחינת חרדה, לחץ ותסמינים נפשיים נוספים אני רואה מצד אחד - עלייה דרמטית באשפוזים ובפניות לאשפוז, ומצד שני - זמנים של רגיעה מוחלטת, גם בחודשים האחרונים. יש מי שמסתגלים למצב ויש מי שמגיבים במצוקה, לעיתים עזה ביותר. כמובן שמצב נפשי של אדם בא לידי ביטוי גם בחלומות, ואותנו מעניינים גם חלומותיהם של קבוצות המועדות לפגיעה. כולם מגיבים למצב, אבל יש קבוצה לא מבוטלת שמתמודדת עם זה אחרת. 

"חלום שתורגם לשפה קולנועית". "התחלה", 2010 // מתוך הסרט

"אם נתייחס לחלומות הקורונה - אפשר לעשות הפרדה בין חלומות המסייעים להסתגלות, לבין חלומות שבהם רב הנזק על התועלת. אתה מתעורר מוטרד יותר מאשר הלכת לישון. לא מאוד קשה להגיע למצב כזה משום שרוב הרגש בחלומות הוא שלילי, בלי קשר לקורונה. 80 אחוזים מהחלומות, גם בקרב האוכלוסייה הבריאה, עוסקים ברגשות שליליים".

הכל מתחיל במילואים

אתה מזהה שוני בתוכן החלומות בישראל בין עיתות שגרה לעיתות משבר?

"התשובה מורכבת, מאחר שאנו חברה המורגלת בדחק יומיומי. גם בשגרה, כחמישית מאוכלוסיית המחקר שערכתי דיווחו על דומיננטיות של תכנים לא נעימים בחלומות, כמעט פי ארבעה מאשר בסין, שמדגם ממנה השתתף גם הוא במחקר שלנו. עם זאת, גם לנו בישראל יש 'פיקים' משבריים יותר: מעצם העובדה שחלק מחלומותינו מוצתים בשל עיבוד מוחי של אירועים שהתרחשו במהלך היום, וחלק אחר בגלל גירויים פנימיים שמקורם בגזע המוח, תוכנם של חלק מהחלומות בזמני משבר ישקף את אופיו של המשבר והניסיונות להתמודד איתו - בצורה ברורה, שאינה דורשת פירושים מורכבים". 

לפעמים סיגר הוא רק סיגר כמו שאמר פרויד.

"הדוגמה הכי פשוטה לכך לקוחה אולי מהצבא. בעבר, כשהייתי מקבל צו מילואים פקדו אותי חלומות שבמרכזם פחד וחרדה. ואלה מקרים שלא היה מדובר על מלחמה כוללת, אלא כאמור, על שירות מילואים".

שירות מילואים הוא דוגמה טובה. אני מניח שאתה לא היחיד שחלם חלומות כאלה, מה שעשוי לחזק את עמדתו של הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי קרל גוסטב יונג על אודות הלא־המודע הקולקטיבי של האנושות.

"נכון. כך שמעבר לדוגמת המילואים או הקורונה, ראינו שגם באירועים גלובליים מהעבר דוגמת מגיפות, מלחמות עולם או אסונות משמעותיים, כמו אסון התאומים, התוכן שעליו חלמו אנשים עשוי היה להיות דומה, ולא אחת מסויט".

בפן הפרקטי יותר, מה היית ממליץ להורים שילדיהם סובלים מסיוטים בתקופה האחרונה?

"ראשית, מתן לגיטימציה לתחושות של הילדים. אחר כך אפשר לשוחח עם הילדים ולשחק איתם בשינוי עלילת החלום באמצעות הדמיון. לעיתים אפשר גם לכתוב את הסיוט, ולשנות את מהלך העלילה או את סופה לחיוביים יותר. במקרים שבהם רמת החרדה גבוהה, אני ממליץ לפנות להתייעצות עם איש או אשת מקצוע".

כשפרויד סירב לטיפול

במחקר שערכת ומצוטט בספרך החדש "חוֹלֵם מלא" (הוצאת פרדס), נמצא כי בישראל זוכרים יותר חלומות מאשר בסין. איך מסבירים זאת?

"לפי ההשערה הראשונה שלי במחקר, שאוששה, קיים קשר חזק ביותר בין מידת הזיהוי של מנגנוני ההגנה של אדם לבין זכירת החלומות. כלומר, ככל שאתה מודע יותר לתהליכים הפנימיים שלך, כלומר מדחיק פחות, אתה זוכר יותר. זה מאשש את ההנחה הפרוידיאנית, והפרשנות שאפשר להבין מכך היא שהישראלים מדחיקים פחות מהסינים. תרבותית זה אכן נכון, בתרבות הסינית יש משהו הרבה יותר מאופק.

בישראל זוכרים יותר חלומות מבסין. "הקול בראש", 2015 // מתוך הסרט

"השערה נוספת היא שחלומות לא מקודדים בזיכרון לטווח ארוך, ולכן אנחנו לא זוכרים אותם. כדי שחלום יקודד בזיכרון לטווח ארוך הוא צריך לכלול רגש מאוד חזק. השערה זו אוששה גם היא, עם הבדל מאוד ברור בין נבדקים סינים לישראלים. זה קשור גם להשערה הראשונה, כי חיבור או ביטוי רגשי חזקים יותר עשויים להיות קשורים ליכולת הבעה וחיבור פנימי גדולים יותר. זה גורם לחלומות להיות אינטנסיביים ועזים יותר. זה רלוונטי גם לכך שהחברה שלנו היא מאוד אקספרסיבית, אנחנו לא שומרים דברים בבטן".

בספר אתה מביא גישות רבות לפירוש חלומות, מפרויד ויונג ועד גישות קוגניטיביות התנהגותיות. האם היית ממליץ לאנשים לפרש את חלומותיהם, והאם אנחנו מסוגלים לעשות זאת בעצמנו? 

"בעיניי התשובה היא כן. מה שמאפיין אותנו כבני אדם זו היכולת להתבוננות עצמית. בכך מותר האדם מן הבהמה. לבני אדם יש יכולת אדירה לסימבוליזציה, יכולת להפוך דברים למילים, לאמנות. חלימה היא אמצעי פיגורטיבי מדהים. בסרט 'הקול בראש' של פיקסאר ודיסני יש את הסצנה שבה 'עצב' ו'שמחה' נכנסים לאזור הפקת החלומות במוח, שנראה כמו אולפן קולנוע ענק. סימבולית, אני חושב שזה משקף נאמנה את המצב הפנימי שלנו: זכינו לתיאטרון פרטי משלנו עם מפיקים, במאים ושחקנים. 

"זה כלי אדיר, ולא להשתמש בו זה בזבוז. אפשר לעשות זאת לבד ולהיות אוטודידקט, אולם כמובן שכאשר עושים זאת בטיפול - מדובר ברמה אחרת של עבודה. גם פרויד, שפירש את חלומותיו בעצמו, נתקע בשלב מסוים, ורק אחרים היטיבו לראות את מה שהוא לא הצליח לראות. הרי פרויד לא הסכים להיות בטיפול, למרות שרבים היו שמחים לטפל בו; אבל כל שאר בני התמותה יפיקו תועלת מעבודה עם מטפל. אני גם דוגל בהיפנוזה ובכך שמטפלים יידעו לעשות היפנוזה עצמית. לחלום ולהפנוט יש ממשקים רבים משותפים, שגם פרויד עצמו זיהה". 

האם יש סמלים קולקטיביים שמופיעים בחלום ויכולים לסייע לנו בהליך הפרשנות, ובכך ללמד אותנו משהו על עצמנו ועל החלום? 

"בהינתן ההסתייגות שכדאי קודם לחפש את המשמעות האישית לסמלי החלום, פרויד תיאר חלומות טיפוסיים, כאלה שהם נפוצים מאוד, ועוסקים בעיקר בפחד מכישלון ומבוכה, למשל: לְאַחֵר לאירוע חשוב או לגלות שאתה צועד עירום ברחוב. גם יונג תיאר סמלים משותפים, ארכיטיפים, דוגמת הצל, החלק בי שאיני מעוניין להכיר; הפרסונה, התפקיד שאני לובש כדי לעמוד בציפיות החברה; ארכיטיפ האב, האם והזקן החכם הברורים מאליהם; האנימה, תדמית האישה בעיני הגבר; והאנימוס, תדמית הגבר בעיני האישה".

על המים כבר הלכתם?

בספר אתה מתאר את תופעת החלום הצלול, תופעה שכיחה יחסית שבה אדם מודע לכך שהוא חולם. 

"אחת מהגדרות החלום היא שבזמן אמת אדם אינו מודע לכך שהוא חולם. יוצא דופן הוא, כאמור, החלום הצלול. זו חוויה מדהימה ומומלצת - מה גם שבמהלכה ממשיכים לחלום. לחלום צלול יש כמה רמות. רמה טובה אך בסיסית של חלימה היא לדעת שאני חולם ולומר לעצמי 'זה רק חלום ויש לי גם את האפשרות להתעורר'. היכולת הזאת לפתח מעין מעצורים לחלימה יכולה לסייע בהתמודדות עם סיוטים. כאשר אדם, למשל, יודע שהוא אינו במלחמה עכשיו, אלא בתוך חלום.

חוויה אחרת. חלום צלול // צילום: GettyImages

"השלב הבא בחלום צלול זה לנסות להשפיע על תוכן החלום. ניתן, לדוגמה, להסיט את נושא החלום לכיוון אחר, לסיום אחר, ממש בזמן אמת. זה מאפשר לחישה על אוזנו של 'במאי החלום', ואפילו לכתוב את התסריט בצורה מודעת יותר. הרמה הכי גבוהה היא הזמנת חלום בנושא שהאדם בוחר".

נשמע חווייתי למדי. אז איך מזמינים חלום?

"פירוט מלא, הכולל שבעה צעדים, ניתן למצוא בחלקו האחרון של ספרי. אם צריך לתת טיפ מהיר ויחיד על רגל אחת, אני ממליץ לחשוב לפני השינה שוב ושוב על הנושא שעליו רוצים לחלום ולומר לעצמנו שאנו רוצים לחלום עליו. בכמעט 50 אחוזים מהמקרים נחלום משהו קשור, והסיכוי יעלה אם נעשה זאת במשך כמה לילות רצופים".

ואיך משפיעים על חלום בזמן אמת?

"ראשית יש לזהות שמדובר בחלום באמצעות זיהוי 'סימני חלום'. יש סימני חלום חזקים, דוגמת הליכה על מים או ריחוף; וסימני חלום חלשים - דוגמת פגישה עם אדם מפורסם או מציאת כסף ברחוב. הידיעה שמה שחווים הוא תוצר של הדמיון שלנו, מאפשרת להגיע למצב של חלום צלול ואז גם להשפיע על ההתרחשות שלו. 

"אז איך עושים זאת? מפתחים מודעות מתבוננת כלפי מצב המודעות שלנו - או במילים אחרות: שואלים את עצמנו כמה פעמים ביום אם אנחנו ערים או ישנים, גם במיטה ובזמן ההירדמות. אפשר גם להביט בשעון או בטקסט שכתבנו בטלפון ואז להביט בו שוב. מחקרים מראים כי ב־75-85 אחוזים מהמקרים משתנה הטקסט שאנחנו קוראים בחלומות. אם קיומו של השעון או הטקסט השתנו דרמטית, זה חלום, ואפשר ליהנות. אם האותיות רגילות והגיוניות - אין זה ככל הנראה חלום". 

בדרך להקלטת חלומות?

הדברים שלך מזכירים את הסרט "התחלה" (Inception) בכיכוכו של לאונרדו דיקפריו, שבו לגונבי החלומות יש פריט הנקרא טוטם, שמסייע להם להבין אם הם חולמים.

"הטוטם של גיבור הסרט דום קוב (לאונרדו דיקפריו; ר"פ), לדוגמה, הוא סביבון. בזמן חלום הוא מסתובב בלי ליפול, בעוד שבמציאות הוא נופל בתוך זמן קצר. סצנת הסיום בסרט מותירה פתוחה את השאלה האם קוב התאחד עם ילדיו. לפי אחת התיאוריות של חובבי הסרט, כאשר קוב חולם - טבעת הנישואים שלו נמצאת על ידו השמאלית, אך במציאות הוא לא עונד אותה. בסצנת הסיום הוא לא עונד את הטבעת, מה שגורם לנו להבין, אולי, שהוא חזר לילדיו במציאות".

גאוני.

"זה אכן סרט נהדר עם לא מעט סצנות בלתי נשכחות. סצנה אהובה עלי ויזואלית היא 'התקפלות המרחב', שבה הבמאי כריסטופר נולאן היטיב לתרגם חוויית חלום לשפה קולנועית. גם הסצנה שבה מנגנוני ההגנה מזהים פלישה של גורם עוין לחלום - נהדרת".

לסיכום, חלק מהספר שלך מתייחס למשנתם של פרויד ויונג. כ־120 שנה אחרי שהופיע הספר "פשר החלומות" של פרויד, לא הגיע הזמן שנכניס יותר מדע לחלום? למשל, אחד המחוזות שמדוברים לא אחת בקרב חובבי חלומות הוא הקלטת חלומות. מעין מצב שבו כל חולם יקום בבוקר ויראה הקלטה מדוקדקת של חלומותיו.

"באשר למדע שמסביב לחלום, אני סבור כי אין כמעט בכלל ספרות מקצועית בנושא, ודאי שלא מהעת האחרונה. גם הפסיכואנליזה מתמקדת כיום יותר ביחסים, ולא בהכרח בחלומות. ובעיקר, לא מלמדים את הנושא הזה מספיק, ובעיניי עבודת חלומות בטיפול היא בסיסית. 

"להכיל את חלומות הילדים" // צילום: GettyImages

"חצי ממטופליי מספרים לי בפגישה הראשונה חלום, וזה קרה גם בתקופה שעוד לא ידעו שיש לי עניין בחלומות ושאני כותב ספר בנושא.

"ובאשר להקלטת חלומות, אני לא באמת בטוח שזה רעיון טוב בהכרח. יש דברים שטוב שיהיו נסתרים, לא גלויים, ויש דברים שצריכים להיות מסומנים וגלויים. הייתי רוצה שחלק מחלומותינו, ולעיתים גם אלמנטים בחיינו, יישארו בגדר פוטנציאל, גם אם לזמן מה. זה יוצר עניין, סקרנות, מתח וציפייה - ואלה הם גורמים מיטיבים בחייו של אדם".

להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו