מאז עלתה לשידור בשנת 2017, הפכה תוכנית הראיונות "אופירה וברקוביץ'" בהובלת אופירה אסייג ואייל ברקוביץ', לשם נרדף לפרובוקציה ושערוריות, כשבמקביל תפסה לעצמה מקום של כבוד בראש טבלאות הרייטינג וכמעט בכל שיחת סלון, וירטואלית או אמיתית.
לא בכדי נבחרו אסייג וברקוביץ להוביל כצמד את התוכנית. שניהם מראיינים שקולם נשמע היטב (תרתי משמע) ואף מרואיין, בכיר ככל שיהיה, לא יזכה לחסינות מהצלפות לשונותיהם או מביקורת.
אצל אופירה וברקו אין כפפות של משי אלא מסרקות של ברזל, ואת זאת יודע כל מרואיין המגיע לאולפן. בסופו של יום מדובר ביחסי תן וקח ששני הצדדים מודעים אליהם מראש: המרואיין יודע שלהשתתפות בתוכנית המצליחה יש מחיר, והמראיינים יודעים לספק את מנת הפרובוקציה הנדרשת כדי לשמור על רייטינג גבוה ובאזז עצום.
בשלוש השנים בהן היא משודרת, הספיקה התוכנית לייצר לא מעט שערוריות פוליטיות וציבוריות, כשבין הראיונות הזכורים ביותר ניתן למנות את אלו עם אמיר חצרוני, מני נפתלי, סתיו סטרשקו, נסרין קדרי וכמובן שלושת הראיונות הטעונים מהתקופה האחרונה עם מיקי זוהר, מירי רגב והאחרון שבהם - ליאון רוזנברג.
• אורי ובן שפלן חייבים לזכות ב"המירוץ למיליון"
• "אופירה וברקוביץ'": גבר מי שגונז ריאיון כזה
• אחרי הסערה: פאולה רוזנברג תומכת בליאון
לא לחפש את המכנה המשותף הנמוך ביותר
כדי לנסות להבין את סוד ההצלחה של התוכנית, שחרף ביקורת ציבורית נרחבת עליה (כולל קריאות מצד לא מעט אנשים להורידה משידור) ממשיכה לככב בכותרות, פנינו לדוקטור איתי חרל"פ, ראש מסלול טלוויזיה במכללת ספיר.
"יש לי תובנה מפתיעה עבורך", חשף חרל"פ בתחילת השיחה. "נכון שהנחת המוצא שלך היתה שבעצם התשובה לשאלה שלך 'מדוע תוכנית שמבוססת ברובה על פרובוקציה ורעש תצליח כל כך' כבר מצויה בעצם בגוף השאלה? אז זו הנחת מוצא שהבסיס שלה חוטא לאמת".
אם לא הפרובוקציה שמייצרת את הרייטינג וגורמת לאלפים לשבת ולצפות בה, אז מה כן?
"ההנחה הרווחת היא שתוכניות מהסוג הזה מכוונות מלכתחילה למה שמכונה כ'מכנה המשותף הנמוך ביותר', אך לא כך הדבר. לו היתה התוכנית מבוססת רק על זה, כנראה שלא היתה מצליחה כך או לפחות - לא לאורך זמן".
אז מה בעצם כן הופך אותה לסוג של "מדורת שבט", כזו שגם אלה שיוצאים נגדה יצפו בה?
"כאן בעצם התשובה. קחי לדוגמא את 'ארץ נהדרת', שגם היא מככבת בראש טבלאות הרייטינג ונוגעת בכל הנושאים הכי רגישים ונפיצים. זו גם אותה התוכנית שלא פעם מואשמת בשמאלנות, נכון? אבל לא רק שמאלנים אליטיסטים יצפו בה וזה גם שגוי לומר שהיא מתעסקת רק בנושאים הנוגעים לסקטור הפוליטי הזה באוכלוסייה. התוכנית כן תעביר ביקורת גם על הצד הפוליטי השני של המפה, ומי שיצפו בה הם לא רק אלה שמזדהים עם התכנים שלה או עם הנטייה הפוליטית שכ"כ מנסים לשייך לה, אלא גם הרבה מאד אנשים שמגיעים עם דעות שונות לחלוטין.
חרל"פ ממשיך ומדגיש כי סוד הצלחת התוכנית לא נעוץ ברדידותה. "צריך להבין שתוכניות שמראש יכוונו רק לחתך אוכלוסייה מאוד מסוים, ושוב אני מחזיר אותך לאותו ביטוי שנהנים כ"כ לזרוק לחלל האוויר באופן שגוי של 'המכנה הנמוך המשותף ביותר', לא יצליחו ככל הנראה להישאר בתודעה למשך זמן רב או לייצר לעצמם הצלחה מתמשכת. אם ניקח דוגמאות מארה"ב, תוכניות חתרניות ופרובוקטיביות כמו 'הכל נשאר במשפחה', או הטוק שואוז של ג'רי ספרינגר, ריקי לייק ודומותיהן, כאלו שנגעו ב'בטן הרכה' של האוכלוסייה והתעסקו עם נושאים שנויים במחלוקת, היו אלו שהצליחו הכי הרבה. זה לא בגלל שצפו בהן רק אותם אנשים שהן כביכול היו אמורות לכוון אליהם, אלא דווקא בגלל שצופים שהגיעו עם דעות הפוכות לחלוטין נמנו על קהל הצופים הקבוע שלהן.
אז למה בעצם הצופים נמשכים? מה גורם להם להמשיך ולצפות בהן?
"יש את עניין 'הפחד להפסיד' (מה שמכונה FOMO – Fear Of Missing Out, ע.ח). היום הרבה מאוד דברים מתנהלים בסוג של מציאות מקבילה: זו האמיתית וזו הווירטואלית. אנשים רוצים להרגיש שהם חלק מ'הדבר האמיתי' ולא לחכות עד שיקרה משהו, יעלה לרשת ויגיע לתודעה שלהם הרבה אחרי שכבר התפוצץ בחוץ והפך לוויראלי. זה גורם משיכה עבור הרבה אנשים לשבת ולצפות בתוכנית מהסוג הזה, שבעצם המהות שלה תייצר כמעט בכל פעם אירוע חדש מהסוג הזה".
את הפוסט שהתחיל את המהומה האחרונה בנושא, פתח ליאון רוזנברג במילים "שוב יצאתי תמים". אך האם תמימות אכן משחקת פה תפקיד? לא בטוח. "חשוב להבין", מבקש דוקטור חרל"פ להדגיש בסוף השיחה, "שבסופו של יום כל הצדדים משחקים תפקיד. גם אנחנו בחיי היום יום, יודעים לעטות על עצמנו את המסכה בהתאם לסיטואציה. מי שיגיע להתארח אצל אופירה וברקו, בוודאי כשהתוכנית כבר מוכרת ויודעים בדיוק מה הלך הרוח באולפן, לא אמור להיות מופתע מאיך שדברים יתנהלו. כל הצדדים מודעים לזה וכולם מתאימים את עצמם לזה באופן כזה או אחר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו