חופש גדול מדי: לפני כחודשיים נסגרו מוסדות החינוך ומאז עבור שכבות ה' ומעלה מתקיימת הלמידה רק מרחוק. זה "החופש הגדול" השני ברצף לאחר חופשת יולי-אוגוסט. מקבלי ההחלטות ובהם משרד החינוך, הבריאות וקבינט הקורונה לקחו את הזמן, ונראה שעשו את כל הטעויות האפשרויות. כך יכלו להציל את שנת הלימודים שנראית אבודה.
אי פיצול הכיתות מתחילת השנה
למשרד החינוך הייתה תוכנית והיה גם תקציב, אלא שאז בא משרד הבריאות ואמר שאין צורך בקפסולות בגני הילדים וגם בכיתות א'-ב'. לאחר מכן הוא שינה את דעתו והתעקש על קפסולות בשכבות אלה וכעת שוב חזר בו. יצירת הקפסולות באמצע השנה באה על חשבון תלמידי כיתות ה'-ו' שיושבים בבית ונאלצו לוותר על הכיתות שלהם. אם המערכת הייתה פועלת על פי התוכנית, כבר בתחילת השנה בספטמבר היו יכולים למצוא פתרונות. הגעה לשנת הלימודים עם תוכנית סדורה הייתה מאפשרת יציבות.
אי ניצול ימי הקיץ והסתיו ללמידה בחוץ
החורף שהגיע השבוע לימד אותנו כי יהיו לא מעט ימים שלמידה בחוץ (כפי שממליצים כל המומחים) פשוט לא תהיה אפשרית. במדינה שבה לא ערוכים להתמודד עם גשם, למידה מחוץ לכיתה במזג אוויר סגרירי היא רעיון שהתלמידים עוד צריכים להתרגל אליו. אלא שבחודשיים האחרונים מערכת החינוך פשוט החמיצה ימי שמש נעימים רבים שבהם הלמידה הייתה יכולה להיעשות בחוץ, במרחקים, ובמסגרתה להשלים פערים. ככל שהחורף יתקרב, הטמפרטורות יצנחו, הגשם יגיע לבקר והלמידה מחוץ לכיתה פשוט תהיה בלתי אפשרית.
ההסתכלות על כל הארץ כמקשה אחת
יש מקומות רבים, יישובים קטנים, שבהם אין חולי קורונה ולמעשה אין מניעה להחזיר בהם את הלימודים בקבוצות קטנות ובקפסולות. אלא שנראה שבשם השוויון יש החלטה גורפת אחת לכולם - מה שמביא לכך שכולם נפגעים. במקום לייצר דיפרנציאציה, לתת לחלק מהתלמידים לחזור ולהשלים את החומר לתלמידים בערים אדומות - עוצרים הכל. הרצון לשוויון חשוב, אך המחיר שבמערכת ישלמו על כך עלול להיות גדול מדי.
אי יצירת מתווה למפגשים חוץ-בית-ספריים
הנושא הכואב ביותר הוא המחסור בחיי חברה. אלא שבמשך שבועות שלמים לא מתקבלות התקנות המאפשרות לקיים פעילויות חינוכיות בשטח פתוח (שעד אז היו אסורות). גם כאשר אושרו התקנות הם אינן מחייבות, כלומר בתי ספר אינם חייבים לקיים מפגשים חברתיים שכל כך חשובים בשמירה על הבריאות הנפשית של התלמידים. במצב שנותר יש פערים בין בתי ספר שמעודדים ויוזמים מפגשים לבין כאלה שלא.