מפקד אוגדת הגליל, תא"ל שלומי בינדר: "חיזבאללה רוצה ליצור משוואה, אנחנו נקדים אותו"

בשבועות האחרונים נדדו הכותרות למחוזות אחרים, אבל המתח בצפון נשמר. יותר מארבעה חודשים מחזיק צה"ל כוננות גבוהה בגזרת לבנון, בהמתנה לפיגוע המובטח של חיזבאללה. פעמיים ניסה הארגון לפגוע במטרות ישראליות כדי לנקום על מות הפעיל שלו בחודש יולי האחרון בשדה התעופה של דמשק. בפעם הראשונה הגיעו אנשיו עד לפאתי מוצב גלדיולה בהר דב, ונמלטו משם לאחר שנחשפו. בפעם השנייה ניסה צלף של חיזבאללה לפגוע בחיילים סמוך למנרה - ופספס.

"לא הייתי מציע לנסראללה לבחון אותנו שוב, כי התגובה שלנו תהיה לא פרופורציונלית למה שהוא מעריך שיקרה", מזהיר מפקד אוגדת הגליל, תא"ל שלומי בינדר, בראיון בלעדי ל"ישראל השבוע", "אנחנו ערוכים היטב, גם למצב שבו ניאלץ לנהל כמה ימי קרב. חיזבאללה ישלם על כך מחיר יקר".

בינדר עשה את רוב התקופה האחרונה בצבא, כולל בסופי שבוע. עבר בין היחידות והכוחות כדי לוודא שכולם מוכנים, אישר אישית כל פעילות וכל מבצע. הוא נאלץ להשקיע את כל הניסיון התחבולני שצבר בשנותיו הארוכות בסיירת מטכ"ל כדי לחשוב מה מתכנן חיזבאללה ולהיערך מנגד, ובמקביל - להכין את התגובה הצה"לית למקרה שפיגוע כזה יצליח.

גם בסוף השבוע האחרון נשאר בינדר באוגדה. בין שיחה עם חיילים לביקור במתקן האימונים החדש בגזרה, הוא מצא זמן לראיון - הראשון שלו בשנותיו בצבא. "אני מעדיף לדבר פחות", הסביר בחיוך.

בינדר (45), נשוי ליעל ואב לשלושה, מתגורר במושב ברמת הגולן. הוא התגייס לסיירת מטכ"ל ועבר בה את כל מסלול השירות. לפני שמונה למפקד היחידה, יצא לפקד על יחידת אגוז. שם גם החליט שהמשך הקריירה הצבאית שלו לא יהיה באגף המודיעין אלא בצבא "הגדול". 

בתקופתו כמפקד היחידה הוענקו לה שני צל"שים: על חלקה בגילוי המנהרות במבצע צוק איתן, ועל מבצעים נוספים שערכה בתקופה שלאחר מכן. לאחר שסיים שלוש שנות פיקוד על סיירת מטכ"ל התמנה למח"ט גולני, המשיך לשנת לימודים בוושינגטון ועם שובו מונה לפני כשנה וחצי למפקד אוגדת הגליל.

ארגון המרחב מחדש

הוא שקול ומחושב מאוד. מדבר בשקט. זהיר מאוד בדבריו. כאמור, זאת הפעם הראשונה שהוא מתראיין, וכדאי להקשיב לו. בינדר הוא לא רק ממפקדי השדה המצטיינים בצה"ל, הוא גם אחד הנבונים שבהם. משיחה איתו עולה הרושם שבעת הרגישה הזאת, הגזרה הנפיצה מול חיזבאללה נמצאת בידיים בטוחות.

בינדר עם כוח צה"ל סמוך לראש הנקרה // צילום: אורן כהן

בינדר סבור שהמתיחות הנוכחית מול חיזבאללה לא קשורה רק בהרג הפעיל של הארגון לפני ארבעה חודשים. חיזבאללה סוחב שרשרת ארוכה של אירועים פחות מוצלחים מבחינתו בשש השנים האחרונות - מחיסול ג'יהאד מורניה וסמיר קונטאר, דרך כישלונותיו לגבות מחיר על הפגיעה באנשיו בסוריה, וכלה בחשיפת והשמדת המנהרות שחפר לשטח ישראל. "זאת היתה מכה קשה מבחינתו", הוא אומר, "זה מטריד מאוד כשחושפים לך פרויקט אסטרטגי כזה, שעלה לך מיליוני דולרים".

הוא זנח את הרעיון?

"הוא עצר. אנחנו ממשיכים כל הזמן לעקוב. כרגע אנחנו לא יודעים על מנהרות חדשות. אבל זה לא אומר שהם ירדו מהרעיון. כרגע הם לקחו הפוגה כדי לעצור ולחשב מסלול מחדש". 

המנהרות היו אמורות לספק להם את ההפתעה. יש לזה תחליף מבחינתם?

"זה שאתה לא יכול להיכנס מתחת לקרקע לא אומר שאתה לא יכול להיכנס מעל הקרקע. אין פה מכשול בלתי עביר שלא ניתן לחצות אותו. ההתקפה שלהם מתוכננת להיות קרקעית, כמו שהם עשו לא פעם בסוריה. אנחנו מכינים את עצמנו לזה".

אבל מה הוא רוצה להשיג?

"שני דברים מרכזיים: להפריע למהלך ההתקפי שלנו, ולכבוש שטח. תפקידנו באוגדה הוא ששטחים חיוניים, בעיקר יישובים, לא ייפלו לידיים של חיזבאללה".

מדובר באתגר לא פשוט. בחלק גדול של מרחב הגבול נהנה חיזבאללה מיתרון טופוגרפי בולט. ספק אם המכשול הקיים יצליח לעצור אותו בדרך לאחד מ־22 היישובים שסמוכים לגדר, או למוצבי צה"ל שנבנו במקור כדי להתמודד עם איום הטרור הפלשתיני של שנות ה־70, ואינם מתאימים להתמודדות מול צבא הגרילה המתקדם של חיזבאללה.

"הדרך למנוע את זה", אומר בינדר, "היא על ידי ארגון מחדש של המרחב, וברתימה של אש מכל הסוגים. היתרון של התוקף ברור, אבל גם למגן יש יתרון: הוא יכול להכין הפתעות ותחבולות, ואנחנו מנצלים כל דקה כדי לעשות בדיוק את זה. חיזבאללה יפגוש פה הרבה הפתעות ביחס לתוכניות שלו, וזה יאפשר לנו להשמיד אותו בצורה אפקטיבית יותר".

כחלק מהמאמץ ההגנתי הזה מקים בשנים האחרונות צה"ל קירות בכמה גזרות, שנועדו להקשות על חדירה לשטח ישראל וגם על ירי טילים משטח לבנון. קיר כזה כבר נבנה באזור רכס הסולם סמוך לראש הנקרה, וכן בין משגב עם למטולה. בינדר מתעקש לקרוא לקיר "גדר מתוחכמת", ואומר שהיא "נותנת מענה יפה, אבל חלקי".

לו יכולת, היית בונה קיר כזה לאורך כל הגבול?

"הייתי בונה את הגדר באופן מותאם. חלק מבטון, חלק מדברים אחרים, עם טכנולוגיה מתקדמת. אבל בוודאי שאם לא היתה בעיה תקציבית, הייתי עושה יותר".

חסן נסראללה // צילום: אי.אף.פי

במצב של מלחמה, הוא אומר, ישאף צה"ל לפנות את התושבים מהיישובים סמוכי הגדר, והדבר נמצא בשיח מתמיד עם ההנהגה האזרחית שהשיח עימה, הוא מעיד, מוצלח מאוד ומתקיים באופן רציף וענייני. "אין סיבה שהם יהיו פה, ומי שיישאר יהיה חלק מכיתות ההגנה של היישובים". הכוחות, לעומת זאת, יישארו, אבל לא כמטרות נייחות. "זה חלק ממה שעשינו פה בחודשים האחרונים: לא לתת לאויב מטרות או מתנות בחינם".

שזה אומר?

"שיש פטרול במקום הזה ומארב במקום ההוא ואז מקפלים אותם אחרי איקס זמן ושמים במקום אחר. כשאתה מצליח לבנות תמונת מצב שמשתנה לאויב כל הזמן מול העיניים, זה הופך את ההישגים שלו להרבה יותר קשים".

אבל זה דורש התעסקות אינסופית.

"בוודאי. זה אירוע אקטיבי. אין דרך אחרת".

לא יהיה פה טיול של אחה"צ

חיזבאללה, אומר בינדר, לא רוצה מלחמה. הוא רוצה "לסדר את עניין המשוואות", כלומר שיהיה ברור שעל כל פעיל שלו שישראל הורגת - בלבנון או בסוריה - ייהרג חייל צה"ל. המטרה: להרתיע את צה"ל ולהקשות עליו את פעילותו בגזרה הצפונית. "אני רוצה להיות ברור בעניין הזה", מבהיר בינדר, "אנחנו לא פועלים בתוך המשוואות שלו".

כלומר?

"אנחנו נעשה את מה שמתאים לנו באותה נקודת זמן. אני רוצה תמיד להיות שני צעדים לפניו. זה לא שאם עשו לי ככה, אני אעשה בדיוק את אותו הדבר לצד השני. אירוע מנרה גם הוכיח את זה: הם ירו שני כדורים לעבר כוח של צה"ל, פספסו את המטרה, ואנחנו בתגובה שיגרנו 180 פגזים לשטח לבנון והשמדנו לו שתי עמדות תצפית".

כלומר שאם חלילה ייהרג כאן חייל, התגובה תהיה בהתאם?

"אין לי שום כוונה להיכנס לתוכניות שלנו, אבל אני חושב שאם זה יקרה הוא יגלה שהוא עשה טעות מאוד גדולה. רמת המוכנות שלנו היום לימי קרב היא מאוד גבוהה, ואנחנו גם מוכנים ליטול סיכונים על הדבר הזה כי אנחנו לא מוכנים לחיות בתוך המשוואות שלו".

זאת אומרת שהוא מתעקש לקיים את המשוואה, ואתה מתעקש שלא לקיים אותה.

"אני מתעקש שלא לקיים איתו שיח של משוואות. התפקיד שלי הוא לא להיות בסטגנציה, וכן להיות מוכן לכל התפתחות".

גבול הצפון // צילום: אייל מרגולין - ג'יני

מאז האירוע במנרה לא ניסה חיזבאללה לפעול שוב נגד חיילי צה"ל. בהתחשב בכמות החיילים בגזרה, סביר שלא חסרות לו הזדמנויות לפעול. בינדר סבור שחלק מזה נובע מ"ההפתעות המקומיות" שצה"ל מייצר לו כל הזמן ומשבשות את תמונת המצב שלו, אבל חלק אחר נובע מהחשש שלו מהסלמה לא רצויה. ועדיין, הוא מזהיר, "אני יודע לומר שמבחינתו של חיזבאללה, זה לא נגמר. הוא מחפש את הנקמה ותפקידי למנוע את זה, אבל גם לתכנן מה לעשות אם זה קורה, כי דברים תמיד יכולים להשתבש".

ואם תיקלע מולו לימי קרב, מה תרצה להשיג?

"מבלי להיכנס למטרות, אענה במשפט אחד: שבפעם הבאה הוא יחשוב היטב לפני שיפעל שוב".

בינדר סבור שהתנהלותו של חיזבאללה בחודשים האחרונים מעידה שוב שמדובר בארגון רציונלי. העובדה שהוא לא פועל מהבטן מלמדת שמתקיימות בו הערכות מצב, ושהוא מביא בחשבון שיקולים רחבים כמו המצב הכלכלי בלבנון, שנמצאת על סף חדלות פירעון, ומשבר הקורונה (בשבוע שעבר נרשמו בלבנון כ־2,000 נדבקים ביממה).

גם המשא ומתן שמתקיים עם ישראל על המים הכלכליים מעסיק את חיזבאללה, משום שמדובר בהזדמנות בלתי רגילה ללבנון לקבל את המיליארדים שמונחים מתחת לקרקעית הים. "אני חושב שיש נכונות בשני הצדדים להסדיר את העניין הזה, אבל זאת הזדמנות שבקלות גם יכולה להתפספס אם חיזבאללה יחליט להגביר כאן את הלהבות ותהיה הסלמה".

ועדיין, למרות שהוא רציונלי, הוא מתעקש על המשוואות.

"אני לא מתיימר אפילו לשנייה להיכנס לו בין האוזניים. לפני התפקיד הזה הייתי שנה בלימודים בארה"ב, ולמרות שחייתי עם אמריקנים, למדתי איתם בכל יום, הלכתי לישון עם אנגלית וקמתי עם אנגלית, הופתעתי בסוף השנה מכמה שאני לא מבין אותם. אז אני בטח לא מבין שיעי־לבנוני שמאמין בהתנגדות וחושב שישראל היא דבר שצריך להשמיד אותו".

בשנים האחרונות הפך חיזבאללה מארגון טרור ל"צבא טרור". יש בכך לא מעט יתרונות בהתמודדות מולו, אבל גם חסרונות ברורים: "לא יהיה פה שום טיול נעים אחר הצהריים. זאת תהיה מלחמה קשה, יהיו בה הרבה נפגעים - גם חיילים וגם אזרחים - ואנחנו צריכים להיות טובים יותר, ובסופו של דבר להגיע למצב כזה שהוא לא ירצה או לא יוכל להיכנס למערכה כזאת פעם נוספת לעולם".

בינתיים כבר 14 שנים וחצי שהוא לא רוצה, מאז מלחמת לבנון השנייה.

"נכון, והשתפרנו מאז".

כחלק מההיערכות למערכה הבאה (וגם לאיומים השוטפים שהגבול עם חיזבאללה מזמן חדשות לבקרים) הקימה האוגדה בשטחה מתקן אימונים חדש בשם "יערות הגליל", שדרכו עוברות כל היחידות שמיועדות לפעול בגזרה. היתרון כפול: גם אימון שמדמה קרוב ככל האפשר את הגזרה ואת האיומים בה, וגם כוח מתאמן שזמין בכל נקודת זמן להפעלה מיידית. בשנה הבאה עתיד להיפתח מתקן נוסף בגזרה המזרחית של הגבול הלבנוני.

יש בשנים האחרונות לא מעט ביקורת על רמת המוכנות של צה"ל למלחמה. אתה מרוצה?

"אני חושב שהשתפרנו. זה לא שאין עוד מה לעשות. אני מרוצה מרמת המחויבות, מהעולם הערכי, מהמקצועיות, אבל אלה דברים שצריך לעבוד עליהם באופן מתמשך. המתיחות של החודשים האחרונים היא הגברת המוכנות הכי טובה שיכולתי לבקש, כי במהלכה הכשירות של הכוחות עלתה דרמטית, כל אנשי המילואים שלי עברו פה, כל המרכזים עובדים, מתפקדים ומתורגלים, עשינו כמות גדולה של נוהלי קרב, עשינו הגנה בכל הממדים והפעלנו אש ותמרון".

נשמע כאילו אתה רוצה להישאר בכוננות הזאת לנצח.

"לאוגדה מרחבית, חיכוך מבצעי זה דבר טוב".

הפעילות עצמה מתבצעת בצוותי קרב - פלוגתיים, גדודיים או חטיבתיים. המפקד מקבל תחת פיקודו את כל היכולות: חי"ר, שריון, ארטילריה, הנדסה, חוזי (רחפנים), לוחמה אלקטרונית ועוד. מדובר באתגר לא קטן: המפקדים חייבים להבין היום בכל דבר; למשל לדעת איך להפעיל חסימות אלקטרוניות על האויב, אבל להימנע מכך שהן יחסמו את הפעילות של הכלים שצה"ל מפעיל. "זה הופך אותם לטובים ומקצועיים יותר", הוא קובע.

אתה רואה שיפור גם בצד השני?

"בוודאי שאני רואה שיפור. אנחנו בתוך מערכה, וגם הם לומדים מטעויות ומנסים להשתפר. הם לא עושים את אותו הדבר. האתגר הכי גדול שלנו זה לנסות להבין את תהליך השיפור שלהם, ולתת לו מענה. זה מרוץ מתמיד. מערכה של מי לומד יותר מהר".

התצפית הכי משמעותית

בשבוע שעבר החליטו שר הביטחון גנץ והרמטכ"ל כוכבי להעניק אות למי ששירתו בלבנון מסיום מלחמת לבנון הראשונה באוגוסט 1982, ועד לנסיגה בשנת 2000. בינדר אומר שמדובר באות כבוד לחברה הישראלית, ובהוכחה לנכונותה לשלם שוב מחיר שתידרש לו. "אני לא בטוח שבעניין הזה נסראללה מבין אותנו עד הסוף".

תסביר.

"מי שלא מוכן למערכה נוספת או למלחמה, לא ממש חשובים לו האותות. החשיבות של האות הזה היא לא רק בשביל המשרתים והמשפחות של הנופלים, אלא כי אנשים מבינים שזה יכול לקרות שוב, וגם מוכנים לאפשרות שזה יקרה שוב ושהם יידרשו לשלם על כך מחיר".

אתה נותן פה קרדיט גבוה מאוד לחברה הישראלית.

"אני מאמין בחברה הישראלית. אני חושב שתחת איום פיזי, של אויב שבא להשמידך במובן הקלאסי של ההגדרה, יוצא מהחברה הישראלית משהו אחר. ואת זה אני לא משוכנע שנסראללה מבין עד הסוף".

אולי האיראנים דוחקים אותו לפינה?

"האיראנים משפיעים מאוד על מה שקורה במרחב שלנו, גם בסוריה וגם בלבנון. הם בוודאי לא גורם מרסן, והיחיד שיכול לרסן את עצמו במדינת לבנון זה חיזבאללה. את האיראנים לבנון לא מעניינת".

בינדר עצמו שירת בלבנון תקופה כמפקד צוות צעיר ביחידה. הוא חזר אליה לא פעם במבצעים מיוחדים ובהמשך כמפקד אגוז, וכעת - כמפקד הגזרה. באחרונה הוחלט שיישאר בתפקיד שנה נוספת, שלישית. קודם לכן הוצע לו לפקד על מערך המבצעים המיוחדים באמ"ן, אבל הוא סירב.

"אני נמצא במקום הכי מעניין לדעתי, בנקודת תצפית ולמידה וחיכוך עם האויב הכי משמעותי שיש היום לצה"ל", הוא אומר. "אני מאוד נהנה מהתפקיד, ומרגיש שיש לי מה להשפיע. שנתיים זה לא מספיק".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו